כך הפכה אירלנד לאחת מנקודות התורפה הגדולות ביותר באירופה

בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת ההבנה שאירלנד, אחת המדינות העשירות והחשובות ביותר באירופה מבחינה כלכלית, הפכה לחוליה החלשה במערך ההגנה של היבשת. על אף שהיא מארחת חלק עצום מהתשתיות הדיגיטליות הגלובליות, ובעיקר רשת צפופה של כבלי תקשורת תת-ימיים, המדינה כמעט חסרת יכולת להגן על עצמה מול פעילות עוינת, ובראשה רוסיה.

רוסיה מסמנת את אירלנד

הכול התחיל כשהתחיל להופיע לפני כעשור ספינות רוסיות חשודות מול חופי אירלנד, מעל רשת הכבלים הטרנס-אטלנטיים שמעבירה חלק משמעותי מהמידע הבין-לאומי. קציני חיל הים האירי תיארו את המראה כ"תחילת המלחמה הקרה החדשה". בשבוע שעבר הופיעה באזור שוב הספינה הרוסית "יאנטאר" – ספינת ריגול רוסית שכבר הופיעה בעבר באזור - הפעם ליד סקוטלנד, ככל הנראה בדרכה לאירלנד, ועל הדרך היא אף כיוונה סמני לייזר לעבר מטוסי חיל האוויר המלכותי הבריטי שהתקרבו אליה.

הדאגה של בריטניה וארה"ב ברורה: כבלי התקשורת שעוברים באירלנד מחזיקים חלק עצום מתעבורת האינטרנט בין אירופה לארה"ב. פגיעה בהם עלולה לגרום לשיבושים פיננסיים, הפסקות אינטרנט, ואף לפגיעה במערכות הבריאות והבנקאות. אבל אירלנד? אין לה כמעט איך להגיב, ולמען האמת - בכלל לא בטוח שהיא מעוניינת להגיב.

מדינה ניטרלית וחשופה

אירלנד, שהניטרליות הצבאית שלה היא חלק מהזהות הלאומית שלה, מעולם לא טיפחה יכולת הגנה רצינית. חיל הים שלה קיים רק מאז 1946, וכיום רק ארבע מתוך שמונה הספינות שלו פעילות. אין לה מערכות מכ"ם, סונאר, יכולת לפקח על קרקעית הים, ואין לה אפילו מערך מודיעין לאומי. שלושה קציני צי אירופיים אמרו לפייננשל טיימס כי מדינות נאט"ו אפילו לא יכולות להעביר לה התרעות מסווגות - פשוט כי אין לה את המערכות המתאימות לקלוט אותן.

מומחים מעריכים כי היכולת של אירלנד להגן על הכבלים התת-ימיים היא "אפסית". הקרבה הגאוגרפית של המדינה לאירופה ומיקומה על נתיבי תשתית קריטיים הופכים אותה ליעד שקל לפגוע בו - ודרכו לפגוע באירופה כולה.

מסרבים לעדכן את מדיניות הניטרליות

למרות האיומים, הציבור האירי עדיין נאמן לרעיון הניטרליות, במיוחד לאחר בחירת הנשיאה החדשה קת'רין קונולי, שמתנגדת באופן חד-משמעי לכל אפשרות של התחמשות צבאית. כמעט שני שלישים מהציבור תומכים במודל הנוכחי, ורובם מתנגדים להצטרפות לנאט"ו.

הדבר יוצר פרדוקס: אירלנד אמנם חברה באיחוד האירופי ומארחת ענקיות טכנולוגיה שמכניסות לה מיליארדים, אבל בפועל היא מסתמכת על חיל האוויר הבריטי כדי ליירט מטוסים חשודים, ואין לה שום יכולת להתמודד מול ספינות ריגול שמגיעות אל חופיה.

האיחוד האירופי ובריטניה מאבדים סבלנות

בקרב שותפותיה של אירלנד באירופה מתגברת התחושה שהיא משתמטת מהאחריות. גם בארה"ב נשמעת ביקורת על ההזנחה של תחום הביטחון. אפילו נציבת האיחוד האירופי לשעבר לתחום הדאטה והנתונים, מרגרטה וסטאגר, העירה בפומבי שאירלנד לא יכולה להוות "חוליה חלשה".

הביקורת גוברת במיוחד לנוכח העובדה שאירלנד "שוחה" בעודפי תקציב - אבל תקציב הביטחון שלה הוא הנמוך באיחוד: רק רבע אחוז מהתמ"ג.

שורה של תקריות ואזהרות

החשש מרוסיה אינו תיאורטי. לצד שוטטות חוזרת של ספינות רוסיות, אירלנד עצמה חוותה ב-2021 מתקפת סייבר שהוכיחה עד כמה המערכת שלה פגיעה. בנוסף, תקרית עם תרגילים ימיים רוסיים ב-2022 כמעט הובילה להסלמה - אירוע שנבלם בסופו של דבר על ידי דייגים מקומיים שהתעקשו לעצור את התרגיל.

בדצמבר האחרון התגלתה "יאנטאר" כשהיא חגה מעל שלושה כבלים מרכזיים בים האירי במשך שעות. השבוע היא חזרה, והבריטים כבר מזהירים שהם מכינים "אפשרויות צבאיות מוכנות".

אירלנד מנסה להתעורר, אבל לאט מדי

ייתכן שהממשלה בדבלין מתחילה להבין את נקודת התורפה - והחלה לרכוש ציוד, החל ממערכת סונאר ב-60 מיליון אירו (שתגיע רק ב-2027), מערכת רדאר שתגיע גם היא בעתיד, ושני מטוסי פיקוח ימי של איירבוס (שהוסרו מהם יכולות התקיפה כדי לשמור על הניטרליות). בנוסף, אירלנד משתתפת בסימולציות של נאט"ו ומחפשת שיתופי פעולה זמניים כמו ניסיון להצטרף לכוח המשימה הצבאי של צפון אירופה.

אבל הבעיות עמוקות יותר: אין כוח אדם, אין תרבות ביטחונית, ואין אפילו מערכת מסודרת לרישוי סיווג ביטחוני - דבר שמקשה על שיתופי פעולה עם שותפותיה.

"לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אחרים"

במהלך שנת 2026 תקבל אירלנד את תפקיד הנשיאה הזמנית של האיחוד האירופי, והפער בין חשיבותה האסטרטגית לבין יכולתה להגן על עצמה נראה בולט מתמיד. המשמעות ברורה: אירלנד היא היום המקום שאפשר לפגוע בו באירופה מבלי לעורר תגובה של נאט"ו - אבל להצליח לגרום לנזק כבד, גם מבלי להסתכן בפגיעה בחיי אדם.

עד לא מזמן אירלנד חשבה שהיא רחוקה מכל סכנה. אבל התקפות סייבר, חדירות של ספינות רוסיות ושורת אזהרות מבריסל וושינגטון שברו את האשליה. אוסיאן סמית, שר לשעבר בממשלה שהופקד על תחום הכבלים התת-ימיים: "התרגלנו לחשוב שכולם חברים שלנו. עכשיו יש לנו הרבה על מה להגן - ואנחנו לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אחרים".