מכות קשות, חשמולים והתעללות נפשית ומינית: אליזבט צורקוב בריאיון ראשון

אליזבט צורקוב, החוקרת הישראלית-רוסיה שנחטפה בעיראק ונכלאה במשך שנתיים וחצי בידי מיליציה שיעית הנתמכת בידי איראן, סיפרה בריאיון ראשון לניו יורק טיימס שהתפרסם היום (רביעי) על מסכת העינויים וההתעללויות שעברה בשבי. מכות, חשמולים, השפלות ופגיעות מיניות היו רק חלק מהעינויים הקשים שעברה, וגרמו לה נזק רפואי קשה. "הם השתמשו בי כשק אגרוף", סיפרה, מתארת תקופה שבה איבדה כמעט כל תחושת זמן, תקווה או כוח להיאבק.

צורקוב בת ה-38 שוחררה בספטמבר אחרי 903 ימים של בידוד מוחלט. היא נחטפה בידי אנשי מיליציית גדודי חיזבאללה, אחת הקבוצות החזקות ביותר בעיראק. לטענתה, היא החליטה לדבר כדי "לתת קול לעיראקים שעונו על ידי אותה מיליציה".

"הם קשרו אותי ותלו מהתקרה"

מהרגע הראשון לאחר החטיפה, אמרה צורקוב, היא עברה עינויים קשים. "הם אזקו אותי, תלו אותי מהתקרה והכו אותי עד שאיבדתי את ההכרה", סיפרה. "הם השתמשו בחשמל, הכריחו אותי לשבת בתנוחות שגרמו לפציעות בגב ובכתפיים. כשאיבדתי הכרה - הם שפכו עליי מים כדי שאתעורר והם יוכלו להמשיך את הסבב הבא של העינויים".

במשך חודשים ספורים היא ספגה מכות כמעט מדי יום. "הם הצליפו בי בכל הגוף", אמרה. "הם פשוט השתמשו בי כדי לפרוק זעם". לדבריה, היא הוחזקה בחדר ללא חלונות, עם שתי מצלמות, כמעט ללא מזון ובלי כל מגע וקשר אנושי.

בחודש הראשון היא עוד קיוותה שהחוטפים יבקשו כופר, אך כשהם גילו שהיא ישראלית - הכול השתנה. "הם האשימו אותי שאני מרגלת", סיפרה. היא ניסתה לשכנע אותם לקרוא את מאמריה בעד זכויות פלסטינים ונגד הממשלה בישראל, אך לשווא.

"תוך זמן קצר הבנתי שאין טעם להתנגד"

צורקוב נזכרת בלילה שבו נחטפה במרכז בגדאד: אישה שפנתה אליה דרך וואטסאפ ביקשה לפגוש אותה בבית קפה לצורכי מחקר, אך היא לא הגיעה. בדרכה חזרה, עצרה לצידה מכונית שחורה, ומתוכה יצאו כמה גברים שחטפו אותה בכוח. "צרחתי וניסיתי לברוח, אבל הם הכו אותי ותקפו אותי מינית", סיפרה. "כשהם כמעט שברו לי את האצבע הבנתי שאין טעם להתנגד".

הם אזקו את ידיה באזיקונים, כיסו את ראשה בשקית, לקחו ממנה את הטלפון והכניסו אותה לתא המטען של הרכב. משם הועברה לבית גדול - המקום שבו הוחזקה בחודשים הראשונים.

לאחר חודש, כשהבינו שהיא ישראלית, החלו החוטפים בחקירות אינסופיות שכללו מכות, חשמולים ואיומים. "הם דרשו שאודה שאני סוכנת ישראלית. כשהכחשתי - הם תלו אותי שוב והכו אותי". כדי לשרוד, היא התחילה להמציא וידויים. "המצאתי סיפורים שנשמעו אמינים, העיקר שיפסיקו להכות אותי", סיפרה.

"הקולונל היה אובססיבי למין"

לדבריה, החוקר הבכיר, שכונה "הקולונל", היה מאיים עליה באונס כמעט מדי יום. "הוא נגע בי, איים, אמר דברים מגעילים. הוא היה אובססיבי למין", תיארה. היא סיפרה כי החוטפים איימו שוב ושוב לפגוע בה מינית, אך לא ביצעו את האיום.

באחד הימים הקשים ביותר, ביולי 2023, דרשו ממנה לספר על שירותה הצבאי בישראל. היא ניסתה להסתיר את האמת וטענה ששירתה בבית חולים, אך כשגילו ששיקרה - הוכתה קשות. "השן הזו חסרה מאז", אמרה והצביעה על רווח בפיה.

"לא ראיתי את השמש יותר משנתיים"

באוגוסט 2023 הועברה למקום חדש. "זה היה חסד אלוהים", אמרה. "החוטפים החדשים לא עינו אותי". היא קיבלה טיפול מאח, ונהנתה מגישה לספרים, טלוויזיה ומזון מסודר. בהמשך אפילו אפשרו לה גישה למטבח ולחדר רחצה. אבל היא המשיכה לשהות בחדר ללא חלון, והבדידות נמשכה. "לא ראיתי את השמש במשך יותר משנתיים", סיפרה.

צורקוב מאמינה שהוחזקה בבסיס של גדודי חיזבאללה סמוך לגבול עם איראן. בזמן המלחמה בין ישראל לאיראן, במהלך מתקפות של ישראל נגד מטרות איראניות, היא הרגישה את הרעידות סביב הבניין.

האח שטיפל בה עודד אותה לכתוב על שעברה. היא התחילה לנסח זיכרונות, תרגיל שהיה גם דרך להתמודד. "המפקד אמר שזה 'חראם' להכות נשים", סיפרה, “אבל זה כבר היה מאוחר מדי בשבילי. הייתי מיואשת לגמרי"

בחודשים האחרונים לשבי שלה היא שקעה בדיכאון. הכאבים מהפציעות לא חלפו, העצמות לא החלימו. "היו רגעים שחשבתי שאין טעם לחיות", הודתה. ובכל זאת, היא המשיכה לנתח, לחשוב, לכתוב לעצמה את מבנה הדוקטורט שתכננה לפרינסטון.

"903 ימים - ואז פתאום הגיע השחרור"

בספטמבר האחרון, בלי הכנה מוקדמת, נכנסה מכונית לשטח הבסיס. צורקוב הועלתה אליה בעיניים מכוסות והועברה למקום אחר. יום לאחר מכן, אחרי 903 ימים בשבי, נמסרה לנציג ממשלת עיראק. "הוא אמר לי באנגלית שאני בידיים בטוחות", סיפרה. לראשונה מאז החטיפה היא ראתה רופאות, נשים, שבדקו אותה.

לאחר מכן פגשה את מארק סאביה, איש עסקים אמריקני המקורב לנשיא טראמפ, שליווה אותה בדרך לשחרור. לדבריה, לחץ מדיני אמריקני כבד היה הגורם המכריע לשחרורה. "אני באמת מאמינה שהייתי מתה שם אם הם לא היו מתעקשים כך", אמרה.

מאז שחזרה לישראל, צורקוב נמצאת בטיפול רפואי ושיקומי. רופאיה בשיבא ציינו כי סבלה מנזק עצבי שייתכן שיישאר באופן קבוע. התיק הרפואי שלה מפרט פציעות רבות כתוצאה מעינויים, וצורך בשיקום גופני ונפשי ארוך טווח.

"אני מנסה להבין איך ממשיכים מכאן", אמרה. "אני חיה, אבל הגוף שלי עדיין שם - בחדר ההוא, בלי חלון, בלי שמש".