16 דקות דומייה: מחאות הענק התחדשו בסרביה לציון שנה לאסון

שנה לאסון הרכבת בסרביה: עשרות אלפי בני אדם יצאו אתמול (שבת) לרחובות נובי סאד בסרביה, לציון שנה לטרגדיה שבה נהרגו 16 בני אדם בעיר. המפגינים עמדו 16 דקות דומייה רצופות לזכר ההרוגים.

ההמונים הפגינו במחאה נגד הנשיא האוטוריטרי והמושמץ אלכסנדר ווצ'יץ', ששולט בסרביה קרוב לעשור ולדעת רבים נושא באחריות לאסון ולשחיתות במדינה. 13 בני אדם עמדו לדין בפרשה, אך איש לא נענש או קיבל אחריות.

האסון התרחש בשנה שעברה, כשגג בטון קרס בתחנת הרכבת. רבים בסרביה מאשימים את השחיתות השלטונית ואת קיצורי הדרך בהליכי הבנייה באחריות לאסון. הטרגדיה הובילה לפרץ מחאות אדיר במדינה, שבשיאה, על פי ההערכות, למעלה מ-300 אלף בני אדם יצאו לרחובות בלגרד במה שהוגדר על ידי רבים כ"הפגנה הגדולה ביותר בהיסטוריה של סרביה".

"אני צריכה לדעת מי הרג את הבן שלי"

על פי המארגנים, המחאה שניצתה בשנה שעברה צפויה להתחדש. "נתראה מחר, מחרתיים - ובכל יום עד שהצדק ייעשה", נרשם על שלט מחאה ענק בצמוד לתחנת הרכבת בה התרחש האסון. "אני צריכה לדעת מי הרג את הבן שלי", אמרה דיאנה הארקה, אימו של סטפן הרקה, מקורבנות האסון. "מישהו חייב לקחת אחריות", הוסיפה והודיעה כי תפתח בשביתת רעב בבלגרד.

הנשיא ווצ'יץ' הסלים את המאבק במחאה בחודשים האחרונים. מאות מוחים נעצרו והמשטרה החלה להשתמש בגז מדמיע ובאמצעים יותר ויותר דרסטיים. היענות האלפים למחאה הנוכחית מסמלת בעיני רבים שהמאבק לא דוכא. בעקבות כך, הנשיא התנצל בפני המוחים בהצהרה לתקשורת. "אמרתי דברים שכעת אני מתנצל עליהם", אמר וקרא ל"דיאלוג" לאחר שכינה את המוחים לאורך השנה האחרונה "טרוריסטים" ואיים במעצרים המוניים.

"אלו הערכים שיובילו את סרביה לאיחוד האירופי"

הסטודנטים וארגוני המוחים לא התרשמו מהתנצלותו של הנשיא. הם עומדים על דרישתם לבחירות מקדימות לפרלמנט הסרבי בתקווה שאלו יובילו להדחתו. חרף "ריכוך" היחס מצד השלטון, בוטלו שירותי הרכבת לתחנה ביום המחאה, מה שהקשה על מוחים רבים להגיע.

חידוש המחאה מגיע על רקע ניסיונות סרביה להצטרף לאיחוד האירופי, מהלך שנתקל בקשיים רבים עקב קשריה הקרובים עם רוסיה ועם סין, ובשל היחלשות הדמוקרטיה במדינה תחת שלטונו של ווצ'יץ'. "המחאות משנות את סרביה", אמרה מרתה קוס, נציבת האיחוד האירופי לענייני הרחבתו. "המחאות הניעו המונים לדרוש אחריות, חופש ודמוקרטיה. אלו הערכים שיובילו את סרביה לאיחוד האירופי".

"מהפכת הצבע"

על פי טענות המוחים, שלטונו של וויצ'יץ' איפשר לשחיתות לפרוח ובעצם כך הוביל לזניחת כללי בטיחות ופרוטוקולים בבנייה החפוזה. ההמונים מאשימים את שחיתות השלטון וקיצורי הדרך בהליכי הבנייה באחריות לאסון, ורואים בו סמל לכשלים רחבים יותר בשלטונו של הנשיא ווצ'יץ', המכהן בתפקידים בכירים כבר למעלה מעשור, ונחשב על ידי רבים לאחד המנהיגים החזקים ביותר באירופה.

הסטודנטים הפכו לכוח המוביל של המחאה בסרביה, ו"כבשו" בשיאה אוניברסיטאות ברחבי המדינה, והשביתו את הלימודים. הסטודנטים ערכו צעדה ממקום למקום ברחבי המדינה, ולעיתים הלכו עשרות קילומטרים. הצעדה אפשרה להם להגיע לאזורים מרוחקים ולעקוף את הנרטיב הממשלתי שהופץ בערוצי הטלוויזיה הלאומיים, שבתחילה התעלמו לחלוטין מהמחאות - "ונאלצו" לסקר אותן בהרחבה לאחר מכן.

בניגוד לתנועות מחאה קודמות בסרביה, התנועה שקמה בעקבות האסון הצליחה לאחד מגזרים רבים בחברה: סטודנטים, נהגי מוניות, חקלאים ואף עורכי דין שנרתמו לתמיכה במאבק, וניכר כי זה חלק גדול מכוחה הרב. הסטודנטים שבים ומדגישים את דרישתם לשקיפות מלאה בכל הנוגע לשיפוץ תחנת הרכבת שקרסה, ומסרבים להסתפק במסמכים החלקיים שהממשלה פרסמה עד כה.

וויצ'יץ' האשים גורמים זרים במימון המחאות, בהשתמשו במונח "מהפכת צבע" - ביטוי שהפך פופולרי בקרב מנהיגים אוטוריטריים כמו ולדימיר פוטין וויקטור אורבן - להתייחסות למחאות שלטענתם ממומנות על ידי המערב במטרה להפיל את השלטון. בסרטון באינסטגרם, ווצ'יץ' אמר כי "לא יאפשר העתקה של 'מיידאן' בסרביה", בהתייחסו למחאות הפרו-מערביות בקייב ב-2013 שלאחריהן החלה הפלישה הרוסית הראשונה לאוקראינה.