החוליה הישראלית וחטיפת ילדי המיליארדרית: "היינו בטוחים שאנחנו מצילים ילדים"

פרשת חטיפת ילדי המיליארדרית בגרמניה התפוצצה לפני חודשים אחדים והסעירה את התקשורת העולמית, בין היתר בשל מעורבותם של אנשי מודיעין ישראלים לשעבר בחטיפה. כעת א', שהיה נהג הרכב שבו הבריחו את הילדים מספר לחדשות 12 על ליל המבצע, ההימלטות והטענות לאישומים הקשים. "חשבנו שאנחנו מצילים ילדים", הוא מסביר ומשחזר את הרגע שבו החל לחשוש: "פתאום הבנתי שמשהו פה מסריח".

החטיפה שטלטלה את גרמניה

לפני כשלושה חודשים התפוצצה פרשה שטלטלה את גרמניה וכבשה את כותרות העיתונים בעולם: חטיפת ילדי המיליארדרית כריסטינה בלוק. לפי החשד, תשעה ישראלים, חלקם בוגרי מוסד ויחידות מיוחדות, קיבלו ממנה מיליוני אירו כדי להשיב לידיה את שני ילדיה, במסגרת סכסוך משפטי עם בן זוגה לשעבר על המשמורת. היא פנתה לחברה ישראלית במטרה שזו תעזור לה להשיב לחיקה את ילדיה.

מי שעמד במרכז המבצע הוא דוד ברקאי, בכיר לשעבר ביחידת 504 של אגף המודיעין בצה"ל, ולפי מקורות בגרמניה שירת בעבר גם במוסד. ברקאי הרכיב את החוליה הישראלית, גייס את אנשיה ופתח קבוצה חשאית באפליקציית מסרים מוצפנת, שבה היו חברים גם כריסטינה בלוק ועורך דינה. במסגרת הקבוצה נרקמה תוכנית החטיפה בהתכתבות של אלפי הודעות.

לפי חומרי החקירה, תוכנית המבצע נפרשה על פני מאות עמודים וכללה חלוקה לצוותים ייעודיים: צוותי מודיעין והכנה, לצד צוות מבצעי שנועד לפעול בשטח בדנמרק. אנשי הצוות, יוצאי יחידות מיוחדות, התמקמו סמוך למקום מגורי הילדים ותודרכו לפעול במהירות, בחשאיות, תוך התחמקות מגורמי האכיפה המקומיים – עד לרגע הוצאת הילדים מידי אביהם.

המבצע יצא לפועל בסוף שנת 2023, כשהילדים נלקחו מידי אביהם בדנמרק והוברחו לגרמניה. לאחר זמן קצר הם הועברו לדירת מסתור, שם פגשו את אימם, ואנשי החוליה עזבו את המדינה כשהם סבורים שהמשימה הושלמה. אלא שכעבור כשנתיים נפתחה חקירה פלילית רחבת היקף בגרמניה, שבמסגרתה הוגשו כתבי אישום חמורים נגד המעורבים, והפרשה כולה הוגדרה כאחת הדרמטיות והמסעירות שידעה המדינה בשנים האחרונות.

"חשבנו שאנחנו מצילים ילדים"

לאורך כל הדרך, כך הוא טוען, א' היה משוכנע שהוא משתתף במבצע חוקי. הוא מספר כיצד ברקאי פנה אליו שבועיים לפני המבצע: "הייתי צריך כסף, והוא פנה אליי, אמר שיש מבצע בגרמניה עם אישה אמידה ממשפחה מכובדת שילדיה נלקחו ממנה שלא כדין בידי האב לדנמרק". לדבריו, הובהר לו כי אם יבחר להשתתף, "כמובן שהכול בידיעת רשויות החוק". הוא חוזר לרגע שבו פגש את כריסטינה כשהגיע לגרמניה, אז סיפרה ש"האבא לקח את הילדים בניגוד לחוק", א' מתאר: "היינו בטוחים שאנחנו מצילים ילדים מאבא אכזרי שמתעלל בהם".

ההכנות למבצע, כך הוא מתאר, היו מקיפות ומדויקות. "הגענו בלילה, קיבלנו תדריך ראשוני, שעות של הסברים מפורטים, דרכים, לוגיסטיקה ומידע שנאסף במשך המון זמן". הציוד שחיכה להם חיזק לדבריו את התחושה שהכול לגיטימי: "רחפנים, משבשי מצלמות, מחשבים… אתה אומר, טוב, כשיש פה את כל הכלים האלה, אישה מכובדת, איש מוסד – זה הכול דוחף אותך יותר ויותר כאילו… אמיתי".

בליל המבצע עצמו, מתאר א', הכול קרה במהירות. לאחר שחצו את הגבול לדנמרק, "נכנסנו לרחוב, כולם ירדו, ונטמעו בסביבה". הרגע שבו הדברים התחילו להתגלגל, לדבריו, היה חד: "פתאום קרן (יד ימינו של ברקאי, מנהל המבצע) דופקת לי על הדלת: 'תסתובב, תסתובב, עכשיו זה קורה'". א', ששימש כנהג הרכב שהוביל את הילדים מהזירה, אומר כי מרגע זה לא היה זמן לשאלות. "מ-0 ל-240, אני בתוך האירוע. שמונה דקות אני אמור להיות בגרמניה".

בהמשך, א' משחזר את שלב ההימלטות. לדבריו, אנשי הצוות הונחו "להוריד את כל הצוות ביער", והמשיכו בנסיעה חזרה במכוניות. "כשאנחנו חוצים את הגבול מדנמרק לגרמניה התחילו הנביחות של הכלבים, אורות של משטרה מהבהבים, שיטור שנכנס ויוצא מאותה שכונה". זה היה הרגע שבו, לדבריו, החלו הספקות: "הבנתי שכבר משהו פה… משהו לא בסדר. משהו מסריח". הוא מודה שבשלב הזה עלתה אצלו שאלה מטרידה: "למה אנחנו מסתתרים? למה אנחנו בורחים? פתאום אתה בבריחה".

למרות זאת, לאחר שהילדים הועברו לדירת מסתור בגרמניה ופגשו שם את אימם, אנשי החוליה עזבו את המדינה. א' מתאר תחושת הקלה אופורית: "חזרנו לארץ, במטוס פתחנו שמפניה, הרמנו לחיים. אנחנו בדרך לישראל, בטוחים וזהו". מבחינתו, באותו רגע, המשימה הושלמה. רק כעבור כשנתיים עם התפוצצות הפרשה ופתיחת החקירה הפלילית הבין א' שמבחינת הרשויות בגרמניה מדובר בחטיפה לכל דבר.

כעת א' ניצב בפני כתב אישום חמור, שכולל חטיפת ילדים, התעללות אכזרית בחסרי ישע והפעלת אלימות כלפי קטינים. בכתב האישום מתוארות סיטואציות קשות, של ילדים כפותים בידיים וברגליים ושחברי החוליה סותמים להם את הפה ודוחפים אותם מתחת למושב הרכב כדי להימנע מחשיפה. הוא דוחה את הטענות בתוקף ומדגיש: "לא ראיתי דבר כזה".

לדבריו, למרות שהילדים היו ברכב שלו, הוא לא היה עד לאלימות המתוארת. "הם היו אומנם אצלי באוטו, אבל אני אומר לך – אם הייתי יודע שיש סכנה לילדים בסביבה שלי, לא היית רוצה לראות איך הייתי מתנהג שם".

נוכח חומרת האישומים, פנו א' וחברו לחוליה לעורך הדין ניר יסלוביץ, המתמחה במשפט בין-לאומי. יסלוביץ החל לנהל מגעים עם התביעה הגרמנית, שבסופם הושגה הסכמה להפוך את השניים לעדי מדינה, בתמורה למסירת ראיות שיפלילו את החשודה המרכזית בפרשה – כריסטינה בלוק. "הם האמינו שהם פועלים כחוק", אומר עורך דינם, "והפער בין מה שנמכר להם לבין המציאות הוא לב ליבה של הפרשה".