עריפת הראשים שמזעזעת את מלזיה: התופעה שמאיימת על הפילים הנדירים

תופעה חדשה בג'ונגל מרוחק ומבודד במלזיה מזעזעת את הרשויות המקומיות ואת קהילת חובבי החיות. פעם אחר פעם הפקחים של רשויות הטבע המקומיות מגלים פילים ערופי ראש בחלקים שונים של יערות הגשם הסבוכים במדינה, ובניו יורק טיימס התעמקו בתופעה שמסכנת את הפילים הנדירים שנמצאים באזור.

"חשבתי לעצמי: ‘למה שמישהו יעשה דבר כזה לפיל?", אמר לעיתון האמריקני אחד הפקחים המקומיים שגילה פיל ערוף ראש בחודש אפריל, ומסביבו עדר של פילים. כצפוי, הסיבה היא ככל הנראה כסף. באמצעות כריתת הראש ציידים מצליחים להימלט במהירות ולשאת עימם את החטים יקרי הערך של הפילים בשלמותם. לפחות 13 פילים נהרגו לאורך כביש של 240 קילומטר בג'ונגל של מלזיה בתקופה האחרונה, 5 מהם אותרו ערופי ראש, וייתכן שגופותיהם של פילים נוספים טרם התגלו.

"הוצאת החטים היא עבודה קשה, כמו רופא שעוקר שיניים", הסביר מייסד ארגון שנאבק בציד בלתי חוקי. "ככל שהציידים נשארים יותר זמן במקום, כך גדל הסיכון שייתפסו. לכן הדבר הקל ביותר הוא לערוף את הראש, להעמיס אותו על הטנדר ולהיעלם". צייד פילים בגלל חטי השנהב שלהם היא תופעה ותיקה ומוכרת, אך כעת הציידים נוקטים טקטיקה חדשה ואכזרית במיוחד.

הפיל שסובל מהטקטיקה החדשה הוא הפיל הבורנאי והנדיר במיוחד, שמצוי רק בצפון-מזרח האי בורנאו. בטבע נותרו כ-1,000 פילים בורנאים בלבד, ומספרם נמצא בצניחה בעשורים האחרונים. האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע מסווג אותם כמין בסכנת הכחדה.

הרשויות במלזיה חושדות שהציידים מבריחים את השנהב לאינדונזיה השכנה, ומשם הוא נשלח לאיים במזרח, שבהם קיימת אצל חלק מהאוכלוסייה מסורת של שימוש בחטים כנדוניה. בשנים 2017 ו-2019 יירטו סוכני המכס באינדונזיה יותר מ-20 חטים שהוברחו ממלזיה לאי פלורס שבאינדונזיה.

מוחמד סופיאן אבו בכר, מנהל מחלקת חיות הבר באזור, סבור שקבוצה אחת של 6-4 גברים מקומיים אחראית לכל מקרי הציד הבלתי חוקי האחרונים. "זה סוג של ארגון פשע, ושיטת הפעולה בכל הרג כמעט זהה", אמר. הציידים פועלים באישון לילה, כשמעט כלי רכב נוסעים בכביש. לאחר גל ראשון של חמישה מקרי עריפה, אמר סופיאן, הם שינו טקטיקה והחלו לחתוך את חלק הגולגולת שבו מעוגנים החטים.

לדברי הפקחים, נראה שהם משתמשים ברובה ציד מאולתר כדי להרוג את הפילים, ובגרזן או במסור שרשרת כדי לכרות את הראש או חלקים מהגולגולת. סביר שהם קוברים את השלל למשך שבועות עד שהבשר נרקב, ואז מחלצים את השנהב. לדברי סופיאן, נראה שהציידים משולבים היטב בקהילה ומכירים לעומק את תנועות הפילים. חלק מהפילים, הוסיף, ייתכן שנהרגו בידי עובדי מטעים הרואים בהם מזיקים, ופונים לציידים כדי שיבואו וייקחו את החטים.