"עמק התינוקות": נשים מטיילות לכאן כדי להיכנס להריון? המקומיים טוענים שזה רק מיתוס

בגובה של הרי ההימלאיה בלדאק שבצפון הודו, לאורך הגדות העליונות של נהר אינדוס, שוכנים מספר כפרים נידחים שפיתחו לאורך השנים עניין רב בקרב זרים: דה, האנו, דארצ'יק, ביומה וגרקון. כאן שוכנים בני קהילת ברוקפה (Brokpa) בבתים מאבן סובבים בגני משמש, דגלי תפילה ומסורות שנשמרו במשך מאות שנים. עם זאת, בעשורים האחרונים כפרים שקטים אלו נקשרו ברשת שמועות עולמית סביב ביטוי מוזר ומעורר מחלוקת: "תיירות הריון".

שלא כמו תיירות הריונית שבה נשים נוסעות לחו"ל לצורכי אזרחות או טיפול רפואי טוב יותר, גרסתה של "תיירות ההריון" בלדאק נחשבת לדבר יוצא דופן ומטריד הרבה יותר. לפי טענות שחוזרות בבלוגי נסיעות, סרטי תעודה ורשתות חברתיות, נשים זרות, בעיקר מגרמניה וממדינות אחרות באירופה, מבקרות בכפרי הברוקפה במטרה להרות מגברים מקומיים, שלכאורה ניחנים ב"גנים אריים טהורים".

>> ארץ השברים והחלומות: קשמיר היא פיסת גן עדן פצועה

>> יום יבוא: המקום הכי מדהים בעולם שאסור לנו להגיע אליו

>> סוד שמור: המדינה המדהימה שמסתתרת מאחורי עשורים של מלחמה

מי הם בני הברוקפה?

הברוקפה, הידועים גם כדרוגפה או דרוקפה, הם קהילה אתנית קטנה החיה באזור גבול הודו-פקיסטן בלדאק וקרגיל. בניגוד לרוב תושבי לדאק, שלהם תווי פנים טיבטיים-מונגולים, רבים מהברוקפה בעלי עור בהיר, תווי פנים חדים ועיניים בהירות. לבושם המסורתי כולל גלימות צמר ארוכות המעוטרות בפרחים, כסף וטורקיז, שמושך לעיתים קרובות את תשומת לב המבקרים.

הם דוברים את שפת הברוקסקאט, שפה נפרדת מלדאקית, ומקיימים מערכת אמונות המשלבת בודהיזם עם מסורות אנימיסטיות (שקשורות לטבע ולרחוניות) ואלמנטים של פולחן הטבע. חקלאות, במיוחד גידול שעורה וגידול משמשים, מהווה את עיקר חיי הכפר. דורות רבים תיארו את הברוקפה פשוט כאנשי ההרים הגבוהים, התווית שהפכה מאוחר יותר בעיני העולם כ"הארים הטהורים האחרונים".

הרעיון שהברוקפה הם צאצאים ישירים של האריים, או חיילים מצבא אלכסנדר הגדול, הופרך שוב ושוב על ידי היסטוריונים וגנטיקאים. אין שום ראיה מדעית התומכת בטענות על טוהר גזעי או ייחוס ארי רציף. אנתרופולוגים מייחסים את המיתוס לתיאוריות גזעיות אירופאיות מהמאה ה-19, שטענו באופן שגוי לקיומו של גזע ארי עליון, כשרעיונות אלו אומצו לאחר מכן על ידי האידיאולוגיה הנאצית. כאשר מטיילים וחוקרים מערביים נתקלו בקהילה הימלאית בעלת תווי פנים בהירים, חלקם הניחו, ללא הוכחה, כי גילו שרידים חיים של הגזע המדומה הזה. לקראת סוף שנות ה-90, חוברות תיירות החלו לכנות את האזור "עמק האריים", ומה שהתחיל כאסטרטגיה שיווקית אקזוטית הפך בהמשך לדבר מטריד ביותר.

עליית שמועת "תיירות ההריון"

נרטיב תיירות ההיריון צץ בתקשורת זרה, במגזיני נסיעות ובהמשך בפורומים מקוונים. נטען כי נשים אירופאיות, לרוב מגרמניה, מבקרות בכפרי הברוקפה כדי להרות וללדת ילדים ש"יירשו דם ארי טהור". חלק מהגרסאות של הסיפור טוענות לקיומם של הסדרים כספיים עם גברים מקומיים, ואחרות רומזות על קשר עם קונספירציות מתקופת הנאצים, שבאופן שגוי קישרו את השמועה לאובססיה על טוהר הגזע. בלוגים, כתבות סנסציוניות ומספר סרטי תעודה חיזקו את הנרטיב, מעורבים בין ספק למידע. אורך חיי הסיפור נובע יותר מהחזרה עליו מאשר מראיות ממשיות.

בתוך הכפרים עצמם, התגובות נעות בין בלבול לסירוב מוחלט. המבוגרים זוכרים את סוף שנות ה-90 כתקופה שבה עיתונאים ובמאי קולנוע הגיעו ושאלו שאלות מוזרות על שושלות דם ומוצא ארי, מושגים שמעולם לא היו חלק מזהות הברוקפה.

"אכן הגיעו נשים זרות", אומר תושב מבוגר מדארצ'יק. "הן צילמו תמונות, שאלו על הבגדים והשירים שלנו. אבל הרעיון שהן באו להרות כאן הוא שטות. אולי קרה סיפור אהבה או שניים לאורך שנים רבות. אהבה היא טבעית. אבל השמועה הזו נוצרה מחוץ לכפר".

תושבים צעירים מביעים תחושות דומות, ורבים מתארים את תשומת הלב כמפריעה ופוגענית, כזו שהפכה את הקהילה שלהם לסוג של "גן חיות גזעי". נשים טוענות שהן מצולמות ללא הסכמה, שטיילים בוהים בהן, ונשאלות שאלות בלתי הולמות על לידה וגנטיקה. מנהיגי הכפר, כולל ראשי הכפרים, דחו שוב ושוב את הטענות על כך שבני הברוקפה לא משתפים פעולה עם תיירות ההריון.

"הרעיון של האריים הטהורים הוא פנטזיה קולוניאלית", אומר אחד החוקרים מלד. "גנטיקה אינה תומכת בטוהר גזעי בשום מקום. מה שקרה כאן הוא רומנטיזציה גזעית, זרים שהשליכו את המיתוסים שלהם מהתרבות שלהם על קהילה אמיתית שחיה את חייה הרחק מהם".

תיירות, מיתוס ומציאות כלכלית

באופן די אירוני, אף על פי שרבים מבני הברוקפה דוחים את ההגדרה שלהם כארים, המיתוס הצליח לשנות את כלכלת האזור לטובה. התיירות באזור, המונעת בחלקה מסקרנות סביב השמועות הלא מבוססות האלה, הביאה עמה שיפור בתשתיות, אירוח ביתי, עבודה למדריכים ומקורות הכנסה חדשים.

אבל ההצלחה הכלכלית יוצרת מציאות מורכבת בכפרים, ואומנם המיתוס אינו מגדיר את האנשים, אך הוא משפיע על האופן שבו העולם החיצון מתקשר איתם. חלק מהתושבים מודים שהסקרנות על "עמק האריים" סייעה להם בפרנסה, אך הם עדיין פועלים כדי להסביר את הדברים למטיילים ולתקן מידע מוטעה. צעירים ומחנכים בכפרים פועלים להחזיר את הסיפור לידיהם כשהם מתמקדים בשפה, בפסטיבלים, בהיסטוריה ובאתגרים סביבתיים במקום מיתוסים גזעיים.

בעוד שהזרים שמגיעים מסתקרנים מהאגדות על הגזע הטהור, הברוקפה מתמודדים עם אתגרים הרבה יותר דחופים. קרחונים נסוגים בפסגות ההרים, דפוסי גשמים משתנים ומחסור במים שמאיים על החקלאות. בנוסף לכך צעירים רבים מהגרים לערים, דבר שמעלה חשש לשחיקה תרבותית ואובדן שפה. "אלה השאלות שאף אחד לא שואל", אומר אחד מזקני הכפר. "בזמן שאנשים מדברים על תינוקות אריים, אנחנו דואגים לשדות ולמים שלנו".

סיפור "תיירות ההריון" בלדאק מתקיים בסופו של דבר באזור שבין פולקלור לסקרנות. הוא קיים לא משום שהוא מאומת, אלא משום שהוא דרמטי, מסתורי וקל להפצה. עבור הברוקפה, עם זאת, האמת פשוטה ופחות סנסציונית: הם אינם דמויות בפנטזיה גזעית, ולא שומרים על שושלות מיתיות. הם חקלאים, מורים, זקנים וילדים החיים באחד הנופים הקשים ביותר בעולם. "אנשים אוהבים שקרים יפים. אבל חיינו רגילים ואמיתיים. המיתוסים נעלמים אבל אנחנו נשארים", אומר תושב מבוגר מדארצ'יק.