פרס נובל לשלום בסכנה? "כך פוטין ונתניהו מאיימים על המדיניות של טראמפ"

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אוהב להציג את עצמו כמי ששם סוף למלחמות. לדבריו, הוא סיים כמה וכמה סכסוכים ועימותים ברחבי העולם מאז שנכנס לבית הלבן. אך במבחן המציאות - ובמיוחד משום שמדובר בשני העימותים הבולטים כיום, המלחמה בעזה והמלחמה באוקראינה - טראמפ נראה מהוסס, לעיתים אף אדיש, כלפי אלו שנתפסים בעולם כמי מערערים את מאמצי השלום שלו: ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

במאמר נרחב בוול סטריט ג'ורנל מובעת ביקורת של ממש על טראמפ ועל מה שנראה כאוזלת ידו של נשיא ארה"ב להתמודד עם שני המנהיגים - אחד הוא בעל ברית ותיק של ארה"ב, והשני יריב אסטרטגי מובהק. אך לשניהם מכנה משותף: הם מתעלמים פעם אחר פעם מרצונו של טראמפ, לעיתים בצורה בוטה, ולרוב מבלי לשלם על כך מחיר ממשי, כך נכתב בוול סטריט ג'ורנל.

תקיפה בקטאר והסלמה באוקראינה - וטראמפ שותק

בוול סטריט ג'ורנל נכתב כי בתקיפת צה"ל נגד בכירי ארגון הטרור חמאס בקטאר בשבוע שעבר "חתר נתניהו בפועל תחת המאמצים הדיפלומטיים של טראמפ" לסיום המלחמה. התגובה מהבית הלבן? "כמעט כלום".

שיחת טלפון מתוחה בין טראמפ לנתניהו, ובתוך זמן קצר גם שיחה נוספת וידידותית הרבה יותר. טראמפ אף הביע תקווה שהתקיפה "לא תפגע במאמצי החזרת החטופים", אף שמשפחות החטופים אמרו שהן חוששות בדיוק מהתרחיש הזה.

במקביל, פוטין החריף את התקפותיו על אוקראינה - וזאת זמן קצר לאחר שפגש את טראמפ באלסקה. בשבוע שעבר אף יורטו לראשונה כטב"מים רוסיים שחדרו לשמי פולין, פעולה חסרת תקדים שהביאה מדינות נאט"ו באירופה לשלוח כוחות תגבור למזרח. טראמפ, שוב, נמנע מתגובה נחרצת. בפוסט מעורפל שאל: "מה קורה עם רוסיה שמפירה את המרחב האווירי של פולין עם כטב"מים? הנה אנחנו מתחילים!" וביום למוחרת רק הוסיף שזה "יכול להיות בטעות", והדגיש כי הוא "לא מרוצה מהמצב".

מה עוצר את טראמפ? אולי פרס נובל לשלום

למרות שיש בידו מנופים משמעותיים - מיחסים צבאיים הדוקים עם ישראל ועד למנגנוני סנקציות אדירים מול רוסיה, טראמפ לא ממהר להשתמש בהם. הסיבה, לפי מקורות בסביבתו, היא הרצון לשמר ערוצי תקשורת פתוחים עם נתניהו ופוטין, שמבחינת טראמפ, הם נכסים אסטרטגיים. ניתוק או עימות עימם עלול, לדעתו, לחבל בסיכוייו למלא את הייעוד שהוא מייחס לעצמו: הבאת שלום עולמי, ואולי גם לזכות בפרס נובל לשלום.

מול ישראל מחזיק טראמפ במנופי לחץ גדולים: מימון צבאי אמריקני נרחב, גישה למערכות נשק מתקדמות ועוד. אפילו האטה באספקת תחמושת, לפי גורמים אמריקניים, יכולה לשנות את כללי המשחק. אך טראמפ נמנע מלעשות זאת, והרבה לבקר את ביידן על כך שעשה זאת במשורה. בינתיים, נכתב בוול סטריט ג'ורנל, נתניהו ממשיך במדיניות התקפית, ומכין מתקפה נוספת בעזה בטענה שמדובר ב"מבצר האחרון של חמאס".

ביחס לרוסיה, המצב דומה. למרות שהכלכלה הרוסית כבר סובלת מסנקציות, ממשל טראמפ לא ממהר להטיל מכות חדשות, ואף מקשה על הקונגרס לעשות זאת. במקביל, הוא מכניס מדינות ידידות כמו הודו לסנקציות על רכישת נפט רוסי - אך נמנע מצעדים דומים מול סין, שהיא הלקוח המרכזי של רוסיה.

טראמפ מהסס - ובינתיים המלחמות נמשכות

הביקורת נגד טראמפ הולכת וגוברת, גם מתוך המערכת האמריקנית עצמה. הסנטור הרפובליקני לינדזי גרהאם כבר קורא לנשיא לשנות כיוון ולהחמיר את הענישה הכלכלית כלפי רוסיה. דניאל שפירו, בכיר לשעבר בפנטגון, טוען שטראמפ לא רק שנכשל לעצור את הלחימה בעזה, אלא אף תרם להמשך שלה, בשל "דיבורים לא אחראיים על העברת פלסטינים" ואי התייחסות מספקת למצב ההומניטרי, לדבריו.

גם המומחים מספקים תמונה עגומה. "פוטין רואה בהשמדת אוקראינה ייעוד היסטורי - לא משהו שיחסי ידידות עם טראמפ יוכלו לשנות", אמרה אלינה פוליאקובה, נשיאת מכון המדיניות האירופית בוושינגטון.

בחודשים האחרונים הסלימה רוסיה מאוד את המתקפות האוויריות באוקראינה. ביום ראשון שעבר שיגרה רוסיה מספר שיא של יותר מ-800 כטב"מים לעבר אוקראינה, ומסרבת בפועל לכל יוזמה וניסיון לקדם את סיום המלחמה. רבים מותחים ביקורת על עצם הפגישה של טראמפ עם פוטין, מבלי שהושגה שם התקדמות.

במקביל, בעולם הולכת וגוברת הביקורת על ישראל ונתניהו בהקשר המלחמה בעזה, והמתקפה בקטאר הביאה את השיח הזה לשיא. על פי דיווחים, בבית הלבן זעמו על התנהלותה של ישראל בעניין, אך נראה שהנשיא לא מתכוון להגיב בצורה של ממש.