המהלך המדיני הדרמטי מתחילת המלחמה: כך הוחלט להכיר במדינה פלסטינית

בחודשים האחרונים התנהל באירופה אחד המהלכים הדיפלומטיים הדרמטיים ביותר במזרח התיכון מאז תחילת המלחמה בעזה. ניו יורק טיימס דיווח הבוקר (ראשון)  על סדרת המגעים החשאיים, ההצהרות הפומביות והיוזמות מדיניות שנועדו להוביל להכרה נרחבת במדינה פלסטינית. המהלך, כך על פי הדיווח, נולד משילוב של זעזוע עמוק מתמונות הרעב הקשות בעזה, לחץ ציבורי פנימי במדינות המובילות ביבשת, כולל בעלות ברית היסטוריות של ישראל, ומסקנה שהגיע הזמן לפעול באופן עצמאי, בלי להמתין למנהיגות בארה"ב או לאותות חיוביים כלשהם מישראל.

הציר המרכזי של היוזמה התבסס על שלוש המעצמות האירופיות - צרפת, בריטניה וגרמניה - שלמרות חילוקי דעות פנימיים, ניסו לתאם עמדות וליצור מומנטום מדיני חדש. במרכז המאמץ: הכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית בעצרת הכללית של האו״ם, תוכנית פעולה בת שמונה נקודות ביוזמה בריטית, והובלת כנס בין-לאומי בשיתוף מדינות ערב.

נקודת הפתיחה - פגישה בברלין

ב־23 ביולי נפגשו קנצלר גרמניה פרידריך מרץ ונשיא צרפת עמנואל מקרון באחוזה היסטורית על שפת אגם טגל שבברלין. מקרון אמר למרוץ כי הוא צפוי להכיר במדינה פלסטינית בסוף ספטמבר, ומרץ השיב כי לוח הזמנים הזה מאפשר בחינה זהירה של הצעד.

למחרת, בלי ליידע את ברלין, הכריז מקרון פומבית על ההכרה - במהלך שגרר כותרות בכל העולם והוצג כהבעת "מחויבות לשלום צודק ויציב". ההכרזה נולדה על רקע גל דיפלומטי מואץ, שהחל בפרסום תמונות קשות של ילדים רעבים בעזה ב־19 ביולי והגיע לשיאו עם הכרזה דומה מצד ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, בשילוב סדרת תנאים קשוחים ומחמירים להנהגה בישראל.

פערים מול וושינגטון

המהלכים סימנו התרחקות מהמדיניות האמריקנית, לאחר שבאירופה השתכנעו שאין עוד טעם להמתין ללחץ אמריקני על ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחד הכלים המרכזיים שנידונו היה תוכנית בריטית שגובשה בחשאי במשך כחצי שנה וכללה בין היתר ממשל טכנוקרטי בעזה, פירוק חמאס מנשקו, נסיגה ישראלית מלאה ויישום פתרון שתי המדינות בליווי כוח בין-לאומי.

התוכנית נוסחה וגובשה על ידי ג'ונתן פאוול, היועץ לביטחון לאומי של ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר. פאוול ידוע כמי שהיה אחד ממנסחי הסכם יום שישי הטוב בצפון אירלנד בסוף שנות ה-90.

לחץ מהשטח ומהציבור

עד אמצע יולי נמנעה ממשלת בריטניה מהכרה במדינה פלסטינית או ממהלכים דומים לזה. למרות זאת, הודעתה של ישראל על הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית לצד התמונות מעזה גרמו לשינוי מהיר. ב-23 ביולי קיבלה שרה צ'מפיון, חברת פרלמנט בריטית ממפלגת הלייבור, שיחה שיחה מחברה בעזה שאמרה לה: "המשפחה והחברים שלי פשוט מחכים למות". צ'מפיון פתחה ביוזמה לגיוס חתימות - ולבסוף יותר מ־255 חברי פרלמנט חתמו על קריאה להכרה במדינה פלסטינית, בלחץ כבד על סטארמר וממשלתו.

יומיים לאחר הכרזתו של מקרון, פרסמו גרמניה, צרפת ובריטניה הצהרה משותפת הקוראת לסיום המלחמה, שחרור החטופים, פירוק חמאס והזרמת סיוע. אך בשיחות פנימיות הודו בכירים מדיניים בכל שלוש המדינות שהמצב בשטח "מחריד" ושאין אופק להפסקת אש.

ניסיונות שכנוע - ותגובה ישראלית שלילית

הקנצלר מרץ שוחח ישירות עם נתניהו, אך יצא מהשיחה מתוסכל לאחר שהאחרון הכחיש את קיומו של רעב בעזה. בהמשך, בשיחה משותפת עם סטארמר, מקרון וטראמפ, ניסו האירופים לשכנע את הנשיא האמריקאי ללחוץ על ישראל לאפשר הכנסת סיוע. טראמפ הודה שמדובר ב"מצב של רעב אמיתי".

ימים לאחר מכן הכריז סטארמר כי יכיר במדינה פלסטינית אם ישראל לא תבחר בנתיב של שלום בר-קיימא – והצטרף בכך למקרון. גם קנדה הלכה בעקבותיהן בתוך זמן קצר. בשבוע שעבר דווח ברשת NBC כי לפני שבועיים צעק טראמפ על נתניהו וגער בו על כך שהוא מנסה לטעון שאין רעב ברצועת עזה.

הכנס הבין-לאומי והמהלך הערבי

התוכנית הבריטית שולבה ביוזמת הכנס המשותף של צרפת וערב הסעודית באו״ם בסוף יולי. להפתעת רבים, כל מדינות הליגה הערבית חתמו לראשונה על קריאה לחמאס להתפרק מנשקו ולהעביר את השלטון בעזה לרשות הפלסטינית, ואף הביעו תמיכה בכוח בין-לאומי זמני מטעם האו״ם.

אולם ישראל וארה״ב דחו את ההצהרה. באירופה הביעו אכזבה מהיעדר המעורבות האמריקנית, אך הבהירו כי למרות הסיכוי הנמוך לשינוי מידי - אי אפשר היה להישאר בחיבוק ידיים. כעת, מדינות נוספות רבות שוקלות את המהלך של הכרה במדינה פלסטינית כבר בספטמבר הקרוב.

לכאורה, ההודעות על הכרה במדינה פלסטינית אינן בעלות משמעות של ממש ו"אין להן שיניים", אולם בפועל הן חלק מכדור שלג הולך וגדל נגד ישראל ומדיניות הממשלה, שהולך ונגזר למשמעויות הולכות וגדלות. ההחלטה של ממשלת ישראל להתקדם לעבר מהלך של כיבוש רצועת עזה רק צפויה להגדיל את המהלך המדיני העולמי נגד ישראל, ובעיקר בקרב בעלות בריתה החשובות.