בדרך לפוליטיקה? מנהיג הימין הקיצוני שמסעיר את בריטניה

ברחובות לונדון נרשמה אתמול (שבת) אחת ההפגנות הגדולות שידעה בריטניה בשנים האחרונות – יותר מ-110 אלף בני אדם שהגיעו ללב הבירה כדי להשתתף בעצרת "אחדו את הממלכה" בהובלת טומי רובינסון, מהדמויות הבולטות ביותר בימין הקיצוני הבריטי. האירוע לווה באלימות ובמעצרים וחשף מחדש את השסע העמוק סביב שאלות של הגירה, זהות לאומית, וחופש הביטוי - וגם את הקרע ההולך ומתרחב בתוך הימין עצמו.

"איחוד הממלכה" - או קריאה לקרב?

העצרת הגדולה אורגנה בידי רובינסון, שנחשב לדמות שנויה במחלוקת כבר למעלה מעשור ולאחד הכוחות החשובים של הימין הקיצוני בממלכה. ההפגנה כונתה "הפגנה למען חופש הביטוי וערכי בריטניה", אולם בשטח נראו שלטים עם מסרים קיצוניים כמו "עצרו את הסירות", "שלחו אותם חזרה", ו"הצילו את ילדינו" - ביטויים שנתפסים בעיני רבים בממלכה כבוטים ומאפיינים עמדות נגד מהגרים ובעד נרטיביים לאומניים.

לצד ההפגנה התקיימה גם עצרת נגדית - "הצעדה נגד הפשיזם", שאורגנה בידי התנועה "עמדו נגד הגזענות", ובה השתתפו כ-5,000 בני אדם. כוחות המשטרה ניסו להפריד בין הצדדים, אך למרות ניסיונותיהם נרשמו עימותים אלימים. תשעה עצורים ו-26 שוטרים נפצעו, והמשטרה הודיעה כי מתנהלת חקירה וייתכנו מעצרים נוספים.

מי אתה, טומי רובינסון, שמסעיר את בריטניה

טומי רובינסון, במקור סטיבן יקסלי-לנון, הוא שם מוכר בזירת הימין הקיצוני בבריטניה. הוא עמד בעבר בראש "הליגה להגנה על אנגליה" (EDL), היה חבר במפלגת BNP הקיצונית, ושימש יועץ למפלגות כמו UKIP ו-For Britain. חלק מהגופים הקיצוניים והגזעניים שהוא עמד בראשם הוצאו מחוץ לחוק.

הצעד הפוליטי האחרון שלו היה ב-3 באוגוסט, כשהודיע רשמית על הצטרפותו למפלגת Advance UK – מפלגה חדשה שהוקמה על בידי בן חביב, לשעבר חבר בכיר במפלגת הרפורמה של נייג'ל פראג'. רובינסון לא הסתפק בהצטרפות בלבד, ופעל לשלהב את מיליוני תומכיו להצטרף אליה גם הם.

במקביל, רובינסון פעיל מאוד ברשתות החברתיות, עם יותר מ-1.5 מיליון עוקבים ברשת X, ומארגן כנסים ועצרות גדולים נרחבים כדי להפיץ את מסריו, והוא זוכה לגב כלכלי איתן. רובינסון נתמך כיום בידי תורמים בולטים מהימין האמריקאי, ביניהם רוברט שילמן, מה שאיפשר לו לשדרג את מנגנון הפעולה שלו ולהרחיב את השפעתו, גם מחוץ לגבולות בריטניה. גם המיליארדר אילון מאסק מביע תמיכה עזה ברובינסון, מפרסם רבים ממסריו, וסימן אותו כמי שעשוי להיות התקווה היחידה של בריטניה בעתיד, כפי שהוא אימץ את מפלגת הימין הקיצוני AfD בגרמניה.

יחסו של רובינסון לישראל

בכל הקשור לישראל, טומי רובינסון מציב את עצמו בשנים האחרונות כתומך מוצהר שלה – במיוחד על רקע המלחמה בעזה. בשורה של התבטאויות הביע את תמיכתו בישראל, ותיאר את ישראל כחזית במאבק ההגנה של המערב מול קבוצות איסלאמיסטיות.

רובינסון טען כי אם תפרוץ מלחמה נוספת, "אהיה שם בחזית ונילחם עבור ישראל". במקביל, הוא ביקר בחריפות את כלי התקשורת הבריטיים, האשים אותם בהטיה לטובת חמאס וקרא לישראלים שלא לסמוך עליהם. לדבריו, גם המתפרעים מהימין הקיצוני בבריטניה אינם קיצוניים אלא "אנשים רגילים".

מעורבותו של רובינסון באירועים פרו-ישראליים עוררה מחלוקות - כאשר ארגונים יהודיים מרכזיים בבריטניה מיהרו להתרחק ממנו בשל עברו הרווי ברטוריקה אנטי-מוסלמית ובאמירות נגד מהגרים.

לצד זאת, דווח כי גופים שמרניים ופרו-ישראליים, כמו מכוני מחקר למשל, העניקו לרובינסון תמיכה משפטית - בדוגמה נוספת לקרבה בין חלקים מהימין הקיצוני באירופה לבין גורמים תומכי ישראל. מנהיגים יהודים וארגונים מרכזיים הדגישו פעמים רבות כי רובינסון ומי שמקדמים שנאת מוסלמים בשם תמיכה בישראל, אינם נחשבים לבעלי ברית של הקהילה היהודית.

עבר פלילי, פשיטות רגל ומאבק מתמשך

רובינסון אינו זר למערכת החוק בבריטניה. בשנים האחרונות הוא ריצה מספר עונשי מאסר, בין היתר בגין ביזיון בית המשפט, הטרדה, והונאה. באוקטובר 2024 הוא הורשע שוב בעבירה של ביזיון בית המשפט, לאחר שהפר צו איסור פרסום בפרשה הקשורה לפגיעה בכבודו של פליט סורי - עונש שקוצר לבסוף לאחר שהסכים לציית לצו.

בנוסף, הוא שקוע בחובות של יותר מ-2 מיליון ליש"ט ונמצא בהליכי פשיטת רגל. רשויות המס חוקרות אותו בגין העלמות מס ויתרות חוב, אך גם זה לא מנע ממנו להוביל הפגנות ענק.

מאגף את הימין הקיצוני מימין

למרות הדמיון המסוים במסרים על הגירה, נוצר פיצול ברור בימין הבריטי: בין הקו הפופוליסטי שמייצג נייג'ל פרג' (Nigel Farage) ובין הרחוב הקיצוני שבו פועל רובינסון. פרג' נחשב כיום לגורם שמכתיב יותר מכול את סדר היום הימני בבריטניה. האיש שעד לאחרונה היה מחמת מוקצה במדינה, זכה להישג דרמטי עם כמה מושבים בבחירות לפרלמנט לפני שנה – וכעת הופך בסקרים למפלגה הגדולה ביותר במדינה וכמי שאולי ירכיב את הממשלה הבאה.

פרג' ומפלגת הרפורמה שלו מציגים מדיניות קשוחה אך "ממוסדת" יותר: עצירת הגירה "לא חיונית", החזרת מהגרים בלתי חוקיים, ביטול יעדי אפס פליטות, קיצוצים מסיביים בתקציבי הרווחה והממשל, והשקעה מחודשת בצבא ובמשטרה. הם גם מציעים רפורמות חוקתיות משמעותיות - כולל פירוק בית הלורדים וביטול חוקי זכויות האדם לטובת אכיפה אגרסיבית של גירוש.

לעומת זאת מפלגת Advance של רובינסון שמה פחות דגש על מדיניות כלכלית ויותר על נושאי זהות, תרבות ולאומנות. הקו שלו תקיף בהרבה: רטוריקה אנטי-איסלאמית מובהקת, קריאות ישירות לרחוב, והסתה שבחלק מהמקרים מסתיימת בעימותים אלימים. בעוד פראג' כבר נחשב לשחקן חשוב בפוליטיקה המקומית, ניכר כי המסרים של רובינסון ומפלגת Advance עדיין בוסריים ולא "משופשפים" מספיק.

רובינסון מאשים את פרג' ב"כניעה" ובהתמתנות מסוכנת. לדבריו, פרג' מנסה לרצות את המיינסטרים, בזמן שהוא עצמו "אומר את מה שכולם חושבים", ללא פילטרים וללא התנצלות.

שוברים ימינה

על רקע ביקורת הולכת וגדלה על סוגיית ההגירה, הפוליטיקה בבריטניה מקצינה יותר ויותר ימינה. עד לאחרונה הייתה זו המפלגה השמרנית שהייתה מזוהה יותר מכול עם הצד הימני במפה הפוליטי בממלכה, אולם היא נראית לאחרונה כמי שיותר ויותר יורדת מכוחה ונכסיה.

ולמרות ההצלחה ההולכת וגוברת של פרג' ורובינסון הקיצוניים בסקרי דעת הקהל – עדיין ייתכן ששיטת הבחירות תביא לפיצול ופירוק הימין אל מול הלייבור משמאל. שיטת הבחירות לפרלמנט בבריטניה קובעת כי המועמד שמקבל הכי הרבה קולות מכל מחוז הוא המנצח, ובמקרה שבו מתמודדים נציגים מכמה מפלגות באותו צד פוליטי של המפה הפוליטית – זה משפר את סיכויי המועמד מן הצד השני. כך, לדוגמה, במחוז שבו מתמודדים נציגים מהמפלגה השמרנית, מפלגת הרפורמה, ומפלגת Advance (שלוש מפלגות ימין וימין קיצוני) – מול נציג מהלייבור (שמאל) – סיכוייו של מועמד הלייבור משתפרים באופן ניכר.