בייג'ינג בירת סין, היא מטרופולין עצומה שבה גרים כמעט 22 מיליון איש, וכל הזמן נוספים אליה עוד אנשים. לכן אין זה מפתיע שהעיר מלאה כמעט עד אפס מקום, היא צפופה בכל עבר ושטח המחיה בה דל.

אבל דווקא כאן, יש לתושבים אפשרות נוספת: לעבור לחיות מתחת לאדמה. דיווחים שונים מעריכים שכמיליון אנשים בבייג'ינג כבר עשו זאת, והם מתגוררים בעיר התת-קרקעית דישיה צ'נג (Dixia Cheng), הנקראת גם "העיר האטומית", שנמצאת בעומק של 10 עד 18 מטרים מתחת לאדמה. איך נראים החיים בעיר ולמה הם בכלל קיימים?



מקום שמור וסגור

מעטים התיירים שמסתובבים ברחובות בייג'ינג ומודעים לכך שמתחתם שוכנת עיר עצומה. עיר המורכבת מאלפי מקלטים נגד תקיפות אוויריות, כשהבונקרים נבנו למעשה בשנות ה-70 כדי להגן מפני מתקפה גרעינית סובייטית אפשרית.

ישנן מספר כניסות לעיר הבונקרים התת-קרקעית, אך לעתים קרובות קשה למצוא אותן והן נשמרות בכבדות. חל איסור מוחלט על זרים להיכנס לעיר, ויש מעט מידע עדכני על דישיה צ'נג. אולם לפני מספר שנים הצליח צוות כתבים זרים Galileo.tv הגרמני להיכנס מבלי משים לעיר ה"אסורה" ולצלם בה בסתר. התוצאה היא סרט תיעודי בן כמעט 15 דקות על החיים בדישיה צ'נג, שפורסם ב-2018, על אנשים שחיים בעומק של עד 20 מטרים מתחת לאדמה בחדרים בגודל של מטרים רבועים בודדים. לישון, לעבוד, לבשל – הכל בחלל מינימלי, ללא אור יום וללא חימום. אחד החדרים המוצגים בסרט התיעודי הוא בגודל של רק ארבעה מטרים רבועים.

חיים מתחת לאדמה

ובכל זאת, לחיים מתחת לאדמה יש מחיר. לפי הדיווח, תושבי דישיה צ'נג משלמים סכום שווה ערך ל-80 שקל דמי שכירות עבור חדר. השכירות גוזלת לרוב שליש או אפילו מחצית מסך ההכנסה החודשית של הדיירים.

עם זאת, עבור אנשים רבים בבייג'ינג, אין הרבה אלטרנטיבה מאשר לעבור לאחד החדרים ב"מרתף" של העיר בשל שטח המחיה הדל והיקר, לפחות זמנית. הם לרוב עושים זאת עד שאולי ירוויחו יותר כסף או יחסכו כל כך הרבה ביחד שיוכלו להרשות לעצמם חדר קטן מעל האדמה.

בגלל היעדר תמונות או סרטונים נגישים לציבור, קשה לומר מה המצב כרגע בעיר הבונקרים של בייג'ינג. בסרט של Galileo מ-2018 מציג בעיקר מסדרונות משופצים ונקיים. תמונה אחרת, לעומת זאת, מוצגות ברשתות החברתיות כמו זו באינסטגרם של המשתמש factsuntold, שפורסמה ב-28 באוקטובר 2021:

View this post on Instagram

A post shared by Untold Facts (@factsuntold)

רוב תושבי דישיה צ'נג הולכים לעבודתם כנהגי מוניות, אנשי מכירות או פקידים מעל פני הקרקע. אולם לפי הדיווחים, חלקם גם הקימו את העסקים שלהם במחתרת בעיר הבונקר, כמו מספרה או מסעדה. נראה שהעסקאות אפילו משתלמות למדי עבור חלק, במיוחד כשהלקוחות מגיעים "מלמעלה".

כאשר עיר הבונקר נבנתה בשנות ה-70, על פי הדיווחים העריכה ממשלת סין כי המתחם יכול לאכלס את כל אוכלוסיית בייג'ינג, כשישה מיליון איש באותה עת, לפי הניו יורק פוסט. מתחם הבונקרים ששטחו 85 קמ"ר הכיל גם חדרי בית ספר לילדים, מתקני פנאי כמו קולנוע, חנויות, מסעדות ואפילו משטח החלקה על גלגיליות. יתר על כן, בעיר הבונקר נמצאו תאי תבואה ונשק. מספרים כי לעיר היו יותר מ-90 כניסות, רבות מהן מוסתרות מאחורי בתים וחנויות, ועד היום לא ממש יודעים איפה כולן נמצאות.

התיירות בתוך הבונקר

למרבה המזל, העיר התת-קרקעית דישיה צ'נג מעולם לא שימשה לייעודה המקורי ולמעשה נשכחה, כפי שמדווח Atlas Obscura. חלקים מעיירת הרפאים נפתחו כאטרקציה תיירותית בשנת 2000 – ונערכו בה סיורים מודרכים לזמן קצר.

העיר התת-קרקעית הייתה פופולרית בקרב תיירים זרים אך נותרה כמעט נשכחת על ידי האזרחים המקומיים. למרות שישנן כניסות רבות, מבקרים זרים נכנסו לחלקים מאושרים אליהם ניתן לגשת דרך חזית חנות קטנה בצ'יאנמן, דרומית לכיכר טיין-אן-מן המפורסמת. סיורי קבוצות יכלו להיכנס ללא תשלום וללא אישור מראש בעוד תיירים בודדים שאינם חלק מקבוצה חויבו ב-20 יואן (כ-8 שקלים) כל אחד.

דישיה צ'אנג סין בייג'ינג (צילום: Well-rested, wikipedia)
אחת הכניסות לעיר התת קרקעית דישיה צ'אנג | צילום: Well-rested, wikipedia

הסיור הרשמי לקח את המבקרים בקטע מעגלי קטן של העיר התת-קרקעית. בתוך המתחם, המבקרים יכלו לראות שלטים לציוני דרך מרכזיים הנגישים דרך המנהרות, כגון כיכר טיין-אן-מן והעיר האסורה, ויכלו לראות חדרים המסומנים בתפקידיהם המקוריים, כגון בתי קולנוע, בתי חולים או ארסנלים. ניתן היה לראות גם דיוקן של מאו דזה-דונג בין ציורי קיר שונים.

בשנת 2008, דישיה צ'נג נסגרה לרגל שיפוצים – לאחר מכן הועברה לבעלי בית פרטיים. הם בתורם השכירו את החדרים לאנשים שחיפשו דירה. עיר הרפאים התת-קרקעית התמלאה בהדרגה בחיים, וכנראה הצילה אנשים רבים מחיים ברחוב.