ההודעה על הסכם חידוש היחסים בין איראן וסעודיה, לאחר שבע שנות נתק ועוינות, עשויות ללמד על לא פחות מעידן חדש במזרח התיכון. מעבר למשמעות הישירה של המהלך על שתי היריבות הגדולות משני צדדיו של המפרץ, הוא גם יכול לאותת על יחס המדינות למעצמות הגדולות והשפעתן באזור.

במקביל, בעוד שבישראל הפכה הסוגייה באחת לכלי ניגוח פוליטי חוצה מפלגות, אפשר לומר כי ההסכם גדול בהרבה והיה נחתם גם בלי קשר להשפעה הישראלית וניסיונות הנורמליזציה מול סעודיה, רציניים ונרחבים ככל שיהיו. הערב (שני), העיתון וול סטריט ג'ורנל כבר מדווח שסין נערכת להרחיב את השפעתה באזור מדינות המזרח התיכון - ומתכננת בשנה הקרובה פסגה מדינית נרחבת בהשתתפות סעודיה, איראן, ומדינות נוספות מהמפרץ.

ההסכם בין איראן וסעודיה - סיקור N12:

התפקיד של סין והמשמעות לארה"ב

באופן בלתי רגיל לסכסוכים ומחלוקות מדיניות באזור המזרח התיכון – הסכם חידוש היחסים בין סעודיה ואיראן נחתם בתיווכה של סין, בתום חמישה ימים שבהם התנהלו דיונים מאומצים מצד שתי המדינות. בימים האחרונים ביקרו בסין היועץ לביטחון לאומי באיראן עלי שמח'אני, ושר המדינה הסעודי מוסעד בן מוחמד אל עיבאן. לביקור הזה קדמו ביקור דרמטי של הנשיא הסיני שי ג'ינפינג בריאד בחודש דצמבר, וביקור לא שגרתי של הנשיא האיראני אברהים ראיסי בבייג'ינג לפני כמה שבועות.

המעורבות הסינית בהסכם עשויה ללמד בראש ובראשונה על האופן שבו נתפסת ארה"ב באזור, בעיקר על ידי סעודיה ואולי גם על ידי יתר המדינות המפרציות הקטנות יותר. מבחינתה של איראן, ברור שארה"ב רחוקה מאוד מתפקיד מתווכת, אולם העובדה כי גם בריאד בחרו בניהול המשבר הסיני מראה את אי שביעות רצונם מוושינגטון, בייחוד על רקע המתיחות המתוקשרת בין ממשל הנסיך מוחמד בן סלמאן וממשל ביידן.

לאורך התקופה האחרונה הסלימה המתיחות בין וושינגטון וריאד, בייחוד על רקע קצב תפוקת הנפט העולמי ומחירו ואיומים אמריקניים לבלום את אספקת הנשק לסעודיה – שכה תלויה בה בשעה של חוסר יציבות ביטחונית גדולה באזור, על רקע המלחמה באוקראינה, עם משבר האנרגיה שאיים לפגוע בעולם כולו. גם ביקור מדיני לא מוצלח של ביידן בממלכה בהחלט לא תרם לשיפור היחסים. המצב הזה, יחד עם הגדלת המעורבות הסינית באזור – העניק לסעודיה קלפים חדשים במשחק.

נשיא סין שי בביקור בערב הסעודית (צילום: רויטרס)
נשיא סין שי בביקור בערב הסעודית | צילום: רויטרס

סין מבחינתה, מצטיירת כגורם חשוב באזור, מה שעשוי להגביר את המשיכה של מדינות המזרח התיכון אליה – תוך הבנה אצל כל השחקנים שכיום יש לבחון ולשקול פתרונות חדשים שאולי לא היו על הפרק בעבר. באמצעות המטריה המדינית החדשה שמספקת בייג'ינג באזור, היא אולי תבקש לחזק ולהעמיק את פעילותה הכלכלית והמסחרית – שבכל מקרה נמצאת במגמת עלייה מתמדת.

במהלך השנים האחרונות הפכה זירת המזרח התיכון למרחב משני יחסית בחשיבותו מבחינת הממשלים האמריקנים. תהליך שהחל עוד בימי הנשיא אובמה, נמשך למרות היריבות המרה גם בממשל טראמפ, וגם כעת תחת הנהגתו של הנשיא ביידן. בשנה האחרונה התברר מעבר לכל ספק שוושינגטון מרוכזת בראש ובראשונה בעימות מול סין, בעיקר באזור הפסיפי, ובעימות מול רוסיה ופוטין על אדמת אוקראינה ובכלל.  

סעודיה חיפשה ביטחון, איראן רצתה הישג מדיני

למרות ההפתעה עם ההודעה על חתימת ההסכם, הוא אינו מגיע בחלל ריק. בריאד מביעים כבר זמן רב את חששותיהם לביטחון הלאומי שלהם, על רק המשך התחזקותה הצבאית של איראן וארגוני הטרור המופעלים על ידה באזור, ובוודאי על רקע המשך התקדמותה הגרעינית, רגע לפני שהיא הופכת באופן רשמי למדינת סף-גרעין.

נשיא איראן אברהים ראיסי בביקור בסין (צילום: רויטרס)
נשיא איראן אברהים ראיסי בביקור בסין | צילום: רויטרס

חוסר הוודאות והיעדר הפתרונות המסתמנים במלחמת האזרחים בתימן, המשפיעה ישירות על סעודיה השכנה, תוך המשך חימוש ארגון המורדים החות'ים, בוודאי תרמו להחלטה בריאד. ניכר כי כבר לפני שלוש שנים וחצי, עם ההפצצה האיראנית הנרחבת על מתקני הנפט של חברת ארמקו, חברת הנפט הלאומית של סעודיה, התעורר הצורך הבהול להגיע להבנות עם איראן.

בעוד שבישראל ובמערב כמעט וקיימת תמימות דעים על כך שאיראן היא לא גורם שאפשר לשוחח ולנהל איתו משא ומתן, מדינות המפרץ נוהגות אחרת. דווקא בשל החשש הביטחוני מאיראן והרצון להימנע מהסלמה, ניכרת בשנים האחרונות מגמה מובהקת של פתיחות מדינית אזורית מול איראן. איחוד האמירויות לדוגמה, ידידתה הגלויה של ישראל, מקיימת יחסים מדיניים עם איראן באופן הולך וגדל. זה מגיע מסיבה עיקרית אחת: רצון לצמצם סיכונים ולהפחית את איומי הביטחון הלאומי של כל מדינה ומדינה.

ב-14 בספטמבר 2019 קיבלו הסעודים את האיתות המובהק ביותר מבחינתם לאי יכולתם להמשיך להישען על ארה"ב בהתגוננות מפניה של איראן. מתקפת מל"טים שבוצעה על ידי אנשי משמרות המהפכה ושלוחיהם באזור הביאה לפגיעה חמורה במתקני הנפט באבקייק וח'ורייס, ועם היעדר התגובה מצד ממשל טראמפ – התחזקה בריאד ההבנה כי היא נותרה האחראית הבלעדית להגנתה.

באיראן, בימים שהגינוי המערבי נגדה הולך וגובר על רקע סיועה לרוסיה במלחמה באוקראינה ותמיכתה בה, קיימת מוטיבציה להציג שהיא רחוקה מלהיות מדינה מבודדת ברמה העולמית. כמו סעודיה, גם לאיראן טוב לקדם הבנות באזור – באופן שיטיב עם כלכלתה הפגועה, וכזה שעשוי להטיב מעט גם עם דעת הקהל המקומית נגד ממשלתו של הנשיא ראיסי. איראן של השנים האחרונות פועלת להגברת מעורבותה ברבות ממדינות המזרח התיכון, ויחסים תקינים עם סעודיה בהחלט לא יכולים להזיק לכך.

איראן וסעודיה הודיעו על חידוש היחסים (צילום: רויטרס)
איראן וסעודיה הודיעו על חידוש היחסים | צילום: רויטרס

סערה ישראלית ואמירות ריקות מתוכן

לאחר ההודעה על חידוש היחסים בין איראן וסעודיה, פורסמה הודעה מפי גורם מדיני בכיר בישראל, שליווה את ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקורו ברומא, ולפיה ההסכם נולד בתקופת הממשלה הקודמת. הדברים רחוקים מלהיות מדויקים: השיחות הגלויות הרשמיות בין טהראן וריאד החלו אי שם בתחילת שנת 2021, עוד לפני השבעת ממשלת בנט בחודש יוני. בנוסף, בשבועות האחרונים חלה האצה במשא ומתן המשותף.

מאז תחילת 2021 התקיימה שורת סבבי פגישות דיפלומטיות בין הצדדים, עד להכרזה הרשמית בסוף השבוע. בנוסף, במעמד החתימה על ההסכם בבייג'ינג ביום שישי אמר עלי שמח'אני, היועץ לביטחון לאומי באיראן ומי שניהל את המשא ומתן מטעמה, כי הבסיס למשא ומתן שהביא להסכם הונח בביקורו של הנשיא האיראני אברהים ראיסי בסין לפני כחודש.

 דובר משרד החוץ האיראני לשעבר על השיחות עם הסעודים, כחודשיים לפני השבעת ממשלת בנט-לפיד

 

באופן חוצה מפלגות בישראל, ראשי ממשלה בהווה ובעבר האשימו את יריביהם באחריות "לנפילתה" של סעודיה לידיה של איראן. המציאות, כפי שניתן לראות, רחוקה וגדולה מכך הרבה יותר. לסעודיה ולאיראן אינטרסים גדולים ונרחבים, גם ללא קשר לשאלה אם ביום מן הימים תסכים ריאד לנרמל את היחסים עם ירושלים. אין ההסכם אומר שכל האיבה בין איראן וסעודיה נעלמה, והן בפירוש פועלות בהתאם לצרכים השונים של כל אחת מהן. להחלטה העתידית של סעודיה אם לקיים יחסים עם ישראל – לא צפוי להיות קשר למצב יחסיה עם איראן, אלא למצב הצרכים והאינטרסים שלה.

אולי הסוגייה הבעייתית ביותר מבחינתה של ישראל בהסכם היא לא סעודיה או איראן, אלא דווקא סין. בעוד שבישראל התרגלו למזרח תיכון שמושפע ישירות על ידי ארה"ב, בעלת בריתה ארוכת השנים – מזרח תיכון חדש הנתון יותר ויותר להשפעתה המדינית של סין הוא בשורה רעה לישראל. למרות שלל מחלוקות ומתיחויות, היחסים של ישראל וארה"ב עדיין טובים ומאפשרים תיאום טוב, אולם לא כך המצב מול סין, שהופכת לשחקן בולט יותר במגרש, ובעיקר פחות צפוי ומונע מאינטרסים השונים מאלו של ישראל.