יותר מ-100 ימים לתחילת המלחמה – והסדקים באחדות מדינות המערב מתחילים לגדול ולצוץ על פני השטח. אם בתחילת המלחמה זכו מדינות המערב לשבחים על החזית האחידה והתקיפה שהציגו מול התוקפנות הרוסית בהובלת הנשיא פוטין – נראה שכעת, קרוב לארבעה חודשים לאחר מכן, המצב מתחיל להשתנות. עם עליית מחירי האנרגיה והמזון בכל רחבי העולם בעקבות המלחמה – מדינות רבות מתחילות לשקול מחדש את עמדתן בנוגע לעימות האכזרי בין רוסיה ואוקראינה.
ארה"ב ובריטניה ממשיכות לייצג את הקו הניצי נגד פוטין, שעל פי כלל ההערכות והדיווחים בימים הראשונים של המלחמה - לא צפה עד כמה המערב יצליח להתאחד נגדו. מנגד, שלוש המדינות העיקריות שבתקופה האחרונה נראות כמי שמחפשות להביא לפתרון שיסיים את המלחמה בהקדם הן גרמניה, צרפת ואיטליה. באוקראינה ממשיכים לדרוש מהמערב כל העת שלא להוריד את הרגל מהגז – להמשיך להטיל מצד אחד סנקציות קשות על מוסקווה, ומנגד להמשיך ולחמש את קייב במיטב הנשק המתקדם ביותר.
צרפת, גרמניה ואיטליה מרבות לקרוא לאחרונה לחידוש המשא ומתן בין קייב ומוסקווה ולהביא לעצירת המלחמה בתנאים הנוכחיים שלה. הדברים מגיעים למרות התנגדות נחרצת של האוקראינים בראשות זלנסקי, שחוזרים ואומרים גם כעת שלא יהיו מוכנים לוויתורים על שטח אוקראיני שנכבש - ומביעים את נכונותם להמשיך ולהילחם ככל שיידרש – עד לשחרור השטחים הכבושים. אותן מדינות, ובייחוד גרמניה, הואשמו כבר בתחילת המלחמה בהססנות ובתגובה איטית למדי במסגרת המאמצים לשליחת נשק לאוקראינה.
המבקרים הגדולים של המדיניות הזאת אומרים שבכך שרומא, פריז וברלין מנסות לשחק תפקיד של מתווך הוגן – הן מעניקות לגיטימציה בעימות לא הוגן ולא צודק של רודן אגרסיבי כפוטין. אותן מדינות, שמושפעות רבות מעליית מחירי האנרגיה והמזון, החלו לאחרונה לקדם ניסיונות לעצור את הלחימה. מעבר לעליות המחירים, מדובר במדינות שחוששות מפני גלי פליטים כתוצאה מהמלחמה, ולפחות איטליה וגרמניה עדיין תלויות ביצוא הגז הרוסי. בנוסף לכל אלה, שלוש המדינות הללו, אולי יותר מכל מדינה אחרת, נושאות עימן את כתמי העבר של לפני 100-80 שנה – וממשיכות לנהוג כמי שחוששות מפני עימות עז באירופה ואולי אף בכל העולם.
מן העבר השני נמצאות מדינות מזרח אירופה, שנמצאות ברובן ממערב לאוקראינה. אותן מדינות, כמו פולין, רומניה וגם המדינות הבלטיות בצפון – מובילות קו ברור וניצי נגד רוסיה של פוטין ובעד זכותה של אוקראינה לעצמאות. המבקרים של המדיניות הזו בקרב אותן מדינות מאשימים בסכנה להתלקחות עימות נוסף עם רוסיה, שלמרות המכות שספגה באוקראינה עדיין מהווה מעצמה צבאית-גרעינית שחזקה יותר מכל אחת מאותן המדינות.
מעבר למפגני תמיכה מובהקים באוקראינה והעברת משלוחי נשק, לצד השתתפות בחבילות הסנקציות נגד רוסיה – מדינות רבות במזרח אירופה גם נוקטות בצעדי תעמולה מובהקים. כך למשל, בליטא שונה לפני כמה שבועות שם הרחוב שבו שוכנת השגרירות הרוסית בווילנה – לרחוב "גיבורי אוקראינה". מעבר לתמיכה והסולידריות באוקראינה, רבות ממדינות מזרח אירופה פשוט חוששות מפני גורל דומה – ומוכנות כעת להשקיע הרבה כדי למנוע מצב שכזה.
אם בתחילת המלחמה, באופן שהפתיע רבים, הצליח המערב להתאחד וליצור חזית מגובשת אחת נגד פוטין בשלל חזיתות, לאחרונה הולכים וצצים סדקים לא מעטים בחומת האחידות הזו. בתום דיונים ארוכים הצליחו באיחוד האירופי לקדם את חבילת הסנקציות השישית נגד רוסיה – אשר כוללת את אחד הנשקים החזקים ביותר נגד פוטין – אמברגו נפט. למרות זאת, החבילה התעכבה והתרככה מאוד בגלל התנגדות של איש אמונו של פוטין, ויקטור אורבן מהונגריה, לא מדינה גדולה או חשובה באירופה. גם היוזמה השאפתנית לתקוע אצבע בעינו של נשיא רוסיה ולצרף את פינלנד (בעלת גבול באורך 1,300 ק"מ עם רוסיה) ושוודיה לברית נאט"ו נתקלת באתגר רציני עם התנגדותו של נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן.
גם אם במערב מצליחים להתעלם מאורבן וארדואן, שני ה"טראבל-מייקרים", הבעיות ממשיכות לצוף. בסוף השבוע אמר נשיא צרפת עמנואל מקרון כי "חשוב שהמערב לא ישפיל את פוטין, ויאפשר לו יציאה מכובדת מהמלחמה באמצעים דיפלומטיים". דבריו של מקרון עוררו באופן טבעי זעם רב באוקראינה, אולם גם ביתר מדינות המערב. "קריאות למנוע השפלה לרוסיה רק יגרמו השפלה לצרפת", אמר שר החוץ האוקראיני קולבה. גולשים וצייצנים רבים התבדחו על מקרון וכתבו שמכל ניסיונות התיווך והפשרה שלו – הוא הצד היחיד שמושפל בסיפור הזה. מעבר לכך, הזעם המערבי עליו הוא גדול – שכן כל ניסיון לתת כעת לפוטין "לצאת מהלחימה בכבוד" צפוי למעשה לשרת את האינטרסים שלו ולנרמל את מבצע הכיבושים התוקפני שהוא מבצע באוקראינה – שהוביל את כל מדינות המערב מלכתחילה לצאת נגדו.
ממשלות איטליה וגרמניה ממשיכות להסס בנוגע לאפשרות של משלוח נשק לאוקראינה. בתחילת המלחמה זכה הקנצלר הגרמני שולץ ללעג על שהסכים לבסוף לשלוח לקייב 5,000 קסדות, וגם לאחר שהודיעו, בעקבות לחץ אמריקני, כי יספקו לאוקראינה טנקים מתקדמים ללוחמת נ"מ – התברר כי אותם טנקים אינם נמצאים במלאי והעברתם מתעכבת. כשנשאל לאחרונה שולץ על מדיניותו בנושא השיב כי הוא "לא הקייזר וילהלם", שנחשב כמי שהוביל את גרמניה למלחמת העולם הראשונה. באיטליה, מנהיג הימין הקיצוני מתאו סלביני, שכיהן כשר הפנים והמשנה לראש הממשלה ונחשב לתומך גדול של פוטין, תוקף את ההנהגה ברומא על כל ניסיון לסייע לאוקראינה.
כמו שולץ, נראה שגם מקרון מאוד מודאג משיעורי ההיסטוריה שנחקקו בעבר הצרפתי בפרט והאירופאי בכלל. פרשנים רבים כבר מעריכים כי קריאותיו שלא להשפיל את פוטין ורוסיה נובעות מזיכרון הסכם ורסאי שלאחר מלחמת העולם הראשונה – אז הושפלה גרמניה ונאלצה לשלם מחיר כבד על תוקפנותה – מה שבמידה רבה הוביל לעליית המפלגה הנאצית ופרוץ מלחמת העולם השנייה בשנים שלאחר מכן.
"המערב מתמודד עם מלכוד 22", אומר לרשת NBC פבריס פוטייה, עמית מחקר במכון הבין-לאומי ללימודים אסטרטגיים בלונדון. "מצד אחד מדינות המערב מעוניינות שרוסיה תובס בשדה הקרב – אך מצד שני זה דורש מהן מעורבות יותר גדולה. הן לא רוצות להיות מעורבות – אך גם חוששות שאוקראינה תנוצח".
ארה"ב ובריטניה הן ככל הנראה שתי המדינות שתומכות באוקראינה יותר מכל מדינה אחרת, ואף מנסות לדחוף ולעודד מדינות נוספות להצטרף לקו התקיף נגד רוסיה. ואולם, גם בוושינגטון מתגלים לאחרונה סדקים, עם דיווחים כי בכירים בממשל ביידן התנגדו ליוזמה האחרונה לספק לאוקראינה משגרי טילים מתקדמים לטווח ארוך של כ-300 ק"מ. הסיבה המרכזית שעלתה היא החשש בקרב בכירים אמריקנים כי אותם משגרים ישמשו את אוקראינה לתקוף מטרות בתוך רוסיה עצמה, אולם זלנסקי עצמו כבר אמר שהבטיח אישית לנשיא ביידן שלא ייעשה בהם שימוש כזה.
בשלב זה עדיין לא נראה כל פתרון ריאלי באופק למלחמה, וזה בדיוק מה שמדאיג מדינות רבות. רבות מהמדינות לא האמינו שאוקראינה תצליח להתמודד באורך רוח שכזה מול רוסיה, וספק אם ערב המלחמה היו תחזיות שהעריכו שהיא תימשך מספר חודשים ואפילו יותר. מנגד, האופטימיות במערב כי רוסיה של פוטין לא תצליח לעמוד במכות הכלכליות והמדיניות החריפות נגדה כבר התחלפה בטון פסימי הרבה יותר, וכעת נראה כי דווקא רבות ממדינות המערב לא מתמודדות בהצלחה עם המשבר הכלכלי.
יותר ויותר מדינות דנות בשאלה אם יותר נשק לאוקראינה יסייע לסיים את המלחמה, או שמא דווקא יביא להתארכותה. גם במוסקווה וגם לקייב יש תשובות ברורות לשאלה הזו, אך בבירות אירופה ניכר בעיקר בלבול. ספק אם יהיה בכוחן של צרפת, גרמניה ואיטליה לכפות על אוקראינה הפסקת אש, אך ייתכן שמידת התמיכה תלך ותרד ככל שתימשך הלחימה – ותגרום עוד נזקים למערב.