אחרי התמונות הקשות בנתב"ג - מה השתנה? מעקב: ביום חמישי היה קשה להישאר אדישים לתיעודים מנתב"ג שפרסמנו ב-N12, שבהם נראו קשישים מחכים שעות ארוכות ואף מתעלפים, תינוקות ישנים על הרצפה או על המסוע - ותורים אין סופיים. אמש (ראשון), קצת לפני הסיור של השרה איילת שקד, בדקנו איזה יחס מקבלים כעת הפליטים מהלחימה באוקראינה, ובמיוחד אלו שכבר עברו מנתב"ג למלון. הפליטים איתם שוחחנו זכאים לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות - אך עד להשלמת הבירוקרטיה הם נותרו חסרי כל מעמד במדינה.
בסיור במלון גראנד ביץ' ניתן לראות את ערימות התרומות והמתנות לעולים שהגיעו - וניסיון לספק כמה שיותר מידע לאלו שנמלטו מאזורי המלחמה. במלון פגשנו את דמיטרי חורקשוב, שהעביר כמה ימים בנמל התעופה. "הייתי הרבה זמן בנתב"ג – תורים גדולים והרבה אנשים שמתעסקים בדפים אז זה קשה, אז יופי שאנחנו פה. זה יפה שנתנו לנו מקום לגור ובחינם. היחס פה ממש מצוין. היחס טוב, כולם עוזרים לנו – מתנדבים, איחוד הצלה, מד"א וכל מי שבא לתת אינפורמציה על הבנקים".
"אני מחכה שנקבל את כל הדפים והאישורים ותעודת הזהות ונתחיל את החיים בישראל", מוסיף דמיטרי שברח מאודסה - ונזכר בחיים שנשארו מאחור: "הייתי באוניברסיטה, הייתה לי עבודה, עזבנו הכול. עכשיו צריך לחפש את המקום והעבודה, לקבל תעודת זהות ולפתוח חשבון בנק".
דמיטרי מודה: "המסר: תבואו לארץ, זה מקום טוב בשביל חיים. התוכנית שלי היא כנראה להשתקע כאן, אבל נראה אם זה קשה מדי – אם מחר המלחמה באוקראינה נגמרת, אז אני חוזר כי כל החיים שלי שם. תחושות? אני מחפש את המקום. באתי עם אימא ואחותי - הן לא רואות אופציה אחרת חוץ מלהישאר".
"אם מחר המלחמה נגמרת, אני חוזר"
במלון מחכים גם אריה ניזביץ' ובנו יעקב מוישה: "הייתי רב ושליח חב"ד בקייב, כבר שבוע שאנחנו פה, ברוך השם. באנו לפה עם שתי מזוודות". על המראות והדוחק בנתב"ג לפני שינוי הנהלים הוא אמר: "היה קצת בלאגן, הרגשה שכולם לא מוכנים לקבל עלייה כל כך גדולה וכל כך הרבה אנשים, אבל אני מקווה שלאט לאט זה יסתדר. אנשים פה עזבו את הבית והם גם בשוק מהמלחמה ומהטיסה ומהדרך הקשה עד הטיסה".
"מרגישים בבית, בעזרת השם הכול יסתדר"
"המרגש? כל בוקר מקבלים את החדשות מאוקראינה. מצד אחד זה פחד גדול, מצד שני אנחנו מרגישים שאנחנו בבית", הוא מסביר. "עשינו עלייה, קיבלנו אותנו מעולה ואנחנו מרגישים שכל עם ישראל הוא משפחה אחת, מבלים כל מה שאנחנו צריכים וכל אחד מוכן לעזור ושואל מה אנחנו צריכים, אז בעזרת השם הכול יסתדר. באנו לפה ממולדובה ועכשיו מחפשים מקום לילדים איפה ללמוד, דירה – בכל יום עוד משהו".
יעקב וילין הגיע עם אשתו וחמו בן ה-90 לישראל ביום חמישי בערב - בדיוק כאשר השרה שקד הורתה להעביר את הבאים מאוקראינה למלון. "הכול עבר די מהר, העניין הוא שהאבא של אשתי הוא בן 90, ולכן קשה לו ללכת. הכול קשה לו. ולכן ביקשנו שיזרזו את העניינים שלנו".
על הבירוקרטיה הוא מספר: "זה לא היה עניין של בדיקה, זה היה עניין של סידור מסמכים – סידור מסמכי עלייה. כבר עברנו את הבדיקה של הקונסוליה כבר במולדובה – הכירו בנו בתור זכאי עלייה כבר שם. הייתה לנו ויזה כמובן בדרכון. עם זאת, לא הכול עבר חלק ומהר: "סידור המסמכים נמשך 6-5 שעות, כי במטוס היו הרבה נוסעים והיה צריך לדאוג לכולם".
"פגשו אותנו בצורה חמה ואוהבת"
יעקב ומשפחתו מחכים כבר להיקלט: "אנחנו נרשמנו לעלייה, ולכן התוכניות לעתיד הקרוב זה לבנות את החיים שלנו פה. מחר אנחנו נלך לבנק, כבר מהבוקר מספרים לנו שמחר צריך לרשום את עצמנו בבנק, כבר יש לנו תעודת עולה. אמרו לנו שיש כבר מספרי תעודת זהות, ואנחנו רוצים ללכת למשרד הפנים כדי שתהיה לנו תעודת זהות". יעקב מוסיף ואומר: "אני במקור מדונייצק, אבל בשנת 2014 החלו שם כל מיני אירועים, ואז הרב אמר – בואו נעבור מקייב".
אנה, שהגיעה לישראל לפני שבוע, נמצאת כעת במלון - והיא מלאת שבחים ליחס שקיבלה: "פגשנו אותנו בצורה חמה ואוהבת. לילדים הביאו מתנות. היה אפשר להכין קפה וקצת לנוח. אנחנו עשינו בדיקות קורונה. אחר כך הובילו אותנו לחדר שבו ארגנו את המסמכים ואחר כך הובילו אותנו למלון, ומי שרצה, יכול היה להתפזר לקרובי המשפחה".
אנה הגיעה לבדה עם שני ילדים: "מגיעים בכל יום למלון נציגים ממשרד הקליטה. יש פה אפשרות לארגן את המסמכים בצורה מסודרת – למשל לפתוח חשבון בנק, עוזרים לנו עם זה. בכל יום מביאים לפה עזרה הומניטרית, יש ממנה יותר ויותר, אנשים עוזרים עם בגדים, עם מצרכים בסיסיים כמו שמפו ומוצרים היגייניים, מביאים תרכובות מזון לילדים, מגיעים הרבה מתנדבים ושואלים אותנו מה אנחנו צריכים, אילו תרופות, למי צריך להעניק עזרה התארגנות".
"תרומות בקנה מידה עצום"
"אנשים מאוד מגויסים לסייע – כשהיינו בדרך לכאן, לא העלינו בדעתנו שיפגשו אותנו כאן בצורה חמה, ולנו זה מאוד נעים", היא מוסיפה. "אנחנו מאוד נסערים מהמצב, וזה כמובן לא פשוט בשבילנו, אבל אנחנו מאוד מודים על העזרה שנותנים לנו אזרחי ישראל ומשרד הקליטה שעוזר לנו להיקלט במצב הזה". על הטלטלה שעברה משפחתה אמרה: "בעלי נשאר באוקראינה. הגעתי מחרקוב, היא כל כולה נהרסת וכולם רוצים לברוח. אני מאוד דואגת לקרובי המשפחה שלי".
ואדים גופשטיין ממד"א (תחנת תל אביב) סיפר על המתרחש במלון: "נכון לעכשיו עומדים על כ-130 עולים, פה נמצאים רק עולים. אנחנו עוזרים פה בריכוז התרומות ובסידור התרומות שמגיעות בשביל העולים והפליטים מאוקראינה. בנוסף אלינו יש הרבה מאוד תורמים שמביאים דברים חדשים ונהדרים בשביל האנשים שנמצאים פה וזה מצוין".
עוד מוסיף גופשטיין: "יש גם מוקד של מד"א דובר רוסית, 5160* – זה מיועד להם כדי לעשות להם סדר בראש מבחינת הפרוצדורות, אם הם הולכים לאיבוד בנהלים, אם הם מחפשים קרובי משפחה או צריכים תרופות ודברים בסיסיים שאין להם – הם מוזמנים לפנות ואנחנו נעזור בשמחה". גם הוא החמיא להירתמות הגדולה: "סדר הגודל של התרומות הוא בקנה מידה עצום – חברות וגם אנשים פרטיים, מגיעים מכל הארץ, יש גם הצעות להביא דברים בצורה סיטונאית, אלפי מוצרים".