קשה לתאר את ההרס והחורבן במייפילד שבקנטקי. המראות בלתי נתפסים. גם שתי יממות אחרי, התושבים עדיין מנסים לעכל את מה שעבר עליהם. הטורנדו הקטלני גבה את חייהם של יותר מ-60 בני אדם, וכוחות החילוץ ממשיכים בחיפושים אחר ניצולים. שליחתנו לארה"ב בדיווח מיוחד מזירות ההרס.
מיסי הינדרקסון, תושבת מייפילד, חזרה עם משפחה לביתה כדי לפנות את מה שאפשר. היא חושבת שוב ושוב על אותם רגעים מלחיצים ודרמטיים כשהבינה שהטורנדו מתקרב. "הכול איננו, אין כלום", אמרה מיסי. "הם אמרו שהסופה תגיע לכאן ב-21:27. ב-21:22 התאורה הבהבה, נכנסנו למסדרון ואז הדלתות עפו מהמקום. היה עפר בכל מקום, עפר וזכוכית, זה נכנס לשיער שלנו, זה עדיין בכל מקום".
לדברי מיסי הכול קרה תוך דקות ספורות: "אולי שלוש דקות. כיסיתי את התינוק, ובעלי רכן מעלינו כדי להגן עלינו, ואז תמונה עפה מהסלון מסביב לפינה. היא פגעה לי בראש, אבל אז כיסינו את עצמנו בה וזה כנראה מה שהציל אותנו".
יותר מ-300 קילומטרים חולשים על תוואי ההרס, במה שנראה עכשיו כיותר מ-30 סופות טורנדו שפגעו בשמונה מדינות. העיירה מייפילד חטפה את המכה הקשה מכולן. לכנסייה המקומית הוותיקה נגרם נזק כבד ביותר, ואתמול הגיעו תושבים להתפלל מול מה שנותר ממנה.
באחת מזירות ההרס בעיירה שאליה הגענו אין כמעט בית אחד שעומד – אין רמזורים, פקקים קשים מאוד נרשמים באזור, ואנשים מנסים גם להבין איפה בדיוק הם נמצאים כי גם ההתמצאות מורכבת יותר כשהכול נהרס כך.
בריטני בראון, בעלת חנות בגדים שנהרסה, גילתה עם משפחתה בבוקר למוחרת את הנזק שנגרם לעסק שלהם. "זה היה בית המרקחת של המשפחה שלנו במשך יותר מ-40 שנה, וגם היה לי בוטיק לנשים בקדמת החנות. הטורנדו הגיע והרס לחלוטין את העיירה", היא שיתפה. "היינו שבורים, היו דמעות. קשה מאוד לומר".
עכשיו הם ובעלי עסקים אחרים תורמים את הציוד שאפשר להציל לאלה שלא נותר להם דבר. הנזק כאן גדול כל-כך שגם לא יודעים כמה זמן ייקח עד שיוכלו לשקם את הכול. אפילו ברמת הפינוי, לא ידוע בשלב זה כמה זמן התהליך ייקח שכן הבתים באזור מוגדרים מסוכנים ולכן צריך לדאוג קודם כול לטיפול בהם – וגם כמובן להציל את מה שנשאר כי אנשים רוצים לקחת את הדברים החשובים להם. אחר כך יצטרכו לבנות את כל התשתיות המקומיות מחדש.
"הכול נהרס פה", אמר ג'רמי לוק, ראש אגף מבצעים בחברה אמריקנית לניהול מצבי חירום. "יש הרבה מקומות שעוד לא נבדקו, אז נבדוק קודם כל אם אנשים בסדר, אם הם צריכים פינוי לבית החולים, תרופות, שמיכות ואוכל". בדרכים הראשיות מכווינים את התנועה כי הרמזורים קרסו, וכוחות המשמר הלאומי הגיעו כדי לתגבר את הצוותים המקומיים בכך שהחלו לעבור בית-בית.
אי-אפשר לעבור בעיירה מבלי להיתקל בחוטי חשמל ששרויים על הרצפה או בעמודים שלמים שנהרסו מהסופה. המושל כבר הכריז על הסופה בתור הקטלנית ביותר בהיסטוריה של מדינת קנטקי. במסיבת עיתונאים שערך, צוותי ההצלה שיתפו את החוויות מהצד שלהם: "לפעמים היינו צריכים לזחול מעל הרוגים כדי להגיע לקורבנות שהיו בחיים ולהוציא אותם, ולסמן את ההרוגים האלה בעודנו עושים את דרכנו בתוך ההריסות".
הדרך למפעל הנרות המקומי נחסמה גם היא לתנועה. כל אותו אזור תעשייה נהרס למעשה כולו. תמונות הלוויין מהמפעל, שתחתיו אנשים נקברו, חושפות את מידת הנזק שנגרם למתחם. בכך מקום זה הפך למוקד הנזק והטרגדיה בעיירה מייפילד שבקנטקי.