מי שחי ברחובות ניו יורק טוען שקשה לפספס אותם. תיקי גב במגוון צבעים, מונחים בערמות על טנדרים מושכרים – ובתוכם גרביים, מוצרי היגיינה ועזרה ראשונה, מים, משחת שיניים, קרם הגנה, עטים ודפי נייר, בשר בקר מיובש, חטיפי אנרגיה ושימורי טונה. בכיס הקדמי של התיק, כרטיס ביקור ובו כתוב "תיקי גב לרחוב: מספקים כבוד וחמלה לחסרי הבית".
ברכב השכור נוהג ג'פרי ניומן ולידו מתנדבים שמסייעים לו ולבן זוגו לעסקים ולחיים ג'ייסון קונר לחלק את התיקים לחסרי הבית של ניו יורק. הם מזהים אותו בקלות. התוכנית "Backpacks for the Street" היא תכנית של ארגון קטן ללא מטרות רווח, "Together Helping Others" שמו. "זה היה טבעי" אמר ניומן בן ה-53. "עזרנו לחסרי הבית במשך 10 שנים, והפכנו להיות מעורבים יותר ויותר".
הוא סיפר כיצד חשב על הרעיון, לאחר שראה פרסומים לגיוס כספים למען בעלי חיים כמו חתולים או כלבים נטושים. "חשבתי לעצמי, מה יקרה אם האנשים יתרמו 20 דולר בחודש לחסרי הבית? אל תבינו אותי לא נכון, אני רוצה לראות סיוע לבעלי החיים, אבל צריך לעשות את זה גם למען האנשים שחיים ברחובות".
מיזם חלוקת התיקים שלהם נמשך כבר חצי שנה. אחד מחסרי הבית, או כמו שמתארים אותם ניומן, מי שחווה תקופה של חיים ללא בית, הוא מרטינז - יליד ניו יורק ששירת שבע שנים בחיל הים. שרשרת של משברים שהחלה בתאונת דרכים גרמה לעוד ועוד משברים כלכלים ואישיים ומרטינז מצא את עצמו ברחוב. "מעולם לא הייתי חסר בית, תמיד עבדתי", אמר. "אף פעם לא הייתי עשיר, אבל הייתי בסדר עד שקיבלתי מכה מנהג שיכור בשנת 2016".
בחודשים האחרונים הוא חזר לאט לקום וללכת על רגליו אחרי ניתוח שעבר "המגבות, הסבון והבגדים בתיקי הגב לרחוב מספקים הקלה. אבל מה שאני באמת צריך זה דירה ותעסוקה עבור מישהו עם עין אחת, אוזן אחת וגב שבור".
"אני מנסה לסדר את השיניים שלי, אני מנסה להישאר נקי. יש לי מייל, יש לי תעודת זהות. אז אני מנסה להגיש בקשות למקומות עבודה", אמר מרטינז, שהצטייד בתרמיל קרוע, עד שקיבל השבוע אחד חדש יחד עם עוד 170 אחרים שזכו לתיקים ליד צ'יינה טאון. רבים מהאנשים שקיבלו את התיקים מכירים את ניומן ואת קונר - הם ראו אותם פעמים רבות במשך חודשים.
"הרעיון הוא לא למסור את התיקים הכי מהר שאפשר", אמר ניומן, "אלא לתת את זה לאנשים הנכונים". גם אמנדה קאמיה בת ה-31, במקור מסטטן איילנד, חיה ברחובות שוב ושוב במשך כשמונה שנים. היא נעה בין פלורידה וניו יורק. סיפור המסע שלה ברחובות, כמו רבים אחרים, התחיל עם מותו של בן משפחה - ואחריו התרסקות אישית.
כשאביה של קאמיה מת היא הייתה הרוסה. "איבדתי את זה; נכנסתי למחלקה הפסיכולוגית לחודשיים ולא שילמתי את שכר הדירה שלי", אמרה קאמיה. "איבדתי את העסק שלי. מכרתי חצי ואת החצי שנותר לי הפסדתי. מעולם לא הרמתי את עצמי מהחור שחפרתי בעצמי. כבר שמונה שנים שאני עדיין בתוך החור".
היא נאבקת בהתמכרות לסמים ומחפשת נואשות אחר עזרה: "אני רוצה ללכת לגמילה", אמרה קאמיה. "אבל הבעיה היא שהתרמיל שלי נגנב לפני כחודשיים והכל היה בו - תעודת הלידה שלי, תעודת הזהות שלי. אז כרגע אין לי כלום". אולי התיק שקיבלה מניומן והאגודה שלו יתחילו עבורה מסע לחיים בריאים וטובים יותר גם עבורה.