האסטרונאוט האמריקאי מייקל קולינס, איש מעבורת החלל "אפולו 11" שנחתה על הירח ב-1969 הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 90. משפחתו מסרה כי הוא נפטר ממחלת הסרטן. קולינס נשאר בקפסולת הפיקוד של המעבורת, בעוד ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין זכו להיות בני האדם הראשונים שצעדו על הירח.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לעיתים קרובות תואר קולינס כאסטרונאוט השלישי "הנשכח". במשימה ההיסטורית קולינס נשאר לבדו יותר מ-21, עד ששני עמיתיו חזרו מהמסע על הירח. כמו כן, הוא איבד קשר עם חדר הבקרה ביוסטון בכל פעם שהחללית הקיפה את הצד האפל של הירח.
"מאז אדם (המקראי) לא היה אדם שידע בדידות כמו מייק קולינס" נכתב ביומן המשימה מאז. קולינס הוציא אוטוביוגרפיה ב-1974, ושם התנער מאותם פירסומים לגביו. "אני יודע שאהיה שקרן או שוטה אם אומר שהיה לי את המושב הטוב ביותר משלושת המושבים של אפולו 11, אבל אני יכול לומר באמת ובשוויון נפש שאני מרוצה לחלוטין מזה שהיה לי שם מושב כלל", אמר קולינס בהערות שפורסמו על ידי נאס"א ב-2009.
קולינס נולד ברומא ב-31 באוקטובר 1930 - אותה השנה בה גם ארמסטרונג וגם אולדרין נולדו. הוא היה בנו של אלוף בצבא ארה"ב, וכמו אביו למד באקדמיה הצבאית האמריקאית בווסט פוינט, ניו יורק. כמו רבים מהדור הראשון של האסטרונאוטים האמריקנים, קולינס התחיל כטייס של חיל האוויר האמריקני. בשנת 1963 הוא נבחר על ידי נאס"א לתוכנית האסטרונאוטים שלה והתקדם במהירות בשיאה של המלחמה הקרה, כשארצות הברית ביקשה להקדים את ברית המועצות ולהגשים את התחייבותו של הנשיא ג'ון פ. קנדי - הנחתת אדם על הירח עד סוף העשור. המסע הראשון של קולינס לחלל הגיע ביולי 1966 כטייס במשימות הכנה לתוכנית אפולו של נאס"א.
טיסת החלל השנייה והאחרונה שלו הייתה אפולו 11 ההיסטורית. הוא נמנע מרוב הרעש התקשורתי גם כאשר העולם קיבל את פני האסטרונאוטים עם חזרתם לכדור הארץ, ובהמשך היה לעתים קרובות ביקורתי כלפי פולחן הסלבריטאים של חבריו. קולינס הפך למנהל מוזיאון האוויר והחלל הלאומי ופרש מתפקידו בשנת 1978. הוא היה גם מחברם של מספר ספרים הקשורים לחלל.
הזיכרון החזק ביותר שלו מאפולו 11, לדבריו, היה כשהסתכל אחורה על כדור הארץ, שלדבריו נראה "שברירי". "אני באמת מאמין שאם המנהיגים הפוליטיים בעולם יוכלו לראות את הפלנטה שלהם ממרחק של 100,000 מייל (161,000 ק"מ), ניתן היה לשנות את השקפתם באופן מהותי. הגבול החשוב כל כך יהיה בלתי נראה, הטיעון הרועש הזה יושתק", אמר.
בהצהרת משפחתו על מותו נכתב כי הם יודעים "איזה מזל היה שמייק חי את החיים שהוא חי. אנא הצטרפו אלינו לזכור בחיבה ובשמחה את שנינותו החדה, את תחושת המטרה השקטה ואת נקודת המבט החכמה שלו, שנצברו בהסתכלות לאחור על כדור הארץ מנקודת המבט של החלל, וגם כשהביט על פני מים שקטים מסיפון סירת הדייג שלו".