בעוד שבארה"ב הבטיח הנשיא ביידן חיסון לקורונה לכל אזרח אמריקני בוגר עד סוף מאי, ובישראל כמעט 90% מאוכלוסיית הסיכון חוסנה, ב-27 מדינות האיחוד האירופי ממשיכים לדשדש עם מבצע החיסונים. המדינות השונות כמעט שלא קיבלו אספקה נאותה כדי לחסן אוכלוסייה משמעותית, והביקורת ביבשת צפה ועולה, כשחיצי האשמה מופנים לבריסל, שם יושבת הנציבות האירופית.
הנציבות היא הגוף הביצועי שבעצם חתם על ההסכמים והחוזים מול חברות התרופות - פייזר, מודרנה ואסטרהזניקה. אלא שהחוזים היו ככל הנראה כושלים, ולא הושגו הסכמות ברורות באשר לשתי שאלות אקוטיות: כמה חיסונים יגיעו ליבשת ומתי.
ד"ר מאיה שיאון-צדקיה, מנהלת תוכנית יחסי ישראל-אירופה של מכון מיתווים, הסבירה הערב (שבת) ב"סדר עולמי" מה גרם לכך שהאיחוד האירופי סחר בחיסונים בשם כלל המדינות, ולא כל מדינה עשתה זאת בעצמה. לדבריה, "האיחוד ניסה להוביל אקט של סולידריות. בעוד שבתחילת המגפה כל מדינה פעלה עבור עצמה, סגרה גבולות והביעה חוסר סולידריות כלפי האחרת, כעת - בתקווה לקראת סיום המגפה לאט לאט, האיחוד החליט לפעול באופן סולידרי ולא לאפשר למדינות החזקות לרכוש חיסונים בעצמן".
"ברור הרי שלגרמניה, צרפת ודנמרק למשל יש יכולת כלכלית טובה יותר שיכולה לסייע ברכישת חיסונים", אומרת שיאון-צדקיהו. "אבל אם היינו רואים את מדינות האיחוד מתחרות בעצמן (גרמניה בפורטוגל למשל) היינו רואים חוסר סולידריות. הבעיה היא שהביצוע 'הסולידרי' יצא כושל".
סיבה נוספת לכישלון מבצע החיסונים באירופה היא הגודל של היבשת. "לאיחוד יש את יתרון הגודל בכלכלה", אומרת שיאון-צדקיהו, "אבל גם חיסרון הגודל במבצע החיסונים. יש המון אזרחים ביבשת וחלק גדול מהם מבוגר מאוד. האיחוד זקוק לכמויות אדירות של חיסונים כדי לחסן את כולם".
באירופה גם יש סרבנות חיסונים גבוהה יותר בחלק מן המדינות. בצרפת למשל סרבנות החיסונים גבוהה יחסית וכל אחד מ-4 צרפתים נוטה פחות ללכת להתחסן. בנוסף, הפרסומים על אודות הבעיות הבריאותיות של החיסון של אסטרהזניקה מייצרים מוניטין לא טוב לחיסון של החברה ורבים לא מעוניינים להתחסן בו.
השאלה הגדולה מבחינת העתיד היא איך כישלון האיחוד בהשגת החיסונים ישפיע על הפוליטיקה ביבשת. לדברי שיאון-צדקיהו, אין עדיין פופולריות רבה לתנועה פופוליסטית משמאל או מימין, אבל בחלק מן המדינות כן רואים מועמדים מהקצוות הפוליטיות שמתחזקים, כמו מארין לה פן בצרפת.