"הנה סקופ ראשון שאני נותנת לך, לא אכפת לי להגיד לך אותו כבר עכשיו" - כך התחילה השיחה שלנו על הקהילה היהודית הנסתרת עם ד"ר מלכה שבתאי. "לפי סקר עדכני שנערך בעשר השנים האחרונות יש באתיופיה כ-271 אלף יהודים וצאצאי יהודים רשומים באופן מסודר, לפי ספרים, אזורים ובתי אב", חשפה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הסיפור הזה מתחיל לפני 27 שנים. ד"ר מלכה שבתאי, אנתרופולגית יישומית במקצועה, הייתה בוונציה, בכנס של האגודה העולמית לחקר יהדות אתיופיה. באותו כנס שמעה בפעם הראשונה על קיומה של קהילה יהודית נסתרת בהרים הגבוהים שבמרכז אתיופיה. היסטוריון אתיופי בריטי בשם פרופסור ריצ'ארד פנקריאס סיפר בהרחבה למשתתפים על אותה קהילה נסתרת ואיפה היא חיה, הציג מסמכים היסטוריים ועדויות מפי אנשי הקהילה.
ד"ר שבתאי, שמכירה את קהילת יהודי אתיופיה כאן בארץ כמעט 40 שנה, אמרה לו: "אני חוקרת את יהודי אתיופיה הרבה שנים. תגיד, מה אתה ממציא לנו קהילה יהודית חדשה? לא שמענו עליה. יהודי אתיופיה שאני מכירה לא סיפרו לנו עליה. מה זה הדבר הזה?".
היא לא לקחה את ההיסטוריון הבריטי-אתיופי ברצינות. על אף שלטענתה היו בידיו חומרים מבוססים מחקרית, היא בחרה להתעלם מהעניין ולהתמקד בעבודתה עם יהדות אתיופיה כאן בארץ. התפנית הגיעה לפני שנתיים, כשקיבלה טלפון מחבר ותיק שלה - משה טספאי, איש עסקים ישראלי שחולק את חייו בין אתיופיה לישראל. טספאי אמר לה: "מלכה, פה בעבודה שלי באתיופיה פגשתי בן אדם שטוען שהוא יהודי. אולי תדברי איתו".
כבר באותו ערב קיבלה שיחה מאתיופיה. על הקו היה אדם בשם בלנייך טזבקו, ראש ועד הקהילה הנסתרת באתיופיה, שדיבר איתה: "שלום ד"ר מלכה שבתאי. אני רוצה להציג את עצמנו - אנחנו קהילה יהודית באתיופיה, אבל אנחנו נסתרים ולא מכירים אותנו. לא הצלחנו ליצור את הקשר עם העולם היהודי".
האיש המשיך לספר לה על הקהילה ואז נזכרה החוקרת בהרצאתו של אותו היסטוריון בכנס לפני 27 שנים. בעודה משוחחת בטלפון, ניגשה למאמר של ההיסטוריון ונדהמה לגלות שהוא לא "בלבל את המוח" כפי שחשבה אז: ראש ועד הקהילה תיאר באוזניה בדיוק את אותם דברים שאמר ההיסטוריון.
השיחה ביניהם הסתיימה לאחר ששבתאי אמרה לו: "תשמע, בעוד חודש אני באה אליכם. תארגן לי את אנשי הקהילה. אני רוצה להיפגש אתכם ולהכיר מי אתם". מאז אותה שיחה היא תקדיש את זמנה במשך שנתיים לחקירת הקהילה הנסתרת.
סרטון שצילמה ד"ר שבתאי על הקהילה:
ההיכרות הראשונה שלה עם העדה החלה עוד כשהייתה סטודנטית באוניברסיטת חיפה. את התואר השני שלה עשתה בנושא השנה הראשונה של עולי אתיופיה במרכזי קליטה, ואת הדוקטורט שלה כתבה על חיילים יוצאי אתיופיה בשירותם הצבאי. היא חיברה 13 ספרים, שישה מהם עסקו ביהדות אתיופיה - כך שזה לא מפתיע שגם הפעם היא עוסקת בקהילה הזאת.
חודש לאחר אותה שיחה מפתיעה, ד"ר שבתאי עשתה את דרכה לאדיס אבבה בירת אתיופיה ושם פגשה בפעם הראשונה את הקהילה הנסתרת. כיום היא מספרת על המפגש הזה בהתלהבות רבה: "כל מה ששמעתי בהרצאה בוונציה, כל מה שסיפר לי ראש ועד הקהילה, כל המאמרים שקראתי - לפתע פתאום אני רואה מול העיניים שלי".
בשדה התעופה אספו אותה חברי הקהילה ולקחו אותה היישר אל שכונת קצ'אנה (KECHENE), שכונה שממוקמת בפאתי אדיס אבבה בירת אתיופיה. הקהילה חיה בשלושה מקומות שונים באתיופיה באזור כללי שנקרא סמיין שאוואה.
קהילת קצ'אנה
הקהילה הראשונה ממוקמת בשכונת קצ'אנה שבאדיס. "הם רואים את עצמם כביתא ישראל-קהילת קצ'אנה", היא מסבירה. "יש להם שני בתי כנסת שהם קוראים להם גדם (GEDAM). סביב בתי הכנסת מתקיימים גם חיי הקהילה. יש להם קואופרטיבים של אריגה וקדרות. לאחרונה, בסיוע שלי, נפתח עוד מרכז קהילתי חדש. בהשקה נכח גם שגריר ישראל באתיופיה, רפאל מורב, וההתרגשות הייתה עצומה".
מדובר בקהילה עירונית שמונה כעשרת אלפים בני אדם. יש כאלה שמכנים אותם "טביבאן", "באלג'וץ" - כלומר בעלי מלאכה. יש בקהילה צעירים שהם טייסים, עורכי דין, עובדי בנקאות, מורים ועוד. חלקם מבוססים יחסית, אבל עדיין רוב הקהילה הם בעלי מלאכה.
"הם סובלים מאוד מאנטישמיות והתנכלות של שכניהם הלא יהודים", מתארת ד"ר שבתאי. "מכנים אותם בשמות גנאי שמהם סבלו גם ביתא ישראל כשחיו באתיופיה, שמות גנאי כמו בודה (צבוע) - כינוי גנאי כלפי יהודים באתיופיה שלפיו בלילה הם הופכים לחיות, אוכלי בני אדם".
בשלב זה בשיחה היא חושפת פרט מפתיע:
בקצ'אנה ישנו נהר שמפריד בין האוכלוסיה היהודית לבין יתר תושבי השכונה. אתה יודע מה עושים השכנים של היהודים בלילות?
לא יודע
תקשיב טוב. באמצע הלילה הם מייללים כמו צבוע כדי "להפריע" ולמנוע מהיהודים להפוך להיות צבועים ולשתות את הדם של הילדים שלהם. זהו מחזה מחריד, מזעזע, שממנו סובלת האוכלוסיה.
קהילת דברא-ברהן
חלקה השני של הקהילה ממוקת צפונית לאדיס אבבה, בעיר שנקראת דברא ברהן - מרחק של שעתיים וחצי נסיעה מהבירה.
עשרות אלפי חברי הקהילה חיים בשכונה ספציפית במתחם מבודד. במתחם הזה הם עובדים לפרנסתם, בעיקר בברזל ובקדרות. גם הם סובלים מתופעה של "בודה", האנטישמיות בגרסתה האתיופית כפי שמכנה זאת ד"ר שבתאי.
קהילת אינווארי
הקהילה השלישית נמצאת בכפר קטן שנקרא אינווארי, במרחק נסיעה של כחמש שעות מאדיס. "אני ממש מתה על הקהילה הזאת", אומרת ד"ר שבתאי. "הם חיים בנוף הכי הכי יפה בעולם בצורה מבודדת כי הם סובלים מהרבה הצקות והתנכלויות כמו יתר הקהילות. על מנת לשמור על עצמם הם התארגנו כקואופרטיב ומפרנסים את עצמם באריגה, קדרות ועבודת ברזל כמו נפחות".
עוד היא מוסיפה: "הם נקראים מורטאי על שם ווארט שהוא אחד מאבות הקהילה. הכפר הזה שבו הם נמצאים מתמחה בעבודה יוצאת דופן - עיבוד עורות. הם טובלים את העורות בנהר ודורכים ברגליים על העורות ומעבדים אותם עד שבא האיש מהשוק ולוקח את העורות".
בכל איזור סמיין שאוואה מפוזרים 15 "גדמים": גדם הוא המרכז הפולחני הדתי של הקהילה, שם נמצאים המנהיגים הרוחנים העליונים שנקראים "אבא" - הם למעשה כמו כוהנים ולווים שמשמרים את המנהגים והמסורת של הקהילה. לגדמים האלה יש עוד תפקיד נוסף משמעותי: אליהם מגיעים הזקנים והזקנות שלא יכולים יותר לפרנס את עצמם, כי הם רוצים להיקבר על פי מנהג אבותיהם.
אבל לא רק הזקנים באים, אלא גם היתומים של הקהילה מגיעים - החל מגיל ינקות ממש. "שים לב לדבר המדהים - אין ילדים מהקהילה הזאת שנמצאים ברחוב באתיופיה", היא מצהירה. "ילדי הקהילה שאין מי שיגדל אותם מובאים מגיל חודשיים לגדם. אז יש לנו בגדם זקנים ויתומים שאוהבים ותומכים זה בזה".
אילו סממנים של יהדות גילית בקהילה הזאת?
"תשמע, אתה לא מבין איך הם שומרים שבת", היא משיבה. "אף קהילה בעולם לא שומרת שבת כמותם. מתחילים את שמירת השבת מיום שישי אחרי הצוהריים עד יציאת השבת. התפילות מתקיימות בעל פה. בגלל הפוגרומים שעברה הקהילה הזאת, אין להם ספרים -שרפו להם את הספרים. הכול תורה שבעל פה".
"הם שרו לי שירים בשבת, שירים שעברו מדור לדור בעל פה. לגבי חגי ומועדי ישראל הם לא מכירים את חגי ישראל, למעט פסח שעליו מקפידים כל שנה בחודש אפריל. הם דבקים במצווה קלה כחמורה כפי שהתקיימה בבית המקדש כחלק מאסטרטגיה שלהם לשמור על הזהות שלהם. הם מאוד מחמירים עם מצוות טומאה וטהרה".
ההקשר היהודי
"אני בסך הכול אנתרופולוגית ולא סמכות הלכתית", מדגישה ד"ר שבתאי. כדי לבדוק את הזיקה של הקהילה הזאת ליהדות היא פנתה לקייסים (מנהיגים רוחניים) ונכבדי יהדות אתיופיה ולהפתעתה היא קיבלה חיזוק ותמיכה מאחד הקייסים הבכירים של יהודי אתיופיה.
בשיחה עם N12 אומר קייס אביהו עזריה, אחד מהקייסים הבכירים של יהדות אתיופיה: "האמת היא שעל הקהילה הזאת אנחנו שמענו הרבה זמן. אפילו יש כאן בארץ כמה אנשים מביתא ישראל שגילו כמה מקרובי המשפחה שלהם שחיים בקהילה הזאת שם באתיופיה. נפגשתי עם משלחת של הקהילה שהגיעה לפני כמה שנים לארץ: חקרתי אותם, למדתי אותם, הם סיפרו לי על המנהגים שלהם ועל התפילות שלהם ועל הגדמים שלהם והכול".
"אני די מקבל את טענתה של ד"ר שבתאי, הם בהחלט צאצאי יהודים", קובע הקייס הבכיר. "הם סובלים המון שם מאנטישמיות בדיוק כמו שאנחנו סבלנו כשהיינו באתיופיה. את חלקם אילצו להתנצר בכוח".
לדעתו של הקייס עזריה, היהודים מהקהילה הנסתרת צריכים לעבור גיור. עוד הוא מספר שכל מה שדורשת הקהילה הזאת מהמדינה זה הכרה. שמדינת ישראל תכיר בהם כמו יתר היהודים בעולם. "אף אחד מחברי המשלחת לא דיבר איתי באותה שיחה על עלייה המונית לישראל. הם כל הזמן דיברו איתי על הכרה ואין סיבה שמדינת ישראל לא תכיר בהם".
"הם בהחלט צאצאי יהודים"
הקייס אביהו עזריה
ד"ר שבתאי לא הסתפקה במפגש שהיה כאן בירושלים: היא החליטה להוציא לאתיופיה משלחת מטעם המנהיגות הרוחנית של יהודי אתיופיה, אחרי שהצליחה לגייס כסף מיהודי ארצות הברית. בראש המשלחת עמד שמואל מהרט, סופר ועובד סוציאלי במקצועו ולשעבר מנהל מחלקת רווחה בעיריית אשדוד.
"אחרי שקיבלתי פנייה מקייסים ומד"ר מלכה שבתאי יצאנו לאתיופיה לפני שנה וחצי", הוא נזכר. "ביקרנו בשלושה מקומות שבהם מתגוררת הקהילה. נפגשנו עם מנהיגי הקהילה, עם צעירי הקהילה. הסתובבנו שם במשך שבוע ימים. אני בהחלט יכול לומר לך שמצאנו סימנים שמצביעים על עצם היותם והשתייכותם של קהילת הטביבאן (בעלי מלאכה) לצאצאי ביתא ישראל. יש סימנים שחלקם די מובהקים כמו שמירת שבת, טומאה וטהרה".
"עם זאת, חלק מהסימנים די מטושטשים - למשל מועדי וחגי ישראל", מדגיש מהרט. "למעט פסח הם לא ידעו לספר לנו על חגים נוספים. בכל מה שקשור למקור ולשורשים שלהם שמענו מהם כמה גרסאות. חלקם סיפרו לנו על הקשר שלהם למלכת שבא, חלקם סיפרו על היותם שייכים ליהודית המלכה. שמענו גם גרסה שבשלהי המאה ה-19 מלך אתיופיה בשם מניליק השני לקח כמה עשרות משפחות מקהילת ביתא ישראל שבגונדר שיבנו לו את הארמון שלו וכלי מלחמה כמו חרבות ומגנים קדרות וכלי בית. כמחווה לעבודות האלה המלך העניק להם אדמה בשכונת קצ'אנה ומאז הקהילה התגוררה שם והתרחבה".
עוד שחזר מהרט את מה שראו עיניו במהלך ביקור המשלחת: "הגברים עוסקים בנפחות ובעבודות ברזל והנשים עוסקות בהכנת קרמיקה כפי שנהוג על פי מסורת עתיקת יומין של ביתא ישראל.
מהרט סיפר לנו בשיחה על הפגישה יוצאת הדופן שהייתה לו באדיס אבבה עם ראש ממשלת אתיופיה לשעבר שכיהן בשנות ה-80, והוא בן לקהילה הזאת - אדם בשם פקרה סילסה ווגדרס. "זאת הייתה פגישה יוצאת דופן במינה. האיש ידע לספר לנו על מקורותיה, תרבותה ואורח חייה של הקהילה. הוא ציין שאוטוטו הוא מסיים לכתוב ספר אודות הקהילה".
אז לאיזו מסקנה הגעת?
"הכנתי דוח מפורט על הביקור שלנו", הוא עונה. "אני בהחלט יכול לומר לך שמדובר בקהילה עתיקת יומין שניהלה אורח חיים בדויים לאורך שנים כאמצעי הגנה מאנטישמיות, התנכלות והצקות ובכדי להימלט מסכנות ופגיעות משכניהם. שמנו לב שהדור הצעיר הרבה יותר מחובר לישראל, הם אפילו הקימו בית כנסת במרכז שכונת קצ'אנה כדי לקיים תפילות ללא חשש מחשיפה. אני באופן אישי, בתור שמואל, יכול להגיד לך מההתרשמות שלי שבקבוצה הזאת מצאתי אנשים שהם מאוד מאוד קשורים אלינו, ביתא ישראל".
אבל לא כולם רואים עין בעין שאכן מדובר בצאצאי ביתא ישראל. העיתונאי והסופר דני אדינו אבבה אומר בשיחה עם N12: "תקשיב, אני מכיר את הסיפור הזה. פגשתי אותם גם בזמנו. זאת לא קהילה ששייכת לצאצאי ביתא ישראל. זאת המצאה".
אבל ד"ר מלכה חקרה את הנושא הזה שנים והיא אומרת שהיא גילתה את הקהילה הנסתרת הזאת. יש בידיה תיעוד ומסמכים - והיא אפילו הוציאה משלחת מטעם ההנהגה הרוחנית של קהילת ביתא ישראל.
"היא לא גילתה שום קהילה", מגיב אדינו אבבה בביטול. "אתה יודע מה, אני אגיד לך דבר חמור. אנחנו קהילת ביתא ישראל 40 שנה בארץ אבל עדיין לא מצליחים להתנתק מאנשים שקובעים לנו מי אנחנו. מלכה שבתאי היא אחת מהם. הם יושבים לנו על העורק ולא משחררים אותנו. אנחנו לצערי בני ערובה של הקולטים שלנו. עד לפני 40 שנה אפילו לא הכרתם בנו, עכשיו אתם קובעים מי אנחנו? שחררו אותנו כבר".
"אני אומר לך שזאת המצאה, אין קהילה נסתרת", מוסיף. "זאת המצאה של חוקרים שמדברים בשם הקהילה. אני מציע לגברת שבתאי שתתעסק במקצוע שלה, אנתרופולוגית תפקידה לבדוק ולא לקבוע מי הוא יהודי. בעיניי זה פתטי".
הגעגוע לירושלים
בשלב הזה הקהילה לא מדברת על עלייה המונית לישראל. הם לא משלים את עצמם. הם יודעים שהדרך לירושלים ארוכה. קודם כל הם מבקשים ממדינת ישראל שתכיר בהם. מיקי מוגס הוא חזן הקהילה בקצ'אנה. מוגס, בן 30, מהנדס בנייה במקצועו, אומר בשיחה עם N12: "אנחנו רואים את עצמנו כביתא ישראל. כך גדלנו וכך גדלו דורות שלמים. אנחנו חולמים להגיע לישראל, לירושלים. אנחנו חיים את החלום הזה. זה מה שמחזיק גם את הקהילה למרות הקשיים שאנחנו חווים כאן".
"תהיה בטוח שיום אחד נגיע לירושלים", הוא מבהיר. "יום אחד נחיה בעיר אבותינו. אבל קודם כל אנחנו מצפים ממדינת ישראל שתכיר בנו. כמו יתר יהדות התפוצות. הדור הצעיר מחובר מאוד למה שקורה בישראל. אנחנו מצפים מקהילת ביתא ישראל שיבואו לבקר אותנו. תראה, מדובר באותה קהילה שהנסיבות ההיסטוריות הפרידו בינינו. הגיע הזמן שנחדש את הקשר שנותק לפני שנים רבות שיתחזק ואנחנו נתאחד".
עוד הוסיף החזן המקומי: "אנחנו גם מצפים מהקהילה בישראל שתעזור לנו ותפעיל את קשריה ולהביא לכך שמדינת ישראל תכיר בנו". מיקי מסיים את השיחה בציטוט של אחד האבות הרוחניים של הקהילה שהקים את הגדם (בית הכנסת) הראשון: "באחרית הימים אנחנו נחזור למקום שבאנו ממנו. אלוהים יקבץ את נדחי ישראל ויחזיר אותנו למקום שממנו באנו".
"יום אחד נחיה בעיר אבותינו"
מיקי מוגס, חזן הקהילה בקצ'אגה
ד"ר מלכה שבתאי לא מתרגשת ממבקריה בכל מה שקשור לקהילה הזאת. "אחרי שחזרתי מהביקור הראשון שלי אצל הקהילה, ניסיתי לעניין לדבר עם כל מי שיכול לעזור, להקשיב, לשמוע, לסייע. כולם אמרו לי 'מלכה, תשתקי. אל תעשי לנו בבקשה רעש וחור בראש. יש לנו את הממתינים לעלייה במחנות באדיס ובגונדר. אנחנו קודם כל צריכים לסיים את הדבר הזה'".
עוד מספרת שבתאי על התגובות: "אמרו לי 'איך יכול להיות? איפה הם היו עד עכשיו? על מה את מדברת?' אפילו בכיר במשרד החוץ אמר לי 'מלכה, את המצאת לעצמך קהילה יהודית!'. צלצלתי לארגון אמריקאי יהודי שעובד עם קהילות יהודיות בעולם ודיברתי יותר מפעם אחת עם הנשיאה של הארגון ואמרתי לה 'תשמעי, אתם עוזרים לקהילות יהודיות בעולם שמדינת ישראל לא מכירה בהם, למה אתם לא עוזרים לקהילה הזאת?' היא ענתה לי: 'לא, הם לא על סדר היום שלנו'".
אבל היא לא מוותרת: כחלק מהתוכנית שלה לחשוף את הקהילה הזאת לעולם היא תיעדה הכול עם צלם מקצועי ובימים האלה עובדת על סרט דוקומנטרי שמתעד את כל אורח חייהם של הקהילה. היא אומרת: "חשוב לי שבכל העולם יידעו שיש אחים ואחיות יהודים באתיופיה. והם חלק בלתי נפרד מעם ישראל".
לדבריה, "זה נס. נס גלוי שהקהילה הזאת עוד קיימת. הם החזיקו בסתר 44 גדמים. הם דבקים ביהדות ומשמרים את יהדותם. אני חושבת שהדור הצעיר של יהודי אתיופיה צריך להכיר את התמונה הרחבה והשלמה של יהדות אתיופיה. התקווה שלי היא שבעוד שנה שאני אוכל לנסוע לאתיופיה עם דוקטורנטים דוברי אמהרית וטיגרית ולחקור לעומק את הקהילות האלה. רק דוברי השפה יכולים לחקור לעומק ולשמר את הדבר העצום הזה שנקרא יהדות אתיופיה".
בהתייחסות לנושא מעוכבי העלייה לישראל אמרה: "אתה יודע, כל הדיון הפוליטי הזה שאומרים 'נשארו לנו 8,000 או 10,000 באתיופיה' - הרי זאת פוליטיקה שרווייה בשחורופוביה. אנחנו יודעים את זה. אין לזה שום קשר למציאות המעיקה של יהדות אתיופיה".
"יהדות אתיופיה שיש היום בארץ זה חלק קטן ממה שיש עדיין באתיופיה", היא מציינת. "כל אחת מהקהילה שרדה, שימרה והתמודדה על פי הגורל שלה, על פי התנאים שלה ועל פי החשיפה שלה ללבנים שהגיעו לאתיופיה. כל אחת והגורל שלה. אבל יש לנו תיעוד מלא של 271 אלף נפש שרשומים כחלק בלתי נפרד מקהילות יהודיות".
מלכה לא מוכנה לחשוף בשלב הזה את התיעוד הזה ועל ידי מי נעשה הסקר, שלפיו יש כיום באתיופיה מספר כה עצום של קהילות יהודיות שמפוזרות בכל מיני מקומות.
את רואה את הקהילה הזאת בסוף עושה עלייה לישראל?
האנתרופולוגית לא עונה ישירות לשאלה הזאת אלא מספרת מה היה במפגש הראשון, כשחלק מחברי הקהילה חששו לשתף איתה פעולה. "תקשיב מה אמר לי אחד ממנהיגי הקהילה: 'מלכה חושבת שהיא קנתה כרטיס טיסה לבד במשרד הנסיעות. אבל היא טועה - כמו שאלוהים שלח את משה להציל את עם ישראל ממצרים הוא שלח עכשיו את מלכה לעזור לנו לצאת החוצה. זמן הגאולה הגיע. תשתפו איתה פעולה'".
בסוף השיחה שלנו אומרת ד"ר שבתאי: "אני רוצה שמדינת ישראל והעם היהודי יכירו בקיומן של קהילות יהודיות עתיקות יומין מימי בית המקדש שמשמרות את היהדות הפרה-תלמודית ושיכירו בהם באופן שוויוני על ידי הדת היהודית ההלכתית וייתנו להם את מקום הכבוד ויאפשרו יהדות פלורליסטית".
"לא יכול להיות שמדינת ישראל והעם היהודי לא מכירים את העם היהודי שהלך לאיבוד לאורך ההיסטוריה ושרד כנגד כל הסיכויים מול העולם הנוצרי והמוסלמי שניסו לכלותם", היא מצהירה. "מי שאומר שיש 14 מיליון יהודים בעולם אומר דבר שקר גס. אני אגיד לך משפט שיישמע נבואי: אני מאמינה בדברים של ירמיהו שאומר לנו שיש שני מודלים של יהודי. יש את מי שהוא יהודי ששמר על רציפות היסטורית, יש את מי שאשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל - 'מכל המקומות אשר אנוכי הדחתי שם וישובו על אדמתם'. ירמיהו מצביע בדיוק על התופעה הזאת של קהילות יהודיות שנפוצו לכל עבר. זאת נבואה שמתקיימת היום בכל העולם".