בעיצומה של מחאה ציבורית הולכת וגוברת של בעלי עסקים שהתייאשו מההחלטות השרירותיות וההפכפכות, הסיוע הכספי הדל והבירוקרטיה המעיקה – בדקנו מה מצבנו יחסית לעולם בימים אלה, בעזרת ישראלים שחיים ועובדים בחו"ל. מאחר שהקורונה גרמה למשבר כלכלי עולמי, נוצרה הזדמנות להשוות בין מדינות שונות ולגלות כיצד הן בוחרות לסייע לאזרחיהן בתקופה קשה - על הציר שבין דאגה למילוי כל מחסורם, לבין כאוס ותחושה שכל אחד לנפשו. מצאנו שביחס לארצות הברית, בריטניה ויפן לדוגמה – יש לנו לאן לשאוף, אך גם ישראלי שיביט על צרותיהם של הצרפתים, האיטלקים והצ'כים – ימצא חצי נחמה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לוס אנג'לס, ארה"ב - מעין פרנס (28), מציגה מוצרי קוסמטיקה בכנסים
המדינה שנפגעה באופן הקשה ביותר מהקורונה היא גם הכלכלה הגדולה בעולם, שהוציאה לפועל את חבילת הסיוע המקיפה בתולדותיה בעקבות התפשטות הנגיף. כצעד התחלתי, ארצות הברית שלחה צ'ק בסך 1,200 דולר לכל תושב שהכנסתו הייתה פחותה מ-100 אלף דולר בשנת 2018, ועוד 500 דולר עבור כל ילד. מעבר לזה, המדינה העניקה סיוע נרחב לשכירים ולעצמאיים שנפגעו כלכלית כתוצאה מהקורונה – למשל הלוואות שנועדו לספק תמריץ ישיר לעסקים קטנים לשמור על עובדיהם בשכר. אם כל העובדים מקבלים שכר - הממשל מוחל על ההלוואות. בארה"ב גם עצמאיים זכאים לדמי אבטלה בתקופת הקורונה, ובנוסף הוחלט על סיוע מיוחד עבורם בסך 300 דולר בשבוע (כ-4,400 שקל בחודש).
"רוב העבודה שלי התבססה על כנסים מאוד גדולים של ארגוני נשים והכל נפסק לגמרי", סיפרה מעין. "בתחילת מרץ זה הפסיק בבום, משני כנסים בשבוע לאין כנסים בכלל. מאז לא היה שום דבר".
"אני לא צריכה לנגוס בחסכונות. אפשר להגיד שאני מסתדרת מבחינה כלכלית. קליפורניה היא מדינה שמאוד דואגת לאנשים שלה"
מעין, ארה"ב
מעין תיארה את הסיוע הנרחב שלו היא זוכה בארה"ב. "אני מקבלת דמי אבטלה לעצמאיים לפי המיסים ששילמתי ב-2018, בנוסף לתשלום מיוחד של 600 דולר לשבועיים, רטרואקטיבית מהזמן שבו הפסקתי לעבוד. בהתחלה אישרו את זה עד לסוף יולי ועכשיו האריכו עד לספטמבר. כרגע זה יוצא לי בסך הכל 640 דולר בשבוע (כ-9,500 שקל בחודש), מה שבדיוק מכסה לי את שכר הדירה, רכב, ביטוח בריאות ואוכל, אז אני לא צריכה לנגוס בחסכונות. אפשר להגיד שאני מסתדרת מבחינה כלכלית".
בנוסף לסיוע הכלכלי, המדינה פועלת כדי למנוע מצב שבו שוכרים יאבדו את מקום מגוריהם. "גם אם זה לא היה מספיק לי בשביל לשלם את שכר הדירה, קיבלנו בדואר מכתב מהממשלה שבו כתוב שאסור לבעל הבית שלך להוציא אותך בתקופה הזו, וכשתיגמר המגפה תהיה לך שנה להחזיר את הכסף. גם מחיר ביטוח הרכב שלי ירד ב-15%. אני סומכת על קליפורניה, זו מדינה שמאוד דואגת לאנשים שלה".
בעוד שמעין מרוצה מאוד מההתנהלות בארה"ב, ממשפחתה שבארץ היא שומעת דברים אחרים. "אני מאוד עצבנית. אחותי ואבא שלי עצמאיים. לדעתי זה לא הגיוני שבן אדם משלם מיסים במשך עשרות שנים וכשמגיע הזמן לקבל משהו חזרה - הוא צריך להיאבק על זה. המדינה אמורה להיות שם בשביל האזרחים שלה וכשהיא לא - אני לגמרי מבינה את הכעס שיש לאנשים. אני כבר 8 שנים בארה"ב, שקלתי לחזור לישראל, אבל אני לא רואה איך אני יכולה להתקיים בארץ".
קיוטו, יפן - הדס קושלביץ' (36), בעלת חברה לניהול השקעות בנדל"ן עבור זרים
יפן אישרה תכנית סיוע חסרת תקדים בסך טריליון דולר לעסקים ולעובדים. מעבר לזה, כל אזרח קיבל כ-1,000 דולר. המדינה משלמת בנדיבות, ובעיקר ביעילות היפנית המפורסמת, לכל מי שנפגע.
"כבר מחודש פברואר התחלנו לקבל ביטולים של חוקרים מאוניברסיטאות שהיו אמורים לשכור את הנכסים לטווח בינוני", סיפרה הדס. "בעקבות המשבר קיבלתי מהממשלה מענק של כ-20 אלף דולר בתוך שבוע בלבד. הסכום פשוט נכנס לבנק - בלי שאלות ובלי בירוקרטיה. עכשיו אני בתהליך לקבלת הלוואה ממשלתית של כ-60 אלף דולר בפריסה של עשרות שנים, בהחזר של 1.2% שמתחיל רק אחרי שלוש שנים. בעצם אומרים לי 'בואי תרימי את העסק שלך. קחי כסף ותחזירי לנו בעוד כמה שנים', בריבית שגם אני משכירה את הבית במצב הכי קשה - אני עדיין עושה רווח יפה ובלי מעמסה בירוקרטית. הנגישות היא מדהימה".
"אני רואה עם מה חברים שלי בארץ נאלצים להתמודד ואני במקום אחר לגמרי"
הדס, יפן
הדס משווה את ההתנהלות ביפן לזו שבישראל. "אני רואה עם מה חברים שלי בארץ נאלצים להתמודד ואני במקום אחר לגמרי. אנחנו לא חיים בצנע וההוצאות שלנו סופר פשוטות. יש לנו סטודיו שאנחנו שוכרים ב-500 דולר, לרוב אנחנו מכינים בעצמנו אוכל, אז היום יום שלנו בסופר מסתכם ב-15 עד 20 דולר, טרי וזמין. גם אם יוצאים לאכול זה עולה 30 דולר. החשבונות החודשיים מסתכמים ב-150 דולר גג. אין תשלומי ארנונה אלא מיסי קרקע פעם בשנה. יש לנו רכב אבל אנחנו כמעט ולא משתמשים בו, אלא בעיקר בתחבורה ציבורית".
"הסכום פשוט נכנס לבנק - בלי שאלות ובלי בירוקרטיה"
הדס, יפן
בלפסט, צפון אירלנד - אלעד אתיה (35), מנהל משמרת במסעדה
בצפון אירלנד, המהווה חלק מבריטניה, הושקו תכניות סיוע נרחבות לעובדים שפוטרו ולבעלי עסקים שנפגעו. גם שכירים וגם עצמאיים יכולים לקבל 80% מסכום ההכנסות שלהם עד לתקרה של 2,500 ליש"ט בחודש (כ-11 אלף שקלים). חברות וארגונים שנקלעו לקשיים יכולים לקבל מענק מהממשלה כדי לממן 80% משכרם של העובדים שלא פוטרו אך אינם עובדים בפועל בגלל משבר הקורונה, עד לתקרה זהה.
בנוסף, הממשלה מציעה מספר כלי סיוע לחברות שנפגעו כלכלית מהמצב, לרבות דחייה בתשלומי מע"מ והלוואות ייעודיות. לאזרחים מוצעת דחייה בתשלומי משכנתאות ובפינוי של דיירים המתגוררים בשכירות בדיור הציבורי או בשוק הפרטי.
"המעסיק נתן לי מיידית את הכסף וכבר ביום למחרת הוא קיבל את מה שהוא שילם באופן אוטומטי. לא היינו צריכים לעשות שום דבר"
אלעד, צפון אירלנד
"מתחילת מרץ המסעדה הפסיקה לעבוד ומאז אני בבית", סיפר אלעד. "הממשלה העבירה החלטה שהיא משלמת 80% מהשכר הממוצע ב-12 השבועות האחרונים כדי שהמעסיקים לא יפטרו את העובדים, ובינתיים הם האריכו את זה עד לסוף אוקטובר. בניגוד לישראל, פה הכסף מגיע דרך המעסיק והוא דורש את הכסף חזרה מהממשלה. כך שזה לא שאתה דורש ובעוד חודש ייכנס הכסף, אלא שהמעסיק נתן לי מיידית את הכסף וכבר ביום למחרת הוא קיבל את מה שהוא שילם באופן אוטומטי. לא היינו צריכים לעשות שום דבר".
אלעד זכאי גם להשלמת הכנסה, שמתווספת לדמי האבטלה, ובסך הכל הוא מקבל בימים אלה יותר כסף מאשר כשעבד בתקופה שלפני הקורונה. "הם הקלו את התנאים לקבלת השלמת ההכנסה, והיום אני מקבל יותר מ-20%, כך שהסכום הכללי עולה על שכר הבסיס הקודם שלי. הגשתי בקשה אונליין וקיבלתי את הכסף בשתי פעימות בחודש. בסך הכל אני מסתדר, לא מתלונן. אין ספק שבישראל לא נותנים מספיק סיוע יחסית לבריטניה", סיכם.
פירנצה, איטליה - לי טפרברג (34), מדריכת תיירים
איטליה, שנפגעה קשות מהתפרצות המגפה, מציעה על הנייר סיוע נרחב לעסקים ולעובדים. אך הבעיה, כמו בישראל, היא שהסיוע פשוט לא מגיע למי שצריך, בגלל עודף בירוקרטיה ובלגן במערכת. הקריטריונים לא ברורים, האזרחים מבולבלים והכסף נשאר בצנרת הממשלתית במקום לזרום לנפגעי המשבר.
"מסוף פברואר העבודה נפסקה", סיפרה לי. "הייתה אפשרות להגיש בקשה למענק חד פעמי של 600 יורו. דה פקטו רוב האנשים לא קיבלו את המענק – במקום זה הם מקבלים כל מיני הודעות שהם נמצאו זכאים ורק מחכים לעוד טופס אחד או שניים ויש סחבת. ככה איטליה מתנהלת".
בלית ברירה, לי החלה לחשוב על אלטרנטיבות לפרנסה. "אני מבינה שאני צריכה לחשוב באופן יצירתי ולהציע שירותים ומוצרים אחרים. אני גם מורה לפיתוח קול, ומלמדת אונליין".
"דה פקטו רוב האנשים לא קיבלו את המענק – יש סחבת. ככה איטליה מתנהלת"
לי, איטליה
לי מתארת מצב שבו למרות הקושי, לא התעוררה מחאה כמו בישראל. "גם באיטליה יש תסיסה והיו כמה הפגנות, אבל לא באותו ווליום, מפני שהאיטלקים באמת חטפו בומבה רגשית-נפשית. יש הרבה מאוד ביקורת על מה שהתרחש ברמה הכלכלית, אבל הטראומה הלאומית יותר חזקה מזה".
פראג, צ'כיה - יוסי שטיינמץ (30), מדריך טיסה
צ'כיה לכאורה חזרה לשגרה, ולכן הפסיקה את תכניות הסיוע המיוחדות. מי שיסתובב היום ברחובותיה של פראג יראה עסקים פועלים כרגיל וגם חובת עטיית המסכות במרחב הציבורי כבר בוטלה. אך הבעיה היא שלמרות החזרה התיאורטית למסלול, עסקים רבים עדיין לא התאוששו מתקופת המשבר וספק אם יצליחו בכך. אחד מהם הוא זה שעבד בו יוסי, בית ספר ללימודי טיסה עבור תלמידים שנשלחים על ידי חברות תעופה מהעולם.
"משכנו את האביב עם הקבוצות שהגיעו אלינו לפני הקורונה, אבל סיימנו איתן עם תחילת הקיץ, ומאז לא הגיעו קבוצות חדשות, כי כל חברות התעופה הגדולות הפסיקו לגייס טייסים", סיפר יוסי. "העסק פשוט נהרס, חוסל, אז אמרו קודם כל כמובן לעובדים הזרים שמפסיקים איתם את שיתוף הפעולה".
יוסי עבד בחברה כפרילנסר, ועל כן אינו זכאי לדמי אבטלה. מצד שני, הוא הפסיק לעבוד לאחר שחולק המענק לעצמאיים, בחודשים אפריל-מאי, וכעת, עם החזרה לשגרה – לא מתוכנן עבורם פיצוי נוסף, כך שהוא נפל בין הכיסאות.
"היה מענק גורף בסכום של 6,000 שקל לכל העצמאיים, שזה קצת יותר ממשכורת חודשית ממוצעת בצ'כיה, אבל קיבלו אותו בחודשים שאני עוד הרווחתי בהם, ועכשיו אין מענקים. הדבר היחיד שיש לעצמאיים זה פטור של כמה חודשים ממיסים ושל חצי שנה מדמי ביטוח סוציאלי וביטוח בריאות. לצערי אני נדפקתי כלכלית רק אחרי שנגמרה המצוקה וכולם כבר חזרו לשגרה".
"אני חושש כל דקה ודקה, חשש אמיתי ומוצק שאני אצטרך להתחיל לאכול חסכונות ולקבל עזרה מהמשפחה"
יוסי, צ'כיה
בלית ברירה, וללא יכולת להתפרנס בצ'כיה, שם הוא חי כחמש שנים, יוסי שב לישראל. "לא הייתה לי אופציה חוץ מלחזור לארץ, למשפחה ולחברים. העתיד כל כך מעורפל, העצירה בעולם הוראת התעופה יכולה להימשך גם שנתיים. אי אפשר לדעת ואף אחד לא מבטיח כלום. אז התוכנית שלי כרגע היא לחזור למקצוע הקודם - מורה למוזיקה ומנצח תזמורות נוער וילדים. אם באמת תיפתח שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, אני אהיה שם".
עם זאת, יוסי מודאג שמא גם התוכנית הזו לא תסתייע, ואז הוא יישאר ללא כל פתרון כלכלי. "אני חושש כל דקה ודקה, חשש אמיתי ומוצק, שאם אני לא אעבוד ב-1 בספטמבר כמדריך מוזיקה אני אצטרך להתחיל לאכול חסכונות ולקבל עזרה מהמשפחה, אין אפשרות אחרת. אני לא זכאי לדמי אבטלה בישראל, אז אני יוצא קירח מכאן ומכאן. נפלתי בין המדינות", הוא מסכם בצער.
בורדו, צרפת – יונה מזור (42), מדריכת טיולים
בצרפת, כמו בישראל, עיקר הסיוע הממשלתי ניתן לשכירים שפוטרו או הוצאו לחל"ת ולבעלי עסקים. העוסקים הזעירים, שחלקם עובדים לפרנסתם במקצועות חופשיים שנפגעו מאוד מהקורונה, זוכים לפיצוי קטן, שגם אותו ניתן להשיג רק לאחר תלאות בירוקרטיות מרובות.
יונה, שמדריכה ישראלים שמטיילים בדרום-מערב צרפת, לא עובדת כבר מחודש פברואר. "המצב קשה", היא סיפרה. "התיירות היא התחום הראשון שנפגע וכנראה האחרון שיחזור לפעילות. כל עוד השמיים יישארו סגורים אני לא אוכל לעבוד".
"אני בתור מדריכת תיירים לא קיבלתי כלום - לא יודעת איך אפשר להמשיך ככה לאורך זמן"
יונה, צרפת
לצערה של יונה, עיקר תשומת הלב הממשלתית מופנית לעסקים הגדולים. "הם באמת קיבלו תמיכה, במיוחד כאלה שיש להם שכירויות. אני בתור מדריכת תיירים לא קיבלתי כלום. אולי הייתי יכולה לדרוש משהו, אבל לא היו מחלקים לי את זה בקלות".
למרות חוסר שביעות הרצון של רבים מתכנית הפיצויים הצרפתית, לא התלקחה במדינה מחאה בממדים דומים לישראל. "יש בעיקר מחאות של הצוותים הרפואיים שעובדים סביב השעון ולא מקבלים תמורה הולמת", תיארה יונה.
העתיד הכלכלי של יונה ומשפחתה לוט בערפל, כל עוד הנגיף בשטח. "אנחנו בחוסר ודאות מוחלט, אני לא יודעת איך אפשר להמשיך ככה לאורך זמן, זה בוודאי ידרוש ממני צמצום גדול. למזלי בעלי עובד בשוק ההון וממשיך להתפרנס בימים אלה. אם הוא היה בתחום שלי זה היה יכול להיות באמת אסון".