זאת תקופה מאתגרת לכולנו, ללא ספק. עוקבים אחרי המספרים שעולים מיום ליום ותוהים מתי הסיפור הזה ייפסק. שומעים על יותר ויותר אנשים שנדבקו במחלה וחוששים שגם לנו ולקרובים שלנו זה יכול לקרות. אז מנסים לשמור על ההוראות ולהישאר בבית כמה שיותר. משתדלים לצאת לדברים החיוניים בלבד ולשטוף ידיים לעיתים קרובות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
למרות המצב, בפריז אין תחושה של אובדן שליטה. לפחות באזור שלנו. הסופרים עומדים בלחץ והמשטרה מסיירת ברחובות הריקים. עדיין רואים אנשים שיוצאים לקניות או שרצים בגדות הנחל 'אורק'. מערכת הבריאות סופגת מכה אבל אין תחושה שהיא קורסת. בכל זאת, המצב מלחיץ וחוששים מה יהיה בשבועות הקרובים.
למרות שיש אנשים שממשיכים כמעט כרגיל את חייהם, בחיים לא ראיתי את פריז כל כך שקטה. היא קצת מרגישה כמו תל אביב ביום כיפור. אין כמעט מכוניות בחוץ ובודדים יוצאים מהבית אחרי השקיעה.
גם האוויר הפך לצלול יותר. יש ימים שבהם מרגישים שיותר אנשים בחוץ, במיוחד כשיש שמש, אבל זה עדיין הרבה פחות מבדרך כלל. זה דומה למה שמכירים בישראל, רק שכאן מדובר בווירוס שפוגע בחיים החברתיים שלנו. לא ראיתי את סבתא ואת ההורים כבר שלושה שבועות כי אסור לצאת יותר מקילומטר מהבית.
אני לא חש באיזה התארגנות של הקהילה היהודית כדי לעזור אחד לשני. כולם יושבים בבית ואסור אפילו לפגוש חברים. גם אין אנטישמיות, פשוט לא רואים את הדברים האלה כאן בימים האלה.