הפיתוח שאפשר מפגש וירטואלי בין אם לביתה המתה
אימה של נייאון בת ה-7 זכתה לפגוש את ביתה שנפטרה ממחלה בעזרת טכנולוגיה חדשה ושנויה במחלוקת שפותחה בדרום קוריאה. הפיתוח מאפשר מפגש וירטואלי שנראה אמתי לגמרי בין אנשים ליקיריהם שנפטרו - החל ממגע פיזי, דרך שיחות ועד לחגיגות ימי הולדת. האם מדובר במנגנון התמודדות בריא או באקט שמצית את טראומת המוות? כך זה נראה
פיתוח חדש ושנוי במחלוקת של חברת VIVE, המתמחה בפיתוח מוצרי מציאות מדומה, "הפגיש" בין ג'י סונג מדרום קוריאה לבין ביתה הקטנה נייאון שנפטרה ממחלה. תיעוד המפגש, ששודר בסרט דוקומנטרי בטלוויזיה הדרום קוריאנית, חשף כיצד ניתן לייצר דמות וירטואלית של אדם, גם אם איננו עוד בין החיים.
נייאון מתה בפתאומיות בגיל שבע, כחודש לאחר שנדבקה בנגיף מסוכן והותירה את קרוביה שבורי לב. משפחתה של נייאון הקפידה לשמר את זכרה באמצעות ביקורים בקברה ותליית תמונות רבות שלה בביתם. למרות הניסיונות, הזיכרון לא היה מוחשי מספיק אך הפיתוח המיוחד נתן לבני המשפחה זיכרון אמתי יותר.
הפיתוח החדש אפשר לאימה של נייאון לפגוש את דמותה הווירטואלית של בתה ואף להצליח "לגעת" בה. דמותה של נייאון נבנתה בצורה אנושית, תוך שימוש ביכולת זיהוי קולי, וכך היא הצליחה להגיב לדברים שנאמרו לה. המפגש נערך במתחם וירטואלי המדמה את סביבת חייה. בתיעוד ניתן לראות את חגיגות ימי הולדתה כמו גם אירועים שגרתיים יותר.
"החייאת" מתים באמצעים טכנולוגיים אינה תקדימית. לפני כשנה יצרו בישראל הולוגרמה של נשיא המדינה המנוח שמעון פרס. האם אקטים מסוג זה מציתים מחדש את טראומת המוות והאובדן או שמא זהו מנגנון התמודדות שמסייע להתגבר על הקושי? תשפטו בעצמכם.