היהודים הם מיעוט חשוב בארצות הברית ומספרם הוא כשישה מיליון. ההיספנים בארצות הברית, לשם השוואה, שישים מיליון. בבחירות 2020 יוצאי אמריקה הלטינית יהיו המיעוט הגדול ביותר שהולך אל הקלפי ויכול להכריע מי יישב בבית הלבן. מבחינת הנטייה הפוליטית, הם הולכים שמאלה ורובם לא יצביעו לנשיא טראמפ, שקרא להם פושעים ואנסים. כמה אנחנו מכירים את המיעוט הענק הזה, וכמה הם מכירים את ישראל ומזדהים איתה? "האמריקאים" - סדרת הכתבות של יונית לוי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בעשרות השנים האחרונות גדל מאוד זרם המהגרים ההיספנים לארצות הברית ובמשרד קטן בברונקס מנסים להאיץ את הליכי ההתאזרחות שלהם. מהגר חוקי עם תעודות יקבל זכות הצבעה וזו, בכמויות גדולות, יכולה להכריע את הכף בבחירות. אך למרות זאת, התור בעמותה שמסייעת למהגרים חוקיים להפוך לאזרחים של ממש לא ארוך.
על אף שהיתרון בלהפוך לאזרח אמריקני גדול, הפחד שאחד הפרטים בטפסים יסבך אותם ועוד יביא לגירושם - גדול יותר. אלטגרסיה, שהיגרה מהרפובליקה הדומיניקנית, עובדת במשק בית ומנסה לקבל אזרחות אמריקנית. "לפעמים את הולכת למקומות שונים ואומרים לך: את לא מדברת אנגלית", היא מספרת. "לפעמים אני מרגישה רע, חוזרת הביתה ובוכה. אז זה חשוב לי מאוד".
הרוחות שנושבות מהבית הלבן נגד מהגרים לא שברו את אלטגרסיה או גרמו לה לחזור למולדתה, להפך - היא החליטה לקחת חלק במשחק הפוליטי. עכשיו, אחרי שנים שהיא גרה כאן, היא בודקת את סיכוייה להיות אמריקנית למהדרין. לדבריה, היא מתכננת להצביע כאזרחית אמריקאית: "אני רוצה להצביע, זה חשוב כי הקול שלך נחשב".
"הזדמנות טובה יותר לילדים שלי"
לאוון יש משאית אוכל מקסיקני והרבה חלומות. כשהוא יוצא כל יום מהשכונה הלא מאוד אמידה שלו בברוקלין, עמוס בטאקוס, הוא מקפיד לקחת פנייה ימינה, בשביל לצפות בפסל החירות. "כשאני חושב על הפסל, אני חושב על ההורים שלי ועל הקשיים שהם עברו", הוא מספר. "הם באו לכאן בתקווה להעניק לי חיים טובים יותר. כשאתה רואה את זה, אתה מרגיש שזה החלום האמריקני".
ההזדמנות להגשים את החלום האמריקני מתחילה בדירה קטנטונת שאוון והוריו חולקים. "באמריקה יש יותר חופש", מדגישה אמו. "בשבילי זו הייתה הזדמנות טובה יותר לילדים שלי, שיהיה להם תואר ושיוכלו להיות עורכי דין או רופאים".
אוון, שלא רצה להיות שכיר כמו הוריו שעובדים בניקיון, פנה לכיוון אחר. הוא שכלל את מתכון הטאקו הבשרי של אבא שלו, לקח הלוואה, והצטרף לטרנד האוכל המהיר על גלגלים. לדבריו, מאז שטראמפ נבחר לנשיאות הוא מבחין בשינוי ביחס למהגרים: "רואים שמשטרת ההגירה פועלת יותר במרץ. יצאתי עם המשאית והטלפון הופצץ בהודעות: 'תיזהר, משטרת ההגירה פה, משטרת ההגירה שם'".
זכויות המהגרים מעניינות מאוד את משפחת דה לה רוסה כשהם בקלפי, אך יחסי החוץ והמזרח התיכון הרבה פחות. כשהוא נשאל אם שמע אי פעם על ישראל, אוון עונה: "חוץ מישו וכל זה? לא". אמו מוסיפה: "אני עובדת כעוזרת בית אצל משפחה יהודית אז אני מכירה את המסורת. אחת הנשים שאני עובדת עבורן הייתה עצובה מאוד כשטראמפ ניצח. היא התנהגה כאילו מישהו מת".
"ההיסטוריה של ארה"ב מבוססת על מהגרים"
הברונקס, הרובע הצפוני של ניו יורק, הוא במידה רבה החצר האחורית של ניו יורק. לא מנהטן הנוצצת שהתיירים מכירים. תושביו חיים בשיכונים ואין להם כסף להשתתף במירוץ הקפיטליסטי של אמריקה. ניו יורק היא המדינה השלישית בגודלה במספר המהגרים שלה והם מציפים את האזורים הפחות יוקרתיים.
במרתף כנסיית סן ג'רונימו שבברונקס פועל בית ספר מאולתר למהגרים לא חוקיים. המורה, שבעצמה היגרה מהפיליפינים לפני שנים, מקפידה שלא יאבדו תקווה, שיום אחד גם הם יעשו את זה באמריקה. "כל האנשים שעברו את מבחן קבלת האזרחות שלהם, כשהם עברו, ביקשתי מהם עותק של התעודות שלהם, ואז תליתי אותן", היא מסבירה. "אני חושבת שזה מהווה השראה לסטודנטים האחרים".
גיירמו, פעיל חברתי למען אחיו המהגרים, הוא דמות מוכרת בדרום הברונקס. לדבריו, בקרב המהגרים הלטינים שיעור העוני גבוה מאוד, ולכן הוא עוזר להם לקבל דירה בשיכון ועבודה בסיסית. כשהוא נשאל אם הוא מצפה שארצות הברית תקבל כל מהגר שרוצה להיכנס אליה, הוא משיב: "אני באמת מאמין שהאומה הזו היא עדיין ניסוי. ההיסטוריה של ארצות הברית מבוססת על מהגרים".
הבייס של הדמוקרטים
ככל שהם מתערים יותר בחברה האמריקנית, כך רוצים המהגרים החדשים להשפיע גם על הליך הבחירות. הם רוצים להיות חלק מההחלטות על חינוך, על רווחה, על כמה כסף נשאר להם בסוף היום. בעידן טראמפ, שביסס את הקמפיין שלו על אמירות נגד הגירה, זה ברור שהמהגרים החדשים ברובם מצביעים למפלגה היריבה - למפלגה הדמוקרטית.
ההיספנים כבר הבינו את הכוח המספרי שלהם. הם למעשה הבייס, מוקד הכוח האלקטורלי של הדמוקרטים. הם יכולים להכריע מי יהיה מועמד המפלגה לנשיאות ומה יהיה על סדר היום שלו. אבל הקול ההיספני לא בכיס של הדמוקרטים, ודאי לא לנצח, וזה אומר שהקול ההיספני יכול להכריע בחירות.
אלכסנדריה אוקסיו קורטז, הנציגה של הברונקס בקונגרס, היא כוכבת עולה במפלגה הדמוקרטית. היא צעירה, בוטה, בועטת, סוחפת ברשתות החברתיות, מקדמת נושאים שמעניינים אותם ויש לה גם דעה נחרצת לגבי מי הטובים ומי הרעים במזרח התיכון. "הם (הישראלים) כבר לא יכולים להשתמש באמתלה של אנטישמיות כדי להגן על המדיניות שלהם, שאינה הומנית ואינה הוגנת", אמרה בריאיון ליונה לייבזון.
"לא מבינים את הסכסוך, לא מכירים את העובדות"
הקהילה היהודית, המהגרים של פעם, מהווים שני אחוזים מהאוכלוסייה. לשם השוואה, המהגרים של היום, ההיספנים, הם בערך פי שבעה. נכון שהיהודים עשירים הרבה יותר, מעורבים ומשפיעים על הפוליטיקה, ודאי ביחס לגודלם באוכלוסייה, אבל המספר ההולך וגדל של המהגרים ההיספנים כבר משנה עמדות פוליטיות באמריקה.
עד כמה חשובה בכלל ישראל למצביע ההיספני? "העובדות מוכיחות שהדמוגרפיה במדינה הזאת משתנה", מפרטת ביאנה גולודריגה, פרשנית בכירה ברשת CNN. "בנוגע לישראל, אני לא בטוחה כמה תשומת לב מצביעים לטינים מקדישים לישראל ולמדיניות של ארצות הברית כלפיה. אני לא בטוחה שהם בכלל מתעדפים את הנושא הזה בשיקולי ההצבעה שלהם. אם נראה יותר ויותר לטינים מצביעים אני חושבת ששווה לשאול כיצד אמריקה תתעדף את הקשר שלה עם ישראל".
גיירמו ואריק פוסט מהוועד היהודי האמריקני מקדמים אג'נדות משותפות כבר ארבע שנים. בכל הקשור להגירה, היהודים, רובם תומכי המפלגה הדמוקרטית, מתחברים בקלות לקהילה ההיספנית. זה מורכב יותר כשמגיעים לישראל. "אנשים פשוט לא מבינים את טיב הסכסוך, הם לא מכירים את העובדות לחלוטין", טוען אריק. "אני יכול לראות שיש נרטיב של השוואה - יש אנשים מדוכאים מול אנשים שחיים בצורה די טובה".
גיירמו, שביקר בארץ כבר שלוש פעמים, מנסה לשים זרקור על הבעיה. "בביקור האחרון היינו יום שלם ברמאללה והייתי משוכנע יותר שישנו צורך בהול להציג יותר את מה שקורה מתחת לפני השטח", הוא אומר. "הישראלים צריכים להדגיש את הצורך הבהול ליצור קשר הדוק יותר עם לטינו-אמריקנים. אנחנו מדברים על יותר מ-60 מיליון לטינו-אמריקנים בארה"ב, ואני באמת מאמין שאפשר לעשות הרבה יותר".