N12
פרסומת

"להחזיק בנשק זה אלוהי": ביקור בכנסיית הנשק בפנסילבניה

ארצות הברית מכורה לכלי נשק - מה שעולה מדי שנה בחייהם של אלפי אמריקנים. בפנסילבניה נמצא אחד המוקדים הקיצוניים ביותר, כנסייה שאליה מגיעים מאמינים חמושים, שבטוחים שלהחזיק בנשק חצי-אוטומטי זה לא פחות מצו אלוהי. כתבתנו ביקרה שם וגם גילתה באיזו קלות ניתן להיכנס לחנות ולצאת עם רובה בתוך רבע שעה

יונה לייבזון
פורסם: | עודכן:
הקישור הועתק

ביקור בכנסיית הנשק מעוררת המחלוקת: הטקס השבועי בכנסיית רוד אוף איירון בפנסילבניה נמשך בין שעתיים לשלוש וקהל המאמינים מגיע אליו בכתרים - חלקם עשויים מקליעים. מתחת לחולצה של המתפללים הם נושאים אקדח. בחוץ אפשר למצוא חוברות הדרכה על נשק לצד התנ"ך והברית החדשה, מדים צבאיים ובגדים ממותגים מונחים בשולחנות ועליהם פסלים שולחניים של קליע ענק. דת ואמונה פוגשות כלי ירייה והכל באווירת רוח הקודש.

הכומר שון מוני עומד כבר 6 שנים בראש הכנסייה. שבוע אחרי שבוע הוא מטיף לקהל שלו על החשיבות לשאת נשק ומסביר מאיפה הוא שואב את המקור שמדובר בלא פחות מציווי אלוהי. למה חלק מהפעילות האמונית שלהם היא לנהל מלחמה נגד הניסיונות להגביל את ההתחמשות.

מכורים לנשק
כתרים על הראשים ונשקים מתחת לבגדים | צילום: החדשות12

אם ההגנה בתקופות קדומות הייתה החרב, לפי הפירוש שלו, בעידן המודרני זה הנשק. "בתנ"ך וגם בברית החדשה אנחנו רואים שהגנה היא דבר חשוב מאוד. רואים את זה גם בישראל כיום", אומר מוני, "בלי הגנה", הוא מסביר, "החומות ייפלו".

ההתנגדות להגבלת הנשק שלהם היא לא רק דתית אלא גם נטועה עמוק בעיקרון החירות - ערך עליון באמריקה. הם לא מוכנים להכיר במחיר שמשלמת ארצות הברית בחיי אדם בגלל הגישה הקלה לנשק והפער בין מספר ההרוגים מירי לעומת שאר העולם - יותר חמושים זה הפתרון הם אומרים, לא הבעיה.

פרסומת

חברי הכנסייה הקיצוניים כבר לא לבד

חברי הכנסייה אמנם קיצוניים מאוד, חובבי תיאוריות קונספירציה ונתפסים כהזויים גם בקרב מי שתומכים בנשק, אבל הם לא לבד. הרובה הפך בארצות הברית לסמל המאבק בין הממשל וההגבלות שהוא מטיל לאזרח הבודד, החירות והעצמאות של המדינות עצמן - וכשכל זה קורה בשנת בחירות, המאבק הזה רק יחריף.

מכורים לנשק
עם חולצה של צה"ל כמחווה. שון מוני | צילום: החדשות12

"כמו שלכל אחד יש זכות לחיים, עליך להגן על חייך", אומרת חברת הכנסייה אדליית סמית, "אנחנו מאמינים שהילדים שלנו צריכים להמשיך את דרכנו, את המסורת שלנו".

מיד אחרי התפילה, כולם נכנסים לרכבים לחלק השני והמרכזי של היום – המטווח. יש מגני אוזניים, מדורה וסיידר חם. הכל מוכן לרגע השיא. המבוגרים על כסאות גלגלים וגם הנכדים שלהם מביאים לכאן נשק מהבית.

מכורים לנשק
אחרי התפילה בכנסייה - נוסעים למטווח | צילום: החדשות12
פרסומת

"אני התחלתי לירות מן הסתם בגיל 7-8", אומרת פאטי קומס, פעילה בתנועה לזכות לשאת נשק. גם בוב רואץ', הפעיל אף הוא בתנועה, מעיד שהתחיל לירות באותם גילאים: "אני לימדתי גם את הילדים שלי לירות כשהיו קטנים. אפילו אחרי תקריות הירי ההמוני, הראיתי לילדים שלי איך משתמשים בנשק. אין גיל מוקדם מדי ללמוד להשתמש בנשק ולהשתמש בו נכון".

צפו בכתבה המלאה מתוך המהדורה המרכזית