ועדת פרס הנובל הכריזה היום (שלישי) על המדענים ג'יימס פיבלס, מייקל מאיור ודידייר קוואלוז כזוכים בפרס בתחום הפיזיקה, בזכות עבודתם פורצת הדרך בתחום האסטרונומיה. פיבלס זכה במחצית מכספי הפרס, על תרומתו לחקר התפתחות היקום לאחר המפץ הגדול. מאיור וקוואלז זכו יחד בחצי השני של כספי הפרס, בזכות גילוי כוכב הלכת הראשון שנמצא מחוץ למערכת השמש.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"הזוכים השנה שינו את מה שחשבנו על היקום", אמרה ועדת הפרס על הזכייה. "בעוד תגליותיו התאורטיות של פיבלס תרמו להבנה שלנו כיצד היקום התפתח לאחר המפץ הגדול, מאיור וקוואלוז חקרו את השכונה בה אנו נמצאים ביקום בחיפוש אחר פלנטות לא ידועות. התגליות שלהם ישנו את איך שאנחנו רואים את העולם לנצח".
דידייר וקוואלז גילו את כוכב הלכת החוץ-שמשי הראשון, כלומר פלנטה שמסתובבת סביב כוכב דמוי שמש, שאינו השמש שלנו. הכוכב נמצא במרחק 50 שנות אור מאיתנו, מרחק שנחשב קצר יחסית. מלבד הגילוי המרעיש, גם צורת המחקר בה השתמשו השניים כדי למצוא את כוכב הלכת היוותה פריצת דרך בתחום.
אתמול הוכרז כי שלושה חוקרים מארה"ב ומבריטניה הם שזכו בפרס הנובל לרפואה, על גילוי תהליכי החמצון של התאים. הוועדה ציינה כי עד לעבודתם של החוקרים - זו הייתה "תעלומה". פרופ' אלי קשת, מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית וחברם הקרוב של שניים מהזוכים, הסביר לחדשות 12 את המשמעות של הגילויים: מטיפול בסרטן ועד מניעה של התקפי לב.
הזוכים השנה הם גרג סמנזה מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, סר פיטר ג'רדקליף הבריטי מאוקספורד, וויליאם קיילין מהארווארד. על פי הוועדה, ההשפעה של עבודתם מורגשת "בכל אורחות החיים - מהיריון דרך מחלות גבהים וסרטן ועד החלמה של פצעים".
הוועדה ציינה כי אמנם היה ידוע שחמצן הוא חיוני לקיום חיים, אך המנגנונים המולקולריים העומדים בבסיס תהליך ההסתגלות כאשר אספקת החמצן יורדת או עולה - היו תעלומה, עד לעבודתם של חתני הפרס לרפואה. עוד אמרה הוועדה כי המנגנון שבאמצעותו התאים מסתגלים לרמות חמצן הוא הסיבה מרכזית לכך שבעלי חיים הצליחו להתיישב בבתי גידול כה רבים - מכיוון שזה אומר שהם יכולים להתמודד עם חיים בגבהים שונים.
על פי פרופ' קשת, הגילויים של הזוכים יכולים להיות בעלי השפעות מרחיקות לכת על תחום הטיפול בסרטן, ובעתיד גם על הטיפול והמניעה של התקפי לב ואירועי שבץ מוחי. שלושת הזוכים חשפו, כל אחד במחקריו, את המנגנון הטבעי שמאפשר לגוף להתמודד עם היעדר חמצן ושמגנים עליו מפני מצבי "היפוקסיה" – מצבים של אי-אספקת חמצן לתאים.