בצל החקירה שנפתחה אתמול בבריטניה לאחר ש-39 גופות נמצאו בתוך משאית באזור התעשייה במזרח המדינה, שני פליטים שהוברחו מסוריה ואפגניסטן באופן דומה – חושפים את סיפורי חייהם המטלטלים. בריאיון לרשתות Skynews ו-BBC הם מביעים הזדהות עם הקורבנות ולמרות החוויה המפרכת שעברו - לא מתחרטים לרגע על הסיכון שנאלצו לקחת: "המסע הזה הוא מטורף לגמרי, ידעתי שאני יכול למות בדרך אבל בדיעבד הייתי עושה את אותו הדבר", הם אומרים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בגיל 22 בלבד, כשהוא משאיר את כל בני משפחתו מאחור, עלה סביר זאזאי על משאית שהובילה אותו מאפגניסטן לבריטניה אחרי מסע ארוך של אלפי קילומטרים. היום הוא מחזיק באזרחות בריטית ומשמש כמנכ"ל של מועצת הפליטים הסקוטית, אבל לרגע לא שוכח שהסיפור שלו יכול היה להסתיים אחרת לגמרי: "אם המסע שלי היה קצת יותר ארוך – יכול מאוד להיות שגם אני לא הייתי מגיע לבריטניה בחיים".
"עזבתי את אפגניסטן כשהטליבאן עלו לשלטון", הוא מספר. "זאת הייתה ההחלטה הכי קשה שקיבלתי בחיי ולא ידעתי אם אראה שוב אי פעם את הוריי ואת אחיי. אבל מבחינתי זאת הייתה בחירה בין להצטרף לשורות הארגון לבין לסכן את החיים שלי ואולי להגיע בסופו של דבר למקום מבטחים. הגעתי לבריטניה בתוך תא מטען של משאית – בדיוק כמו שאותם 39 האנשים ניסו לעשות, רק שלי היה יותר מזל והצלחתי להישאר בחיים".
"זאת הייתה חוויה מפחידה מאוד", נזכר זאזאי בתחושות הקשות שליוו אותו לכל אורך הדרך. "ידעתי שאני נמצא איפשהו באירופה אבל לא ידעתי איפה בדיוק, המתורגמן סיפר לי רק מאוחר יותר. אתה כל הזמן מרגיש חסר אונים וחסר שליטה, אתה לא יודע מה קורה מסביב כי המשאית נעולה מבפנים. בבריטניה אין תוכנית מוסדרת של מתן ויזות למבקשי מקלט ולא יכולתי להגיש בקשה לקבלת דרכון בריטי, לכן הדרך היחידה היא פשוט להגיע לשם ואחר כך לבקש מקלט. אבל זה לא דבר פשוט – זה תהליך מאוד מורכב. המערכת שם מאוד מסובכת ולא מאמינים לאף מילה שאתה אומר – אתה צריך להוכיח שאתה באמת זקוק להגנה".
"בקשת מקלט היא זכות אנושית בסיסית ולא פשע"
הטרגדיה שנחשפה אתמול בבריטניה פתחה מחדש את הפצע האישי של זאזאי. "39 בני אדם מתו על אדמת בריטניה. אלה אנשים שהשאירו מאחוריהם משפחות, חברים, היו להם תקוות ושאיפות לבנות כאן חיים חדשים בביטחון ובכבוד. אני מאוד מזדהה עם תחושת הייאוש שליוותה אותם לכל אורך הדרך. המבריחים מרוויחים מהמצב הזה, הם מנצלים את החולשה ואת המצוקה של אותם האנשים. אנחנו זקוקים למערכת מוסדרת שבאמצעותה האנשים יוכלו לבקש ולקבל מקלט – זאת זכות אנושית בסיסית ולא פשע".
"מתרחשות הרבה טרגדיות כאלה ברחבי אירופה ואנחנו לא לומדים מזה שום דבר, הסיפור הנוכחי צריך להיות קו פרשת המים", אומר זאזאי. "אנשים מסכנים את החיים שלהם על בסיס יומי רק כדי לזכות בביטחון. בריטניה היא מדינה חזקה ומכובדת – זה חשוב לדימוי שלנו שנהיה מסוגלים להציע לאנשים את הביטחון והכבוד שמגיעים להם".
"עברתי מסע בלתי אפשרי אבל בהתחשב במצב בסוריה - הייתי עושה את זה שוב"
גם אחמד אל-ראשיד הוברח לבריטניה מסוריה בתוך תא מטען של משאית. המסע האישי שלו נמשך כמעט חודשיים, ולמרות שעברו מאז כבר כמעט 4 שנים - הזיכרונות שלו מאותה החוויה הקשה עדיין טריים ומוחשיים מאוד.
"המהגרים מועברים הרבה פעמים בתוך מקררים של בשר קפוא. גם אותי הכניסו לתוך מקרר שהיה בתוך חלקה האחורי של המשאית עם עוד הרבה אנשים נוספים, מקרר שהיו בו עופות ובשר קפוא. היה שם קר מאוד. אתה חסר אונים לגמרי ולא יכול לעשות שום דבר. אומרים לך: 'תוך שעתיים אנחנו מגיעים וזה נגמר'. אבל עוברות שעתיים והמשאית עדיין לא זזה ממקומה, ואנשים מתחילים למות מקור ואז אתה מתחיל לדפוק על דלתות המשאית ולקוות שמישהו יבוא לחלץ אותך. כי כולנו נעולים שם בפנים".
לדבריו, "עכשיו הסיכונים הם אפילו יותר גדולים מאשר בעבר ויש הרבה יותר קשיים בדרך. מבחינתי זה היה עניין של חיים או מוות אבל עשיתי את זה כי הייתי מיואש. גם עכשיו כשאני מסתכל לאחור על המסע שלי אני חושב שזה משוגע לגמרי, זה בלתי אפשרי, יכולתי לא לשרוד את זה. אבל אם אני מסתכל על המצב בסוריה, על כל ההפצצות והייאוש של האנשים שם, אני חושב שעדיין הייתי עושה את זה".