מגיל אפס ידעה סילביה פוטי שסבא שלה היה גיבור, ה-גיבור של ליטא. יונאס נורייקה היה קצין מעוטר בצל"שים שעל שמו נקראו מוזיאונים, כיכרות ורחובות. על ערש דווי אימה ביקשה ממנה בקשה אחרונה – לכתוב את הספר. התחקיר האישי והמשפחתי טלטל את עולמה  - וכעת היא פועלת בליטא כדי שיפסיקו להנציח את סבה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

"מילדות ראיתי את אימא שלי אוספת חומרים, גזרי עיתונים עליו", מספרת פוטי בריאיון שנערך בעירה שיקגו. "כשהיא אמרה שאני צריכה לכתוב את הספר הבנתי למה היא התכוונה". כשהאם נפטרה, סילביה יצאה עם אחיה לקבור את האם במולדתה וגם להתחיל במשימה להנציח את הסב הנערץ.

"הזמינו אותנו לבקר בבית הספר שקרוי על שם סבא שלנו", נזכרת פוטי בביקור. "נכנסנו כל הילדים עם הפרחים. קיבלנו יחס של כוכבי. המנהל לקח אותי ואת אחי למשרדו ואמר 'אתם יודעים שספגתי הרבה ביקורת כשקראתי לבית הספר על שם סבכם בגלל מה שהיהודים אמרו'. שאלתי 'מה היהודים יכלו כבר לומר על סבא שלי?' והוא אמר שהוא הואשם בהרג יהודים".

יונאס נורייקה, נאצי מליטא
הסב התגלה כרוצח נאצי. יונאס נורייקה | צילום: החדשות 12

"ראיתי את השנאה שלו כלפי יהודים"

"כשהוא אמר לי את זה אני כמעט התעלפתי", היא משחזרת כיום. "ניסיתי להתעלם מהאמת, בכנות ניסיתי, רציתי להכחיש הכול וחשבתי שאני אלך לטהר את שמו - אוכיח שהשמועה הזו לא נכונה. בזמנו ידעתי מעט מאוד על השואה בליטא, וזה היה הלם עבורי לשמור שיותר מ-95% מכל היהודים בליטא נהרגו, האחוז הגבוה ביותר בכל אירופה – זה נורא ולא שמעתי על זה".

היא צללה להיסטוריה המשפחתית, לארכיונים, לתחקיר מקיף, עוד ועוד עדויות מטרידות החל ולהצטבר. "עדות אחת הייתה עלון שהוא כתב בגיל 22, שנקרא 'ליטאי, הרם ראשך' – וזו הייתה מתקפה כנגד היהודים", היא מסבירה. "זה היה הרמז הראשון שלי. הוא לא כתב שם דבר על רצח יהודים אבל ראיתי את השנאה".

סילביה חזרה לליטא עם מדריך יהודי של סיורי שואה, אבל הסבירה לו: אני לא באה כצאצאית של הקורבנות אלא כנראה כצאצאית של הרוצחים. "אני מצביעה על לוחות הוקרה לכבוד סבא שלי, ועל בית הספר שקרוי על שם סבי, והוא מצביע על בורות שבהם הוא חושב שהיהודים נקברו בגלל סבא שלי. אנחנו מאמינים שסבא שלי שיחק תפקיד גם ברצח הקרובים שלו", היא אומרת.

הקרב על המורשת
יצאה לקרב על מורשת סבה. סילביה פוטי | צילום: החדשות 12

"הגיע הזמן שהמדינה תכיר בחטא"

כשנשאלה על היקף הרציחות שלהן אחראי סבה, אמרה: "אני לא יודעת את המספר המדויק, אבל אני מנחשת שכ-14 אלף יהודים. אני מרגישה נורא לגבי זה, זו בושה עמוקה. מבחינתי נשמתה של ליטא עומדת על כף המאזניים – יש חטא נורא בעברה והגיע הזמן שהיא תכיר בו".

מאז שפרסמה את הדברים רבים בליטא, גם בני משפחה, מתייחסים אליה כבוגדת אך היא לא נרתעת. היא תובעת מבית המשפט הליטאי להכריז רשמית שהגיבור המפורסם אינו אלא פושע נאצי ופועלת להסיר כל זכר להנצחה שלו.

"אני לא רואה בעצמי גיבורה, באמת. מבחינתי הגיבורים הם האנשים שמתו בליטא, שלא עשו דבר רע מלבד להיוולד יהודים", היא מסכמת. כשנשאלה מה המסר שלה לישראלים השיבה בעצב: "אני מצטערת. לא יודעת מה עוד לומר".