קנה הסוכר ותוצריו שימשו את הרופאים בעת העתיקה כצמח בסיס להכנת תרופות, סירופים ומרקחות רפואיות, לטיפול במחלות, מגפות ואף לרפואה מונעת. כיצד קרה כי קנה הסוכר על תוצריו (לבן, חום, זהוב), שייעודו הבוטני ההיסטורי היה לרפואה בלבד במהלך תקופה בת למעלה מ-1,200 שנים (מהמאה החמישית לפנה"ס ועד למאה השביעית לספירה), שינה את ייעודו ל"מזון" ובשל כך גרם לחברה המערבית בכלל ולישראל בפרט למגפת הסוכרת ולמחלות מטבוליות רבות?
גדולי הרופאים בעת העתיקה, בהם אסף הרופא, דיוסקורידס, אבן סינא, הרמב"ם, טוביה כץ, יעקב צהלון ועוד רבים וטובים, השתמשו בסוכר אך ורק כחומר מרפא תוך הסתייגות. על כן זכה להיקרא באותה התקופה בשם "צמח הרופאים".
מדוע נחשב הסוכר לצמח המרפא החשוב ביותר בטבע?
ארבע תכונות בוטניות מאפיינות את קנה הסוכר כצמח בעל חשיבות רפואית מן המעלה הראשונה:
טעם: טעמו המתוק של הסוכר מחפה על טעמם המר של הצמחים המתבשלים בקלחת הרופא בהכינו את הסירופ לחולה, ולכן מקל על החולה לשתות את הסירופ ואף נמנע רפלקס ההקאה של הגוף בשל החומרים המרים המצויים בצמחים.
שימור: בתקופה שבה חשמל לא היה בנמצא ומקררים ודאי שלא, הסוכר שימש כחומר משמר טוב. ריכוז של 70% סוכר בסירופ רפואי יוצר לחץ אוסמוטי שאינו מאפשר התפתחות בקטריאלית ומונע קלקול. תכונה זו מצויה גם בדבש.
אנרגיה: הסוכר היה מקור אנרגיה חשוב לחולים, שתרם לחיזוק פיזיולוגי של מכלול תאי הגוף וסייע להתאוששות.
שיפור מצב רוח: נוכחות הסוכר בסירופ הרפואי מעלה את הסרוטונין והדופמין ובכך תורמת לשיפור מצב רוחו של החולה.
תמיסת מי סוכר הייתה לפיכך הבסיס לצמחי המרפא השונים שהועילו בקשת תחומים רחבה לחולה.
מי האחראים לשינוי הייעוד ומתי זה קרה?
האחראים לשינוי הייעוד מצמח מרפא למזון התרחש מהמאה השביעית לספירה עת האימפריה המוסלמית התפשטה ופותחו דרכי הסחר. המוסלמים מארצות ערב החלו לנהור אחר המוהל המתוק ולהתמכר, למורת רוחם של גדולי הרופאים הערבים שיצאו בחריפות כנגד תופעה זו דוגמת אבו מרוואן אבן זהר בפס שבמרוקו, הרמב"ם במצרים ועוד.
אם כן, טעינו והלכנו לאיבוד?
אנו נוטים להאשים את הסוכר כגורם המחלות המטבוליות אך עלינו לזכור כי ייעוד הסוכר בטבע מעולם לא היה מזון אלא רפואה. אין לו לאדם אלא לבוא בטענה כלפי עצמו כצרכן מכור למזון מתועש ומעובד הכולל סוכר מוסף.
האם די בהמלצות המומחים לצמצום צריכת אכילת סוכר כדי להוביל לשינוי התחלואה בישראל?
למרבה הצער לא. יש לחשב מסלול תודעתי חדש בנוגע לסוכר. אני סבור כי יש להוציא את הסוכר לאלתר מחוץ לחוק כמזון ולאסור שימושו בתעשיית המזון בכלל, להחזירו למעמדו המקורי כצמח מרפא המשמש אך ורק בעת חולי, בדיוק כמו אנטיביוטיקה.
הפעולות שעלינו לאמץ כחברה מערבית על מנת לשנות את היקף התחלואה בישראל ממחלות שנגרמות מסוכר הן:
חשיפה ציבורית לסיפורו ההיסטורי של הסוכר כצמח מרפא בלבד.
יצירת מודעות להיסטוריית הצמח בפורומים שונים ובעיקר של אנשי מערכת הבריאות, רופאים ואחיות והעוסקים ברפואה משלימה בישראל.
הירתמות משולבת של מערכת הבריאות ומערכת החינוך בהסברה החל מגני הילדים ובתי הספר לחינוך תזונתי הולם.
פעילות חקיקתית להוצאת הסוכר מחוץ לחוק כמזון (כפי שחוק הגנת פרחי הבר 1964 על ידי ח"כ יזהר סמלנסקי ז"ל תרם למודעות הגנת פרחי הבר).
פעילות הסברה כלל ציבורית מטעם משרד הבריאות באמצעי התקשורת.
בחינה מחודשת של פירמידת המזון המאמצת את הפחמימות כבסיס בתזונת האדם.
אפשרות לבצע בדיקת רמת אינסולין בדם כבדיקת סקר לכלל הציבור בישראל ומתן משמעות בריאותית לתוצאות.
אנו מפקירים את בריאותנו פשוט כי איננו יודעים לאכול. עתיד מטבולי בריא טמון בהכרת סיפור הצמחים כפי שהיה בעת העתיקה.
* אברהם דהאן, חוקר אתנו בוטנאי, ירצה בכנס INSPIRATION 2023 למטפלים ברפואה משלימה ואינטגרטיבית