ישראל היא בהחלט לא אוקספורד פינת מנצ'סטר, רחוק מזה. אנחנו ידועים בחוסר הנימוס הבסיסי שלנו, בתורים, בכבישים, וגם ליד שולחן האוכל אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לקבל את הגזרה ולהמשיך להתנהג כך. אף פעם לא מאוחר מדי לנסות לשייף את הקצוות ולשדרג את כללי הנימוס שלנו. הנה כמה טיפים שיוכלו לעזור לכם.

  1. הפסיקו להודיע שאתם הולכים לשירותים

    אתם יושבים עם חברים או משפחה לאכול ארוחה במסעדה או בבית, ואז הגוף שלכם מודיע לכם שאתם צריכים להתפנות. אתם מצהירים בקול רם שאתם הולכים שנייה לשירותים, והמהדרין גם מפרטים קצת יותר ומעדכנים איזה מספר מחכה להם שם, כדי לרמוז על משך ההיעדרות שלהם מהשולחן. ברצינות? למה לכל הרוחות כל מי שיושב לשולחן צריך לדעת מזה? במיוחד כשהוא עדיין אוכל ונתקע עם תמונת מספר 2 בראש, כשהוא נוגס עוד ביס מהקציצה.
    מה עושים? הצניעו את המידע הזה. נכון, אי אפשר לקום בלי להגיד שום דבר ולומר "אני צריך לפדר את אפי" נשמע כמו קלישאה שאפילו בקולנוע כבר לא משתמשים בה, אבל אפשר פשוט לבקש סליחה, ולהגיד שאתם מיד חוזרים. אנחנו נחיה בשלום עם העמימות סביב מה שאתם הולכים לעשות.

    v

  2. מביאים מתנה למארחים? אל תצפו שהם יפתחו אותה

    במהלך השנה, יש לנו לא מעט הזדמנויות לקנות מתנות לאנשים שמארחים אותנו לארוחות החג, או בימי הולדת. איכשהו כשאנחנו מגיעים לבית המארח ומושיטים לו את המתנה, יש לנו ציפייה שבשלב כזה או אחר, הם יפתחו את המתנה שטרחנו למצוא עבורם והשקענו בה את מיטב כספנו, על מנת שנוכל לקבל שוב את ההוקרה והתודה הראויה. אבל האמת היא שכדאי לוותר על הציפייה הזו ובטח לא לטרוח להשמיע אותה בקול רם.
    מה עושים? מבינים שהמארח לא חייב לפתוח אותה בו במקום, וגם אם הבאתם לדוגמא יין או את העוגה המועדפת עליכם, המארח לא אמור ללכבד אתכם בזה. זכרו: לתת זה לקבל והמתנה הזו היא עבורו ולא עבורכם.

  3. הפסיקו לחתוך את כל המזון שעל הצלחת

    כשאנחנו מקבלים נתח, בדרך כלל של בשר או עוף, חלקנו נוטה לחתוך את כולו לחתיכות ורק אז לאכול. אבל האמת היא שאנחנו כבר מזמן לא ילדים שצריך להגיש להם את המזון חתוך וטחון. חלק מכללי הנימוסין ליד השולחן הם לחתוך רצועה אחת של עוף או בשר ולאכול אותה, ואז לחתוך את הביס הבא. זה יוצר של מודעות וסבלנות לאוכל וכבוד למנה.

  4. מעבירים את האוכל בשולחן? תעבירו לצד הימני

    אם אתם יושבים בשולחן גדול שבו צריך להעביר מפעם לפעם חלק ממגשי המזון, על פי כללי הנימוסין אתם צריכים להעביר את האוכל לימינכם, כלומר נגד כיוון השעון. הרציונל שעומד מאחורי זה הוא שרוב האנשים הם בדרך כלל ימניים, ולכן אוחזים בצלחת ביד ימין, ומגישים אותה עם אותה היד, לכן זה אך טבעי עבורם פשוט להעביר את הצלחת למי שלימינם. מה קורה עם אלו השמאליים? ובכן, אתם יכולים לשאול אותם ולחרוג ממנהגכם בהתאם לצורך וליד.

  5. לא מפסיקים לדבר או להסתמס במרחב הציבורי

    מאז שהנייד הפך להיות הבסטי שלנו, אנחנו שולפים (יותר נכון, לעולם לא נפרדים ממנו) אותו ברגעים ממש לא מתאימים. כמו לדוגמה כשאנחנו יושבים בהצגה או בשעת סיפור עם הילדים, וכל ההורים בטלפון, ועל הדרך מעניקים דוגמה עצובה לילד - לכבד את הצד השני, כשמגיע התור שלנו בסופר, אנחנו ממשיכים לדבר ובמקביל נותנים הוראות בפנטומימה לקופאית העייפה. כל שיחה או שימוש בטלפון כשאנחנו במרחב ציבורי, עם אדם שנותן לנו שירות, הם הפגנה של חוסר כבוד כלפיו, והאמת היא שגם כלפינו.  

  6. פחות זה יותר – גם בניחוחות טובים

    נכון, קיץ וחם מאוד ובהתאם הגוף מפיץ שלל ריחות. כדי להתמודד עם זה, חלקנו מתקלחים יותר מפעם אחת ודואגים גם להתיז דאודורנטים ובשמים על מנת לחפות על שאר היום שבו לא נהיה ליד מקלחת ומפלס הזיעה שלנו יעלה. חשוב שגם כאן תשמרו על צניעות ומידתיות, ותיצמדו לעיקרון Less is More. יש כאלה שמתיזים על עצמם בשמים בריחות עזים, ואז זה מרגיש כאילו בקבוק הבושם בכבודו ובעצמו עובר לידנו. זו פלישה לכל דבר למרחב הפרטי (האווירי) של אנשים אחרים. חשוב להתבשם, ולשמור על היגיינה ואסתטיקה, אבל בואו, לא צריך להגזים.

  7. תחלישו

    בעידן הודעות קוליות וגם לא מעט שיחות טלפון, העולם נחלק לאנשים שנהנים לדבר על ספיקר ואלו ששומרים על פרטיות. אם אתם מאלו שידם קלה על כפתור ה"רמקול",, דעו ששיחה בפומבי היא עבירה על חוקי הנימוסים הלא כתובים. בין אם זה באוטובוס, ברחוב או במרפסת ביתכם: העניין הוא ששאר העולם לא אמור לשמוע את תוכן השיחה הפרטית שלכם, ואגב, גם לא את זו שאתם מנהלים עם כל מיני חברות או מוסדות בירוקרטיים. כבדו את האדם שאיתו אתם מנהלים שיחה ואת הסביבה, ויודעים מה? גם את עצמכם.