חוסר החלטיות יכול לתקוע אותנו בחיים כמו גם להצביע על בעיות חמורות יותר כמו חרדה, אבל מחקרים מצביעים על כך שיכול להיות לזה גם צד חיובי - מהגנה מפני טעויות קוגניטיביות ושיפוטים מהירים ועד לרכישת יכולות לראות את העולם בפרופורציות ולתת לכל אירוע את ההקשר הנכון.
יש גם צדדים שליליים כמובן להססנות תמידית. אנשים לא החלטיים עושים הרבה מאוד מאמצים כדי ליצור מצב שבו הם אף פעם לא מעמידים את יכולות קבלת ההחלטות שלהם למבחן, לעתים קרובות טוענים שהם פשוט שכחו ("אף פעם לא הספקתי לבדוק את כל הבחירות שהיו לי") וסומכים על אחרים לקבל את ההחלטה הסופית. בסופו של דבר, כאשר תוצאת ההחלטה היא כישלון מוחלט, יש להם מישהו אחר להאשים, לא את עצמם, כי לא הם קיבלו את ההחלטה. האם ואיך אפשר למקסם בין היכולת לקחת החלטה לבין לא לשלם את מחיר הפזיזות?
האם הססנות יכולה להעיד על פרפקציוניזם?
ישנם מספר כלים למדידת חוסר החלטיות. אחד השאלונים הנפוצים ביותר - סולם חוסר ההחלטיות של כפור - מבקש מהמשתתפים לדרג סדרה של הצהרות בסולם של 1 (לא מסכים מאוד) עד 5 (מסכים מאוד) הכוללות בין היתר משפטים:
- אני מנסה לדחות את קבלת ההחלטות
- אני מתקשה לתכנן את הזמן הפנוי שלי
- לעתים קרובות אני דואג לעשות את הבחירה הלא נכונה
- נראה שלהחלטה על הדבר הכי טריוויאלי לוקח לי הרבה זמן
באמצעות סולם זה, פסיכולוגים הראו כי חוסר החלטיות הוא לעתים קרובות תוצר של פרפקציוניזם. פרפקציוניסטים מפחדים מהבושה או החרטה שעלולים לבוא עם בחירה לא נכונה - ולכן הם דוחים קבלת החלטות עד שהם מרגישים בטוחים שהם עושים את הדבר הנכון (ובמקרים מסוימים, כמובן, הם פשוט אף פעם לא מגיעים לרמה מספקת של ביטחון עצמי שתוביל לעשייה).
האמביוולנטיות מובילה לשיפוט אמיתי
מאמר שפורסם לאחרונה ממחיש את התועלת המעשית האפשרית כתוצאה מ"לקיחת זמן" עד לקבלת ההחלטה. במקום להשתמש בסולם הקלאסי שמודד חוסר החלטיות, החוקרות התמקדו במדד ספציפי יותר שהתמקד במחשבות וברגשות העומדים בבסיס השיפוט וקבלת ההחלטות (או היעדרן). לדוגמה, אנשים התבקשו לדרג הצהרות כמו:
- המחשבות שלי לעתים קרובות סותרות
- לעתים קרובות אני מרגיש נקרע בין שני הצדדים של בעיה
- לפעמים כשאני חושב על נושא, זה כמעט מרגיש כאילו אני עובר פיזית מצד לצד
מה שנמצא הוא שאמנם לאנשים אמביוולנטיים לוקח זמן רב יותר לקבל החלטות אבל הם פחות נוטים להטיות חיצוניות שמשפיעות על מערך השיקולים שלהם. כך למשל המחקר הצביע על כך שאנשים עם אמביוולנטיות גבוהה נוטים פחות ל"הטיה בהתכתבות", הנטייה להתעלם מההקשר של ההתנהגות ולייחס כל כישלון והצלחה ישירות לאדם עצמו. הטיית התכתבות עשויה להוביל אותנו למשל להנחה שמישהו שנאבק בחינוך שלו פשוט חסר אינטליגנציה, במקום להתחשב בעומסים של הקשיים הכלכליים שלו או באחריות שלו בתוך המשפחה. אנשים עם אמביוולנטיות גבוהה נוטים יותר לזהות את אותם גורמים אחרים מאשר אנשים שיוצרים שיפוט מהיר ובטוח.
בניסוי אחד הן ביקשו מהמשתתפים לקרוא סדרה של תרחישים, כמו: - אתה פוגש אדם, והיית רוצה לברר אם הוא/היא מופנם או מוחצן. אתה מנחש שהאדם הוא מוחצן. איזו משתי השאלות הבאות היית שואל: "אוהב לבלות לבד בבית"? או "אתה אוהב ללכת למסיבות"?
רבים בוחרים בשאלה השנייה, אבל זה סימן ל'הטיית אישור' - הניסיון לאשש את המידע שמתאים להנחה הראשונית, במקום לחפש ראיות שייתכן שאתם טועים. במחקר נמצא שאנשים עם אמביוולנטיות גבוהה נוטים יותר לבחור בשאלה הראשונה ולחקור את ההנחה שלהם, על מנת לוודא שיש להם את המידע הדרוש כדי להגיע למידע הנכון.
אם לא להחליט, לפחות לשנות
אם אתם עדיין מרגישים משותקים, אולי תמצאו השראה במחקר הבא של סטיבן לויט, כלכלן מאוניברסיטת שיקגו, שבחן את האושר הכללי של אנשים לאחר ביצוע שינויים חשובים בחיים. לויט, הקים אתר שבו אנשים תיארו דילמות שונות איתם הם מתמודדים בחייהם - החל מקעקוע ועד מעבר דירה, חזרה ללימודים או התפטרות מעבודה. לאחר מכן התבקשו המשתתפים להטיל מטבע, שתוצאתו תאמר להם אם לבצע את השינוי או לא.
בעקבות מעקב אחר המשתתפים במהלך החודשים הבאים, לויט גילה שאלו שהקשיבו להוראה של המטבע דיווחו שהם מאושרים משמעותית מאלה שהמשיכו בחייהם בלי לקבל החלטה. אפשר לנחש שעוד לפני המחקר, רוב המשתתפים כבר חשבו היטב על המצב הקיים, אך החששות שלהם לגבי בחירה שגויה מנעו מהם את הצעד. המטבע פשוט שימש כדחיפה קטנה כדי להתגבר על האמביוולנטיות.
מוסר ההשכל של המחקר הוא לא שאנחנו צריכים לקבל את כל ההחלטות בגחמה של מטבע. אלא שבכל מקרה, בחירה גם אם מעט שרירותית תוביל למצב רווח יותר מאשר להיתקע על הדילמה לנצח. "כלל אצבע טוב בקבלת החלטות", כותב לויט במחקרו, "בכל פעם שאינך יכול להחליט מה עליך לעשות, בחר בפעולה שמייצגת שינוי, במקום להמשיך בסטטוס קוו".