ארון הבגדים שלנו מחזיק בתוכו לא רק בגדים וקולבים אלא גם את הסיפור שלנו לגבי עצמנו, לגבי הגוף שלנו ואיך שאנחנו רואים אותו. החלטות הלבוש שלנו לא רק מספרות מי אנחנו, אלא גם משפיעות על ההתנהלות שלנו בעולם. הקשר בין דפוסי הלבוש לדפוסי האכילה כמעט ולא מדובר, הנה מחקר חדש שממחיש עד כמה הם קשורים.
המחקר שפורסם ב-journal of business research ממחיש את הקשר בין הפסיכולוגיה של הלבוש להרגלי אכילה ודימוי גוף.
במחקר מצאו שאנשים שלבשו בגדים פורמליים בחרו יותר אוכל בריא, ואנשים שלבשו קז'ואל בחרו יותר ג'אנק פוד. גברים ונשים התבקשו להגיע למעבדה לבושים בסגנון מסוים (פורמלי/ בלתי פורמלי) שם הוזמנו להתכבד משולחן ועליו קערת עגבניות שרי וקערת צ'יפס. הנבדקים בלבוש הפורמלי בחרו יותר עגבניות שרי, והנבדקים בלבוש קז'ואל נשנשו יותר צ'יפס. היו כמובן כאלה שאכלו משתי הקערות, אך החוקרים לקחו זאת בחשבון, ספרו עגבניות וצ'יפסים, ונטרלו משתנים מתערבים, כמו מידת רעב, עמדות כלפי מזון בריא ועוד. התוצאות חזרו על עצמן גם עם מזון אחר.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
כיצד דימוי גוף משפיע על בחירות הלבוש?
גישת 'סטיילינג תרפי' שפיתחתי רואה בבגדים כלי להתפתחות אישית ולטיפול בדימוי גוף. הגישה מתבססת על מחקרים שמשקפים כיצד דימוי גוף משפיע על בחירות הלבוש. רוב המחקרים הקיימים נערכו בקרב נשים, ומראים שכשאישה מרגישה לא טוב עם הגוף שלה, היא בוחרת בבגדים רחבים, כהים, ולפעמים נמנעת לגמרי מעיסוק בבגדים. במקרים כאלה, הבגד הוא כלי להסוואה וטשטוש, עוד אמצעי לתסכול מהגוף.
דיאטנים ודיאטניות פוגשים בקליניקות מחשבות כמו "לא אתלבש עד שלא ארזה", "הבגד הזה הוא רק לרזות", "אם היה לי גוף אחר, הייתי מתלבשת אחרת ומרגישה טוב". המחשבות הללו מקבעות תפיסה נוקשה הן על בגדים והן על הגוף. השיח הפנימי הזה נכנס בתוך החיים האישיים של רבות מאיתנו, כי מי לא מכירה את הקושי להתמודד עם גוף שהשתנה, ועם מבט נוקב במראה בתא מדידה אקראי. לפעמים אנחנו מודדות את עצמנו דרך מספרים או מידות בגדים, אפילו ברמה בלתי מודעת. ההבנה שאנחנו במידה שונה ממה שחשבנו, או שונה ממה שהיינו רוצות, יכולה לחבל ביכולת לשחק ולבטא את עצמנו דרך לבוש.
כשבגד מאפשר לנו ביטוי עצמי, אנחנו מספרות דרכו סיפור לעצמנו ולעולם. במקרה כזה, הבגד אינו רק כלי לתצוגה של הגוף, ש"אמור להיות" ולהיראות בצורה מסוימת. סטיילינג הוא כלי לשנות את התפיסה לגבי בגדים ולגבי הגוף, ושינוי התפיסה הזה הוא תרפויטי. הוא מחייב גם צעדים קונקרטיים, ובראשם המוכנות להיפרד מבגדים במידות ישנות, שמסמלים תקופות שלא ישובו עוד, ומעוררים בנו רגשות שליליים לגבי עצמנו.
בגדים מתאימים, שמכבדים את הגוף שלנו בכאן ועכשיו, עוזרים לנו בתהליכי הבראה של היחסים עם הגוף, ועם האכילה. אכילה רגשית היא תגובה טבעית לרעב רגשי, לרגשות של קושי. קושי יכול לעלות בעוצמה גם כשאנחנו עומדות מול ארון בגדים שמשקף תסכול וחוסר חיבור לעצמנו. חשוב לזכור שלבגדים יש יכולת לסייע בוויסות רגשי, תהליך שעוזר לנו לנהל את האכילה הרגשית שלנו. זה מה שיכול להסביר את הממצא המחקרי, על כך שמי שהיו לבושים בצורה ייצוגית יותר, התגלו כאסופים יותר ושקולים יותר בבחירות המזון שלהם.
להתאים את הבגדים אלינו
הכוונה היא לא לעודד את כולנו להשתמש בבגדים כדרך להדק את החגורה ולמשטר את עצמנו מבחינת מזון, אלא להתחיל לשים לב להשפעה הרגשית של בחירות הלבוש עלינו. יש לנו את הכוח להשפיע על המצב הרגשי שלנו דרך הבגדים, וההשפעה הזו לא מדלגת גם על דפוסי האכילה. זוהי התרפיה של הלבוש, והיא מסייעת גם עם דימוי הגוף.
מחקר ישראלי שערכתי בשיתוף אוני' חיפה, מסכם את המסר היטב. במחקר שבו השתתפו 740 נשים מצאתי, שנשים שבחרו בסגנון אקלקטי, משחקי, מלא ביטוי, היו בעלות דימוי הגוף החיובי ביותר במדגם. נשים שבחרו בסגנון קז'ואל (בעיקר ג'ינס וטישרט, סטייל מינימליסטי ו"נוח"), אמרו שהן מעוניינות להסוות את עצמן. דימוי הגוף שלהן היה נמוך יותר בצורה מובהקת. הממצא הזה משקף כמה היכולת ליהנות מהבגדים שלנו, לשחק איתם, יכולה לעזור לנו לטפל בדימוי הגוף שלנו. לא את הגוף שלנו אנחנו צריכות לשנות, אלא הדרך בה אנחנו חושבות עליו. אנחנו יכולות להתאים את הבגדים אלינו, ולא את עצמנו לבגדים, ובכך לסייע לעצמנו בניהול האכילה שלנו ודימוי הגוף.
ד"ר טלי סטולובי, מחברת הספר "סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות"