לפני כארבע שנים הוא הוכתר כ"טרנד הבריאות הכי חם בעמק הסיליקון" ובגרסה הקיצונית שלו הוא כלל התנזרות מוחלטת מכל פעילות שאמורה לספק "עונג" החל מסקס, אוכל, ספורט, משחקי מחשב, שיחות חבריות וכמובן שימוש ברשתות חברתיות. הקיצוניים נמנעו אפילו מקשר עין או מביצוע תנועות מהירות. כעת, אחרי מספר שבועות של צפייה בחדשות וצורך בלתי נגמר להתעדכן, שווה לחזור לטרנד ההוא ואולי לאמץ אותו גם אם באופן חלקי.
אחרי תקופת המלחמה הראשונית של מתח גבוה וחדשות ללא הפסקה, ההשפעה הרגשית של מה שאנחנו רואים ושומעים מעט מתאזנת, שלא לדבר על האדישות שמיום ליום עלולה להשפיע עלינו. התרגלנו לרמות גבוהות של ריגוש ויש בנו צורך לחפש מינונים גבוהים יותר ויותר של גירויים כדי להשיג את אותה תחושה. לכו, "צום דופמין" בגרסה מותאמת יכול להיות רלוונטי לעכשיו - דרך לקיחת הפסקה מההתנהגויות שמעוררות את אותן כמויות חזקות של שחרור דופמין, הכול כדי לאפשר למוח שלנו להתאושש ולחזור לעצמו.
"לאפשר למוח שלנו להתאושש ולשקם את עצמו"
הטרנד המדובר התחיל בשנת 2019 כאשר פסיכיאטר בשם קמרון ספאה הציע "צום דופמין", כפתרון להתנהגות כפייתית שמובילה לשעמום ולחוסר מצב רוח קבוע. הרעיון המקורי מאחורי צום הדופמין הוא לא להוריד לגמרי את רמות הדופמין או להוביל לשינויים במוח, אלא להפחית את הזמן המושקע בהתנהגות בעייתית שגורמת להצפה שלו במוח ומשם להתמכרות בלתי נשלטת.
במדריך שכתב הוא הסביר כי, "לקחת הפסקה מהתנהגויות המעוררות כמויות חזקות של שחרור דופמין מאפשרת למוח שלנו להתאושש ולשקם את עצמו". לדבריו, הוא לא ממליץ להימנע מכל גירוי - במיוחד אינטראקציה אנושית, שהיא מועילה - אלא רק לוותר על התנהגויות בעייתיות ספציפיות, כמו גלילה ברשתות חברתיות, למשך שעה אחת ביום.
מומחים ומדענים שהתייחסו לטרנד המדובר הזהירו מהרעיון לאמץ אותו כפשוטו ומפוטנציאל הנזק של הימנעות מכל פעילות מהנה שעושה לנו טוב כמו אינטראקציות חברתיות, יציאה החוצה, קריאת ספרים, פעילות גופנית והאזנה למוזיקה. הדופמין קשור לעוד מגוון פעילויות חשובות ולכן השאיפה למחוק אותו לחלוטין היא גם לא ריאלית וגם איננה רצויה. דופמין מעורב גם בתפקוד נוירולוגי ופיזיולוגי, הוא משפיע על התפקוד המוטורי, על מצב הרוח וגם על קבלת ההחלטות שלנו.
איך ההתמכרות עובדת ואיך למנוע אותה מראש?
ברגע שהמוח קולט רמזים שהוא עשוי לקבל בקרוב פרס - בין אם מדובר על תגמול של אוכל, סמים או לייקים ברשתות חברתיות – כמויות גבוהות של דופמין מציפות את המוח. כמות נוספת של דופמין מגיעה עם התגמול עצמו. חומרים והתנהגויות ממכרים מפציצים שוב ושוב את מסלול התגמול עם גלים אדירים של דופמין, ועם הזמן, המוח יכול להשתנות ובעיקר לצרוך יותר ויותר גירויים כדי לשמור על כמויות הדופמין הגבוהות.
הרציונל שעומד מאחורי הצום המבוקר הוא הרעיון שניתן להפחית את כמות פעילות הדופמין דרך צמצום החשיפה שלנו לטריגרים הקשורים לתגמולים שמתניעים את הרצון לתגמולים מלכתחילה. אחרי הכול, הרמזים האלו הם שיוזמים את הכמיהה ואת הרצונות לעסוק בהתנהגויות שעוזרות לנו לקבל את התגמולים, לכן חשוב להתחיל בהפחתת החשיפה לרמזים הסביבתיים שמעוררים את הרצון לבצע את ההתנהגויות הלא בריאות.
כך למשל, אם אנחנו רוצים לצמצם בצריכת דברים שגורמים לנו להרגיש לא בריאים, כמו בילוי זמן ברשתות החברתיות או אכילת יתר, אפשר להתחיל בכך שאנחנו מצמצמים את החשיפה שלנו לסביבות שיוצרות את הטריגר לרצות את אותם דברים לא בריאים. אם אנחנו משתמשים בטלפון יותר מדי בערבים כשאנחנו לבד, אפשר לנסות לכבות את צלילי ההתראות, כדי שמנגנון הדופמין לא יופעל ברגע שתשמעו את ההתראה ולא יעורר את הצורך להרים את הטלפון. אם אנחנו לא מפסיקים לגלול ברשתות החברתיות אפשר להסיר את האפליקציות מהסמארטפון ואם אנחנו לא מפסיקים לזפזפ מול החדשות אפשר להשאיר את השלט במקום אחד קבוע, מרוחק יחסית.