"אוףףף אני מבולבלת! בת ה-11 שלי עברה אבחון פסיכו-דידקטי לפני שנה, לא קיבלנו שום הסבר עליו רק תוצאות, בסוף במזל הבנו לבד שיש לה הפרעת קשב..." (ציטוט מתוך קבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב").
ילדים ונערים רבים עוברים אבחון דידקטי במהלך השנה. לרוב הפנייה מגיעה מטעם בית הספר שמזהה שהילד מתקשה בלימודים משלל סיבות: לא מבצע מטלות באופן עצמאי, נמנע מקריאה וכתיבה, הישגיו לא תואמים ליכולותיו ולעתים זה יושב על קושי חברתי, רגשי או התנהגותי. אז הולכים לאבחון, "עושים מה שעושים" ולבסוף חוזרים עם מסמך וממצאים. אבל מה הם אומרים? מתי כדאי לעבור אבחון כזה? באיזה גיל ובאיזה זמן בשנה? מה זה האבחון הדידקטי ואיך להשתמש בו? פנינו לד"ר שירלי הרשקו, מומחית בהפרעת קשב ולקויות למידה, שעשתה לנו סדר בנושא ומצב שגם תחסוך לכם זמן, מאמץ, ואולי גם כסף.
- אבחון דידקטי בודק האם קיימת לקות למידה.
לקויות הלמידה שנבחנות הן: דיסלקציה (לקות בקריאה), דיסגרפיה (לקות בכתיבה), דיסקלקוליה (לקות בחשבון). אבחון דידקטי אינו מאבחן הפרעת קשב, אלא רק יכול להעלות חשד. לכן מומלץ להגיע למאבחנ/ת עם ידע בתחום הפרעת הקשב בכדי להפנות לרופא להמשך טיפול במידת הצורך. - ניתן לעבור אבחון דידקטי החל מכיתה א'.
לא מומלץ לחכות אם רואים קשיים בלמידה, משום שהקשיים רק יתגברו, והטיפול הוא קריטי בגיל הצעיר ויכול לעזור ולקדם ככל שיתחיל בשלב מוקדם יותר. גם אם המורה לא רואה קשיים בכיתה, אבל אתם ההורים רואים אותם בבית, לא מומלץ לחכות. המשוואה היא פשוטה: כשיש קשיים-מאבחנים. הם לא יעלמו. - הזמן הכי מומלץ להגיע עם האבחון לבית הספר הוא לאחר חגי תשרי
זאת משום שזו התקופה שנכנסים לשגרת למידה רצינית, ולא כדאי לבזבז זמן יקר בו היה ניתן לעזור לילד/ה למצות את היכולות הלימודיות. יש לחדש את האבחון בעלייה לחטיבה. החל מהחופש הגדול של כיתה ו' האבחון יהיה תקף עד לסיום בית הספר והבגרויות. - מי שמורשה להעביר את האבחון זה רק מאבחנ/ת דידקטי מוסמכ/ת
שלמד/ה תואר שני בתחום. - לא תמיד צריך לעבור את האבחון הפסיכו-דידקטי (שהוא יקר יותר).
אז אל תלכו ישירות לכיוון, אלא בידקו אם יש בכך הכרח. באבחון זה מוסיפים בדיקה רגשית קצרה (בדרך כלל פסקה נוספת באבחון). הרחבה לאבחון זה נדרשת רק במקרה של התאמות חריגות (החלפת בגרות במתמטיקה, מבחן בעל פה או שאלון מותאם). גם במקרה זה לא ניתן לאבחן קיומה של הפרעת קשב. - קבלת אבחנה עוזרת מבחינה רגשית ומעשית.
מבחינה רגשית, כשיש לקושי שם, ויודעים שקיימת לקות, אפשר להכיל ולקבל יותר את הילד/ה ומשם לעזור. מבחינה מעשית, האבחון ממקד את הטיפול שיש לתת בבית ובבית הספר וניתן לקבל עזרה כגון: שיעורים פרטניים, שעות שילוב, קבוצות למידה וכו'. - באבחון מומלצות התאמות למבחנים
שיכולות להיות קריטיות לילד/ה עם לקות למידה. כך למשל לילד עם קושי בקריאה יהיה קשה להביע את ידיעותיו במבחן משום שישקיע את כל מאמציו בקריאה, ולכן ניתן לתת התאמה שנקראת: הקראה. התאמות נוספות שניתן להמליץ עליהן באבחון דידקטי (בהתאם למקרה) הינן: הארכת זמן, דף נוסחאות, מחשבון, מילונית, הכתבה ועוד. - מומלץ לקבוע שיחה עם הצוות החינוכי בבית הספר
לאחר האבחון, דאגו לתאם פגישה, להעביר את הדו"ח, להסביר על הממצאים, ולברר כיצד ניתן לקבל את העזרה וההתאמות שהומלצו. שיחה נוספת צריך לערוך עם הילד/ה ולהסביר על תוצאות האבחון לצד החוזקות וגם איך אתם מתכוונים לעזור עם הקשיים. אני פוגשת במכון מאובחנים בוגרים שמעולם לא הוסברו להם תוצאות האבחון שלהם, הם נותרו בעלטה, והדבר הזה מכרסם בביטחון ובערך העצמי. השיחה בדרך כלל הולכת ככה: "מה נמצא באבחון שלך?"... "לא יודע, הארכת זמן" (ציטוט מהספר "אנשי הקשב"). - האם כדאי גם למבוגרים לעבור אבחון דידקטי?
אם יש קושי משמעותי בקריאה, כתיבה או חשבון שמעלה חשד ללקות למידה ולא נובע מהפרעה אחרת – כדאי. חשוב לדעת שעבור סטודנטים, רוב מוסדות הלימוד האקדמיים דורשים אבחון מת"ל, שהוא אבחון דידקטי שנערך במספר סניפים בארץ. ישנם מוסדות שלא מאשרים אבחונים פרטיים חיצוניים, ולכן מומלץ לברר זאת מראש.
**ד"ר שירלי הרשקו היא מומחית בהפרעת קשב ולקויות למידה, חוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית, מאבחנת, מטפלת, מדריכת הורים, בעלת האתר הפודקאסט והקהילה וכותבת הספר בשם: "אנשי הקשב" והספרים: "ילדי הקשב" ו"איפה הקשב".