"חזרה הדרגתית למסגרות החינוך" - איפה אתם על הסקאלה? אלו שמחזירים בחשש אולם עם רצון רב להשיב מעט שגרה לילדים או שמא מעדיפים להשאיר בבית, עד תעבור מלחמה? מה שבטוח, שבמציאות נטולת ודאות - גם בחזית החזרה למסגרות, יש הרבה מאוד התלבטות וחוסר החלטיות.
"בערב יום כיפור, הילדים יצאו לחופשת החגים ומאז הם נמצאים כבר מעל חודש בבתים כאשר רצף הלימודים נקטע", אומרת ליאת דותן, פסיכולוגית חינוכית ומרצה בכירה בחברת SafeSchool הפועלת ליצירת אקלים דיגיטלי- חברתי בטוח לילדים ולבני נוער. "אנשי המקצוע יודעים להגיד שאחד העקרונות החשובים בהתמודדות עם אירוע קשה או טראומטי כמו מלחמה, זה להחזיר את רצף החיים למסלולם".
אולם, אין ספק שהאתגר הגדול הוא כאשר האירוע לא חלף ואנחנו נמצאים בעיצומה של שיגרת חירום. "האירועים הקשים שעברו והמטלטלים שנחשפנו אליהם, פגעו באמון של ההורים וביכולת שלהם לסמוך על המערכת שתשמור על הילדים. הקולות שעולים מהשטח הם "אני כל הזמן בלחץ שיקרה משהו ואני לא אהיה שם ליד הילדים שלי לשמור עליהם", "אני מפחדת, לא יכולה לשחרר ולשלוח אותם, צריכה להישאר בשליטה, להיות כל הזמן עם הילדים שלי". הורים רבים מחפשים תמיכה חברתית ופונים לסקרים בקבוצות הוואטאפ הכיתתיות, מחפשים להבין מה ההורים האחרים עושים ומרגישים לחץ חברתי ואשמה, אם הם לא מצליחים לפעול על פי המלצת המערכת.
אז לשלוח או לא לשלוח?
"השאלה שמטרידה את ההורים מחפשת תשובות מוחלטות של נכון ולא נכון. העיקרון המרכזי בהתמודדות עם המצב, הוא להבין שאין דרך אחת נכונה וההורים צריכים למצוא את הדרך שמתאימה לכל משפחה. ההורים צריכים לשאול את עצמם מה יעזור לי להחזיר את האמון ולהרגיש ביטחון ולשלוח את הילדים למסגרת? התשובה לשאלה הזו קשורה למידת הקרבה של ההורים לפגיעות - הקרבה הגיאוגרפית, המשפחתית, החברתית.
כל אחד מגיב אחרת, זה קשור גם למאפייני האישיות שלנו ולחוויות שעברנו בעבר. המשימה – לשקם את הביטחון של ההורים והאמון במערכת. כל הורה צריך לבדוק עם עצמו האם הוא סומך, גם אם לא סומך על המערכת ומה יעזור להורה להרגיש בטוח?"
דותן עם כמה שיקולים שיכולים לסייע:
- חזרה הדרגתית, כל אחד והקצב שלו.
חשוב שההורה יהיה קשוב לעצמו ללא שיפוטיות, להבין איזה רגשות מתעוררים בהורה, איך הוא מצליח לווסת את הפחדים. לטפח קול פנימי שמוצא איזון בין הרגש לבין הרציונל, בין הפחד לבין ההבנה שהחזרה לרצף החיים תורם לבריאות הנפשית.
קבוצות הוואטאפ עשויות להכניס את ההורים למקום של אשמה בשל לחץ חברתי. "מה לא בסדר איתי?", "איך כולם שולחים ואני לא?" או לחילופין "אם כולם לא שולחים איך אני יכול לשלוח?".
זכרו שכל תגובה רגשית היא טבעית והגיונית למצב הקיצוני שנחשפנו אליו. זה הגיוני לדאוג.
גלו סלחנות כלפי התגובות של עצמכם, אל תהיו ביקורתיים ושיפוטיים כלפי עצמכם. חפשו את הפעולות שעוזרות לכם להרגיש בטוחים. כך תוכלו לשדר לילדים ביטחון. ברררו עם עצמכם, אם נכון לכם לשלוח חלק מהזמן, אם נכון לכם לקחת פיסית את הילדים לביהס. זיכרו שעדיין לא ניתן לחזור לשיגרה המלאה, של לוז מסודר שבו הילדים באופן מלא במסגרות החינוך ובחוגים, זה לוקח זמן. - חבירה ליוזמות מקומיות ששומרות על ביטחון הילדים.
אחת האפשרויות שמרגיעה היא לקחת תפקיד הורי שמסייע למערכת להחזיר את הביטחון. למשל תורנות הורים בגנים, או כיתות כוננות של הורים ששומרים פיסית על ביטחון הילדים ומגבים ותומכים במערכת. התפקיד עוזר לנו לעבור מעמדה פאסיבית לעמדה אקטיבית, להרגיש יותר שליטה במצב, מה שתורם לרוגע ולביטחון ההורי. - ביסוס קשר בטוח עם צוותי החינוך.
הורים שמרגישים שקשה להם לסמוך, כדאי שישתפו את צוותי החינוך ברגשות, יועצת, המחנכת, שיוכלו לתת מילים, להרגיע לגבי מערך התמיכה וההתארגנות של הצוות, באופן שיחזיר את האמון והביטחון. שימו לב לא להאשים או לתקוף, כולם עושים הכי טוב שהם יכולים, חישבו יחד מה יכול לעזור לשקם את האמון והביטחון. - מתי לא לשלוח?
אף פעם לא בכוח, חשוב להתאים לקצב של ההורה והילד. חשוב מאוד להיות בעמדה אמפטית ומכילה את החששות ובו בזמן, להתחיל לפעול לקראת עמדה מכוונת להתחזק ולחזור לתפקוד. לכן, מתחשבים הן בתנאים במציאות החיצונית והן במציאות הפנימית ומנסים למצוא איזון ביניהם. מילת המפתח היא גמישות לנוכח המציאות המשתנה.
- מתי לחלוטין לשלוח את הילדים למסגרות? כשהורה מרגיש בטוח, זה נכון לילדים. אין ספק שאנחנו בתקופה שלא נרגיש בטוחים במאה אחוז אך אנחנו יודעים שזה טוב לילדים שלנו להחזיר אותם לשגרה. זה נכון לילדים לחזור לרצף החיים, כדי שלא יהיו מבודדים שיחזרו ליצור חיבורים חברתיים, ולהרגיש שייכים. החזרה לרצף החיים, תחושת השייכות והמשמעות הם גורמי חוסן שמאפשרים לילדים להתאושש ממצבי חיים קשים ותורמים לרווחה הנפשית שלהם.
לבסוף, מבקשת דותן להזכיר שהדברים זמניים. "זוהי אכן תקופה קשה ומאתגרת, אך היא תחלוף. החזיקו את התקווה והאופטימיות, אנחנו בתהליך שיקום עכשיו והחזרה לרצף החיים תורמת לחוסן ולרווחה הנפשית של כולם ההורים והילדים, זה ייקח זמן, אבל זה יקרה".
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית, מומחית בהתמודדות עם בעיות התנהגות ומניעת אלימות, מרצה בכירה בחברת SafeSchool הפועלת ליצירת אקלים דיגיטלי- חברתי בטוח לילדים ולבני נוער