מלמדים אותנו איך ללדת, איך להיניק, איך לחתל ואיך להוציא גרעפס. אבל בחיים האמיתיים, אין סופר נני צמודה על הכתף וכולנו נופלים בלשוננו. אנחנו לא כאן לייסר אתכם עוד יותר, אבל כן לומר שיש דברים שרובנו, כהורים, נוטים לומר אותם והגיע הזמן לחשוב רגע לפני שאתם שולפים אותם באוטומט מהמותן. מדריכת ההורים לגיל הרך ולבני נוער ובעלת קליניקה לליווי משפחתי, נעמה צובל, עם כמה מהמשפטים המוכרים לכולנו ולמה מוטב שנפסיק לומר אותם. במיוחד עכשיו, כשהם איתנו 24/7 בחום של 40 מעלות בצל. וכן, גם אז, עדיף למצוא חלופות.
-
"אל תגיד 'לא בא לי' - תגיד 'אני לא מעוניין'"
"במצב הזה אנחנו מתייחסים לניסוח ולא לרצון של הילד. כשילד אומר ש"לא בא לו" נשיקה/ טוסט- צריך לדאוג לרצון שלו ולא לרצות לתקן את הניסוח שלו בצורה שתעבור לנו חלק בגרון. "בא לי" זו תיאור של תחושה וחשוב שנעודד את הילדים שלנו להיות מחוברים לתחושות ולרצונות לפני שאנחנו משנים להם את הניסוח. -
"תסיים את האוכל מהצלחת"
הוויסות הטבעי של הילדים לגבי רעב ושובע הוא לרוב מאד מדויק ולכן יכול לקרות מצב שהילד אוכל יותר ממה שנראה לנו הגיוני, או לחילופין משאיר ביס אחד בצלחת כי הוא כבר שבע. הוויסות הזה הוא משהו שאנחנו המבוגרים מנסים להתחבר אליו מחדש בעצמנו. כשאנחנו מנסים לעודד ילדים לאכול לפי מה שלנו נראה הגיוני או לא הגיוני אנחנו בעצם (שוב) מתעלמים מהתחושות הטבעיות שלהם ועוברים למה אנחנו מרגישים והרבה פעמים זה לא תואם את מה שהגוף של הילד צריך. -
"לא קרה כלום"
גם במשפט הזה אנחנו מתעלמים מהרגשות של הילד ומחליטים בשבילו שמשהו שהוא חווה הוא "כלום". סביר להניח שאנחנו כמבוגרים מאד נכעס ונעלב אם יישבר לנו הטלפון או נדפוק את הזרת בשולחן או אם מישהו אמר לנו מילה מעליבה. ואם ברגע הזה, מישהו יגיד לנו "לא קרה כלום". אנחנו חייבים להיות אמפתיים כלפי הילדים שלנו כשקורה משהו. זה לא אומר שצריך להפוך כל דבר לדרמה אבל בהחלט להראות להם שאנחנו קשובים להם. -
"תלמד להעסיק את עצמך קצת לבד/ חכה בסבלנות"
להעסיק את עצמך זו מיומנות מאד לא קלה. חשוב שאנחנו כהורים נלמד את הילדים להעסיק את עצמם ונבין שמבחינת תפיסת הזמן - כמה דקות נחוות אצל הילדים כהרבה יותר זמן. אנחנו צריכים להציג בפניהם את האפשרויות בהן הם יכולים להעסיק את עצמם וגם להנמיך ציפיות, לא לצפות שהם יעסיקו את עצמם במשך הרבה זמן. כשחושבים על זה, גם אם אנחנו, המבוגרים, נידרש להעביר זמן בתור לדואר או בסופר, סביר להניח שדי מהר נשאל "למה אין קופה פתוחה" כי גם לנו אין סבלנות לחכות. -
"העונש שלך הוא בלי מסכים ובלי חברים"
באופן כללי, אני מאמינה שעונשים לילדים לא יקדמו אותנו או את הילדים לשום מקום וזהו לא משהו שמלמד את הילדים מה הבעיה במה שהם עשו. הם לא לוקחים את זה כלקח לעתיד. מה שקורה בפועל הוא שהילדים נלחצים ומאד מחכים שיחזירו להם את המסכים/חברים, והדיון מסתובב סביב העונש ולא סביב הסיבה שבגינה ההורים החליטו על העונש. הרבה פעמים ההורים חושבים שהמסכים הם הבעיות של "הילדים/הנוער של היום" - נושא שרק הוא בפני עצמו הוא נושא גדול שאפשר לפתח ולהסביר. -
"ביקשתי ממך כבר מיליון פעם"
אין באמת הבדל בין לבקש משהו 5 פעמים, 20 פעם או מיליון. אם הורה נאלץ לבקש משהו הרבה מאד פעמים - כנראה משהו בניסוח שלו לא היה מדוייק. אנחנו צריכים לדייק את המסר והתקשורת מול הילדים שלנו ולא להאשים אותם כשמשהו בתקשורת לא עובד. -
"תגיד סליחה! אתה לא רואה שפגעת בו?"
סליחה היא לא משהו שאומרים אלא מבקשים. כשאנחנו מלמדים ילד להגיד סליחה אנחנו בעצם מלמדים אותו שיש מילה שתפטור אותו מהמעשה שנעשה. אנחנו מלמדים אותו שאם הוא מרביץ או מעליב הוא יוכל להגיד את המילה "סליחה". אך למילה "סליחה" אין משמעות אלא לכוונה שמאחוריה ולכן חשוב שנלמד את הילדים שלנו אמפתיה ואת החשיבות של המעשים שלהם, ולא לפטור את הסיפור ב"להגיד סליחה". -
"אין לך מה לפחד"
גם במשפט הזה אנחנו מתעלמים מהפחדים של הילד. אנחנו חייבים להבין שילדים מפחדים מכל מיני דברים כמו רעמים, כלבים, ליצנים וכמו גם הרבה מבוגרים - מג'וקים... כולנו יודעים שגו'קים לא יעשו לנו משהו אבל אנחנו עדיין נרתעים מהם. אסור לנו ללמד את הילדים להתעלם מהתחושות שלהם. במקום זה צריך ללמד אותם להתמודד עם הפחדים שלהם ולתת בנו אמון שנדע תמיד להכיל אותם גם כשהם מפחדים. חשוב גם שנשדר לילדים שזה בסדר להביע את התחושות והפחדים שלהם. -
"מה אתה לא מבין?"
אם ילד לא מבין כנראה שאנחנו לא התאמנו את ההסבר והתיווך הנכון. אנחנו צריכים להבין את היכולת הרגשית והקוגניטיבית של הילד ולהתאים לו את ההסבר ולא לצפות שהוא יתאים את עצמו אלינו. -
"זה לא יכאב"
"לא יכאב" שייך למשפחת השקרים, למשל "הזריקה לא תכאב". כשאנחנו משקרים לילדים שלנו אנחנו אולי מונעים חפירה בטווח הקרוב אבל בסופו של דבר גורמים לכך שהילדים שלנו לא יסמכו עלינו. -
"אמרתי לך"
כשילד עושה טעות אחרי שאמרנו לו, הוא יודע שאמרנו לו. אם אמרנו לילד לא לאכול הרבה שוקולד והוא אכל הרבה שוקולד ועכשיו כואבת לו הבטן, הוא מבין טוב שהוא עשה טעות למרות שאמרנו לו ולכן חשוב שנימנע מלהגיד "אמרנו לך" ונעזור לילד עם הפתרון. למשל: נאמר לו שזה באמת לא נעים ונציע לו תה או נשאל מה לדעתו יעזור לו. ככה יהיה לו מסר לעתיד שגם כשהוא עושה טעות, אנחנו פה כדי לתמוך ולעזור ובטח שלא כדי לשפוט. -
"כשתגדל תבין"
המשפט המקטין הזה גורם לילד להרגיש שהוא לא מבין וגם אין ממנו ציפייה להבין. כשאנחנו רוצים שילד יבין משהו, חשוב שנסביר לו את זה בצורה מותאמת גיל. יכול להיות גם שהוא כרגע חושב כמו ילד בן ארבע פשוט כי הוא בן ארבע והמחשבה שלו תשתנה כשיגדל ועדיין, חשוב לתת לגיטימציה גם לרגשות בגיל צעיר.