תקשורת עם ילדים נהפכת להיות הרבה יותר מורכבת מאתגרים עם הגיל. למעשה, אחרי שכל שנות ילדותם הם לא מפסיקים לדבר וכדי לקבל קצת שקט וזמן לעצמנו - אנחנו מוצאים את עצמנו מסתתרים בשירותים לדקות ארוכות - כשאלו מגיעים לגיל ההתבגרות, אנחנו מייחלים לשיחות איתם - אבל הם עסוקים כבר בקבוצת השווים שלהם: החברים, הטלפון והרשתות החברתיות.
בסופו של יום, דומה שהתקשורת מצטמצמת לכדי ביקורת בלתי פוסקת והרבה פחות חיבוקים, נשיקות ושחנ"שים (שיחות נפש בעגה של הצעירים). אז מה עושים? יש הרבה מאוד, אבל הפעם התמקדנו בעיקר במה לא עושים. או בעצם: מה מומלץ להפסיק לומר להם. פנינו לנעמה צובל, מדריכת ההורים לגיל הרך ולבני נוער ובעלת קליניקה לליווי משפחתי, שהאירה אור על הנושא החשוב הזה.
>> בפעם הקודמת: מה מומלץ להפסיק לומר לילדים הקטנים שלכם?
-
תסדר.י את החדר
"אני מאמינה שמאד חשוב שלכל אחד בבית יהיה את המרחב הפרטי שלו שמותר לו לעשות בו מה שהוא רוצה ואצל המתבגרים זה החדר שלהם. התחושה שיש לך מרחב פרטי היא מאד חשובה. כמובן שהורים יכולים להגיד לילדים שהם יעזרו להם לחפש דברים שהלכו לאיבוד רק כשלהם נעים להיכנס לחדר, למשל כשהוא מסודר. עם מתבגרים יש הרבה ויכוחים אז חבל "לבזבז" אותם על 'האם החדר מסודר או לא'. מה גם שרוב ההורים שישחזרו איך החדר שלהם היה כשהיו מתבגרים יזכרו שגם הוא היה, איך לא, מבולגן". -
לא מקובל עלי. לא בבית שלי!
"זה אחד המשפטים הכי מסוכנים למתבגרים לדעתי. כשאנחנו מעבירים לילדים מסר שאין מקום לטעויות בבית, הם יבינו שאת הטעויות הם צריכים לעשות במקום רחוק מהבית. ולכן במידה והם שיכורים/ מסוממים/בזוגיות לא בריאה/נפגשים עם אנשים שלא לטעמנו - אנחנו לא נהיה שם כדי לעזור. וזה - מסוכן. מה גם שאנחנו מאבדים את הקשר עם הילדים שלנו". -
את\ה כמו אמא\אבא שלך
"השוואה מהסוג הזה גורמת לילד שני דברים: גם להרגיש שהוא לא בסדר בפני עצמו וגם להרגיש שהוא לא בסדר כמו אחד מההורים שלו. זה יוצר ריחוק ובלבול מאד גדול אצל הילדים שלא מבינים מה הבעיה להיות כמו אחד מההורים שלהם. בנוסף אחד הדברים שהכי חשובים בהורות הוא אחידות בין ההורים. כשאנחנו אומרים לילד שהוא כמו אחד מההורים בקונוטאציה שלילית אנחנו מוותרים על האחיזות וגם גורמים לו 'לבחור' בין ההורים שלו. זו סיטואציה מאד רעה לילדים להיות בה ואסור שזה יקרה". -
תגיד.י לאמא\אבא שלך
גם פה אנחנו מעבירים לילד את המסר שההורה השני הוא לא בן הזוג שלי אלא רק "אבא שלך". אנחנו מעמידים את הילד במצב שהוא מרגיש שהוא בין שני ההורים והוא צריך לבחור צד. זהו מסר שלילי, מפלג ומסוכן. -
אמרתי לך
"כשמתבגר עושה טעות ואנחנו אומרים לו 'אמרתי לך' - הוא יודע שאמרנו לו. התפקיד שלנו בתור הורים למתבגר הוא לעזור להם ולהיות שם בשבילם גם כשהם טועים. אם למשל המתבגר לא למד למבחן למרות שאמרנו לו והוא מתבאס שנכשל, נוכל להיות אמפתיים לתסכול שלו וגם לשאול אותו ו\או להעלות איתו ביחד רעיונות למה יעזור לו להבא. יעזור לו שנשב ביחד ללמוד? שנזמין מורה פרטי או אולי רק נזכיר לו פעם ביום.
-
למה צריך להגיד לך הכל מיליון פעם
אם מתבגר לא מבין כנראה שאנחנו לא התאמנו את ההסבר והתיווך הנכון. המשפט "מה אתה לא מבין" הינו משפט שיפוטי, ביקורתי ומקטין וממש לא גורם למתבגר לרצות להקשיב לנו ולהסברים שלנו.
-
כשיהיה לך בית משלך תעשי מה שאת רוצה. זה הבית שלי
חשוב מאוד שהמתבגרים ירגישו שייכות. בית זה אחד המקומות הכי חשובים ומעצבים. כשאנחנו גורמים לילד להרגיש אורח בבית שלו, אנחנו עלולים לפגוע בתחושת השייכות שלו וגם בתחושת החשיבות שלו בבית. זה בסדר שיהיו דברים שלא נקבל בבית ועדיין, חשוב למצוא את הדרך הנכונה לתווך את זה מבלי ליצור הרגשת מידור. -
למה אתה לא יכול להיות כמו אח\חבר שלך?
המשפט הזה הוא משפט מקטין וביקורתי מאוד ולא רק שהוא יוצא נגד האופי של אותו ילד, במקביל הוא גם משווה ומעצים מישהו אחר. "ההשוואה הזאת מורידה את הערך של ילדים מול עצמם ומול הסביבה ומלמדת אותם להשוות את עצמם לאחרים ממקום לא בריא. חשוב שאנחנו תמיד נעצים את הילדים שלנו ונלמד אותם מהם החוזקות שלהם. על החולשות אפשר לעבוד תמיד וגם את העבודה נעשה ממקום מעצים ולא ממקום מקטין".