N12
פרסומת

מחקר: שיחות עומק עם אנשים זרים טובות לנו

בהמתנה ארוכה לרופא ומוצאים את עצמכם בשיחה ערה ועמוקה עם אדם זר לחלוטין? ובכן, אל תרגישו מוזר. נהפוך הוא, אתם כנראה עושים משהו שהוא ממש נכון לכם, כך לפי מחקר חדש. למה? טוב ששאלתם. התשובות בפנים

מירב דוסטר
TIP12
פורסם: | עודכן:
נשים מדברות ברכבת
נשים מדברות ברכבת | צילום: סאלי פאראג, shutterstock
הקישור הועתק

מכירים את זה שעובר עליכם משהו לא פשוט בחיים ואתם מוצאים את עצמכם חולקים אותו דווקא עם אדם שאינו בהכרח הכי קרוב אליכם? זה מרגיש טוב אבל באותה נשימה, גם קצת מוזר. הלא כן? ובכן, מחקר חדש מצא שיש לזה ביסוס והוא אפילו הגיוני למדי.

לפני כל שיחה שהתקיימה, המשתתפים היו צריכים לחזות כמה מביכות עומדות להיות השיחות, איך הם חושבים שהם ירגישו לגבי הקשר שיווצר עם האדם שאיתו ידברו, ואם הם חושבים שהשיחה עצמה תהיה מהנה. לאחר הניסוי, הם דירגו איך הם מרגישים לגבי כל אחת מהנקודות הללו.

בסופו של דבר, משתתפי המחקר הרגישו שהשיחות העמוקות והרדודות לא היו מביכות כפי שציפו שיהיו, הם הרגישו מחוברים והם נהנו מהחוויה. הזוגות ששוחחו על נושאים עמוקים יותר, נטו להעריך שהשיחות יהיו הרבה יותר מביכות ממה שקרה בפועל. אחד הניסויים מצא שמשתתפים שניהלו את שני סוגי השיחות נהנו יותר מהשיחה העמוקה.

מה משותף לפסיכולוג, רב וכומר?

מסקנת החוקרים הייתה שאנשים מהססים לפני שהם חולקים את רגשותיהם עם זרים מכיוון שהם מזלזלים במידת העניין של אנשים אחרים ברגשותיהם. "האדם הוא בעל חיים חברותי שזקוק לנוכחות אחרים בסביבתו וזקוק לתמיכה חברתית. תמיכה זו יכולה להתבטא באופן פיזי, רגשי או פסיכולוגי. במידה ויש מסביבך אנשים קרובים שיכולים לספק זאת - זה נפלא ונהדר, אך במידה ולא, אדם זר יכול גם הוא לספק צורך זה", אומר ד"ר אוהד מרכוס, חוקר ומרצה בכיר בחוגים מדעי התנהגות ופסיכולוגיה באקדמית עמק יזרעאל ומביא לראייה את כמות האנשים שאינם מרגישים שהם יכולים לדבר אודות עצמם עם קרוביהם, בין אם מדובר במשפחה או בחברים ולכן פונים לפסיכולוגים. "באותה מידה אפשר לפנות לרב, לכומר או לאדם זר".

פרסומת

תודה על ההקשבה
לדברי ד"ר אוהד מרכוס, החיבור העמוק והלא תמיד מוסבר בשיחה אקראית עם אדם זר טמון בכך שלרוב אין כאן המשכיות. "אנו לא מספרים לאדם זר את צרותינו על מנת שזה ימצא בעבורנו פתרון או כדי שיגיד לנו: 'נמשיך בשבוע הבא', כמו על ספת הפסיכולוג. אנו מספרים לאדם זר את מחשבותינו ורגשותינו רק כדי לפרוק את אשר על לבנו. די לנו בהקשבה שלו כדי להבין או לחשוב שאכפת לו מאתנו. אך זוהי תפיסה שלכאורה יכולה להיות מוטעית - הוא יכול להמשיך להאזין לנו רק בגלל שלא נעים לו לומר לנו ש'זה לא מעניין אותו'. בנוסף, העובדה שאנו משתפים אדם זר מאפשרת לנו לא לחשוש שמא משהו ממה שנאמר לו עלול לחזור אלינו כבומרנג בשל היכרותו עם אחת מהנפשות עליהן אנו מדברים. אין כאן חיבור עמוק, אך אין לנו צורך בכך".