מ-1.66 שקל במחסני השוק ל-20 שקל ברולדין: כל מחירי הסופגניות לחנוכה 2026
סופגניות הפרימיום עם השוקולד והפיסטוק מושכות כותרות מדי שנה, אבל 95% מהישראלים עדיין קונים את הקלאסית עם הריבה. בדקנו כמה היא עולה ברשתות ובקונדיטוריות, מה השתנה מאשתקד, ולמה בישראל אוכלים סופגניות רק בחנוכה

עשרים וחמישה מיליון סופגניות נמכרות בישראל מדי שנה, ורובן המוחלט נראות אותו דבר: בצק תפוח, אבקת סוכר וריבה באמצע. סופגניות הפרימיום עם השוקולד, הפיסטוק והקרמים מצטלמות נהדר ומושכות כותרות, אבל בפועל הן מהוות רק כ-5% מהמכירות הכמותיות בשוק, לעומת כ-15% מהמכירות הכספיות, כך עולה מנתוני המכון לחקר הקמעונאות. "הציבור מעדיף ואוהב סופגניות פשוטות עם ריבה ובמקום השני ריבת חלב", אומר ד"ר חזי גור מזרחי, מנכ"ל המכון.
כ-70% מהמכירות מתרכזות בימי החנוכה עצמם, אבל העונה מתחילה כבר עם תום חגי תשרי במאפיות השכונתיות ובקונדיטוריות, ונמשכת פחות מחודשיים. עם זאת, קשה לאמוד את היקף השוק במדויק: בניגוד לקטגוריות מזון אחרות שחלק ניכר מהמכירות שלהן מתועד במערכות של רשתות השיווק, סופגניות נמכרות גם באלפי נקודות נוספות, בהן מאפיות שכונתיות, קונדיטוריות עצמאיות ודוכנים בשווקים. ילדים מהווים יותר ממחצית מקהל הצרכנים, ולדברי ד"ר גור מזרחי, חלק משמעותי מהרכישות מיועד לגני ילדים, בתי ספר, מקומות עבודה ואירועי הדלקת נרות. "ברכישות של עשרות ומאות סופגניות, מטבע הדברים, המחיר משחק תפקיד מרכזי", הוא מציין.

אחת המגמות הבולטות בשנתיים האחרונות היא מכירת מארזים סגורים של סופגניות מיני, שמאפשרים לרשתות להציע מחיר נמוך במיוחד ליחידה, גם בסניפים שאין בהם מאפייה פעילה. הרשתות מתחרות בעיקר על המחיר, והסופגנייה משמשת מבחינתן גם כלי למשיכת לקוחות לסניפים.
במחסני השוק מוצע מארז של 12 סופגניות מיני ב-19.90 שקל, כ-1.66 שקל ליחידה. סופגנייה רגילה בודדת עולה ברשת 4.90 שקל. ברמי לוי מוצע מארז דומה ב-23.90 שקל, כ-1.99 שקל ליחידה, בהגבלה של שני מארזים, וסופגנייה גדולה בודדת נמכרת החל מ-2.50 שקל. בשופרסל מוצע מארז של ארבע סופגניות ריבה ב-10 שקל, ואילו ביוחננוף ובקרפור מחיר סופגנייה בודדת עומד על 3.90 שקל, עם אפשרות להגיע לשלושה שקלים ליחידה במבצעי כמות.
כשמשווים מחירים כדאי לשים לב גם לגודל הסופגנייה, למשקלה, למילוי שלה ולמגבלות המבצע. לא תמיד מחיר נמוך יותר ליחידה משקף עסקה משתלמת יותר.

מה היה בשנים קודמות, ומה משתנה עכשיו
בחנוכה 2024 חלק מהרשתות העלו מחירים בחדות: בשופרסל זינק מארז שש סופגניות גדולות מ-19.90 ל-29.90 שקל, וב-AM:PM קפצה סופגניית מיני מ-2.90 ל-4.90 שקל. הרשתות ייחסו את העלייה לספקים ולחומרי גלם. לקראת חנוכה 2025 נעשה סיבוב הפוך: קרפור יצאה במבצע סופגנייה בשקל, וגררה את שופרסל, רמי לוי ויוחננוף למחירים של 1.80 עד 1.90 שקל לסופגנייה גדולה, רמה שלא נראתה שנים.
המחירים שנאספו עד כה לעונה הנוכחית גבוהים מאלה שתועדו לקראת החג אשתקד, אבל העונה רק בתחילתה והמבצעים עוד עשויים להשתנות ולהעמיק. נקודת יציבות אחת כבר אפשר לסמן: מארז 12 סופגניות מיני במחסני השוק עולה 19.90 שקל, בדיוק כמו אשתקד.
כמה עולה סופגנייה בקונדיטוריות
ברשתות המאפיות והקונדיטוריות ניכרת מגמה ברורה: מחירי סופגניות הריבה הקלאסיות יציבים, בעוד חלק מסופגניות הפרימיום מתייקרות.
במאפה נאמן סופגניית ריבה עולה שישה שקלים, ריבת חלב שמונה שקלים והסופגניות המיוחדות 13 עד 14 שקל ואף יותר. אצל שמו הסופגנייה הקלאסית עולה שבעה שקלים, ריבת חלב שמונה שקלים והמיוחדות 15 עד 16 שקל ומעלה. ברולדין נמכרות סופגניות במילוי ריבה או ריבת חלב בשמונה שקלים, וסופגניות הקולקציה במחירים של 16 עד 20 שקל. בביסקוטי מחיר הסופגנייה הקלאסית שמונה שקלים ומחיר המיוחדות 16 עד 18 שקל. ברשת לחמים סופגניית ריבה עולה תשעה שקלים, וסופגנייה ללא מילוי נמכרת בשמונה שקלים. בנונו מימי סופגניית הריבה עולה שמונה שקלים, כמו בשנה שעברה, סופגניות הקרמל והשוקולד התייקרו בשקל ונמכרות ב-14 שקל, וסופגניית השוקולד ללא גלוטן נותרה במחירה, 15 שקל. במתוקה סופגניית הריבה נמכרת בשמונה שקלים, סופגניית הטירמיסו ב-16 שקל, וסופגניית הפיסטוק המיוחדת התייקרה בשני שקלים, מ-16 שקל בשנה שעברה ל-18 שקל השנה.
היציבות במחיר הריבה אינה חדשה. ברולדין, למשל, המחיר עלה משבעה שקלים בחנוכה 2023 לשמונה שקלים ב-2024, ומאז לא זז. אותו דפוס חוזר בביסקוטי. הקצה העליון של הקולקציות, לעומת זאת, התרחב: הסופגנייה היקרה ביותר של רולדין עלתה מ-16 שקל ב-2023 ל-18 ב-2024 ול-20 שקל ב-2025, ושם נותרה גם השנה. אלה מוצרים חדשים מדי שנה ולא אותה סופגנייה, אבל הפער בין הריבה הקבועה לקצה התפריט גדל במצטבר.

לדברי ד"ר גור מזרחי, בשבע מתוך שמונה רשתות שבדק המכון מחיר הסופגנייה הקלאסית נשאר כשהיה. "ההתייקרויות התרכזו כמעט כולן במוצרים המיוחדים והחווייתיים", הוא אומר. בקונדיטוריות היוקרתיות, בעיקר הקטנות, אפשר למצוא סופגניות מושקעות במחירים של יותר, ואף הרבה יותר, מ-30 שקל ליחידה, שכבר מוגדרות כקינוח.
מה קורה עם עלויות חומרי הגלם
תמונת העלויות מעורבת. מחיר הקקאו בחוזים הנסחרים בניו יורק עמד לאחרונה על כ-4,900 דולר לטון, נמוך בכ-62% מהשיא ההיסטורי של דצמבר 2024. מנגד, טחנות הקמח הגדולות הודיעו על התייקרות של 11% עד 14% מול המאפיות וחברות המזון, שנכנסה לתוקף בתחילת נובמבר בעקבות שיבושי אספקת חיטה מאזור הים השחור, ובמאפה נאמן מסרו כי בחרו לספוג את ההתייקרות ולא לגלגל אותה ללקוחות. גם בפיסטוק נרשמה התייקרות מוקדם יותר השנה: במרץ הגיע מחירו לרמה הגבוהה מזה שמונה שנים, בעקבות שיבושי היצוא מאיראן והביקוש העולמי לשוקולד דובאי. לכל אלה מתווספת עליית שכר המינימום ב-3.1% באפריל. הנתונים מצביעים על לחצי עלויות, אך לא ניתן לקבוע במדויק כמה מהם התגלגל למחיר של כל סופגנייה.

מה באמת מגיע אליכם למדף
לא כל הסופגניות שנראות טריות אכן טוגנו באותו יום. מאחורי שוק הסופגניות פועלת תעשייה שמספקת לרשתות, למאפיות ולקונדיטוריות מוצרים בשלבים שונים של הכנה. לדברי ד"ר גור מזרחי, אחת היצרניות הגדולות בתחום היא מאפיית אריאל, המתמחה בין היתר בייצור מוצרים עונתיים כמו סופגניות ואוזני המן. המאפייה משתמשת בטכנולוגיה של הקפאה מהירה: הסופגנייה מוקפאת לאחר הטיגון, ולקראת המכירה היא מופשרת ללא צורך בחימום. חלק מרשתות השיווק מקבלות כך את הסופגניות ללא מילוי וללא אבקת סוכר ומוסיפות אותם בעצמן. במקומות אחרים משתמשים בכדורי בצק קפואים שמטוגנים בנקודת המכירה.
אבל לא רק רשתות השיווק משתמשות בייצור תעשייתי. לדברי ד"ר גור מזרחי, גם חלק מהקונדיטוריות היוקרתיות רוכשות סופגניות בסיסיות מיצרנים תעשייתיים, ואף מזמינות סופגניות על פי מתכונים ייחודיים מהמאפיות התעשייתיות. ברוב המקרים, בבתי הייצור של הקונדיטוריות מוסיפים את הקרמים, המילויים והעיטורים, ומשם הסופגניות נשלחות לנקודות המכירה. "הכנת סופגניות הפרימיום כרוכה בעבודה נוספת, לעתים מורכבת, ובשימוש בחומרי גלם איכותיים ויקרים יותר. רכישת הסופגנייה הבסיסית ממפעל חיצוני מאפשרת לקונדיטוריות לחסוך בעלויות הייצור והתפעול, שכן טיגון סופגניות בכמויות גדולות אינו תהליך פשוט", מסביר ד"ר גור מזרחי.

איך לזהות סופגנייה טרייה
רוב הסופגניות ברשתות כבר לא מיוצרות בסניף, אלא מגיעות ממפעלים בשתי שיטות: כדורי בצק קפואים שמטוגנים במקום, או סופגניות שכבר טוגנו והוקפאו ורק הופשרו לפני המכירה. לא פעם ריח הטיגון והחום יפתו אתכם לקנות, אבל לא תמיד מדובר בסופגנייה שטוגנה לא מכבר. הנה כמה סימנים שיעזרו לזהות סופגנייה טרייה:
"החגורה": סופגנייה טרייה מתאפיינת בפס לבן, תפוח ואחיד במרכזה. בסופגנייה שהופשרה, הפס נוטה להיראות מעוך, מקומט או ספוג בכתמי שמן כהים.
אבקת הסוכר: בסופגנייה טרייה האבקה לבנה, יבשה ואוורירית. בסופגנייה מופשרת או כזו שטוגנה מזמן, הלחות שמשתחררת מהבצק הופכת את האבקה למעין משחה שקופה ודביקה.
חור ההזרקה: בסופגנייה שטוגנה במקום, הריבה מוזרקת בסניף ולרוב נראית טיפת ריבה טרייה ומבריקה מציצה מהפתח. בסופגניות מופשרות הפתח לרוב סגור והריבה כבר נספגה מעט בבצק.
קלילות וריח: סופגנייה טרייה מרגישה קלה ואוורירית ביחס לגודלה, ואם לוחצים עליה בעדינות היא חוזרת לצורתה. בסניפים שמטגנים במקום יורגש ריח טיגון חזק סביב המאפייה, בעוד סופגניות מופשרות נמכרות לרוב במארזי פלסטיק סגורים מהמפעל.
לדברי מביני עניין, בצק מצוין יכול להחזיק סופגנייה גם עם ריבה פשוטה ואפילו ריקה, בעוד מילוי יוקרתי לא יציל בצק דחוס, שומני או יבש. סופגנייה בלתי נשכחת נשענת על האיזון בין השניים, אבל הבצק הוא הבסיס. כפי שסיכמה ד"ר שקד אשכנזי ממכון דוידסון למדע: "סופגנייה מוצלחת קמה ונופלת על הבצק שלה".
למה הישראלים אוכלים סופגניות רק בחנוכה
בעוד הדונאט האמריקאי הוא חלק משגרת הצריכה היום-יומית, בישראל הסופגנייה נותרה מוצר עונתי מובהק. קפה עם דונאט הוא צירוף קלאסי בארצות הברית, אבל כאן לא נקבל סופגנייה לצד הקפה גם אם נבקש.
לדברי מוטי אזולאי, חוקר התנהגות צרכנים ושווקים דיגיטליים במכללה למינהל, העובדה שהישראלים צורכים סופגניות כמעט אך ורק בחנוכה נובעת משילוב של גורמים תרבותיים, פסיכולוגיים ושיווקיים. אחד המרכזיים שבהם הוא תחושת הנדירות שמייצרת העונתיות. אזולאי מביא כדוגמה את מותג השוקולד הבריטי קדבורי, שמשווק ביצי שוקולד המזוהות עם חג הפסחא: כשהחברה ניסתה להרחיב את תקופת המכירה, המכירות ירדו, והחזרה לשיווק עונתי הביאה לעלייה מחודשת בביקושים.
"כאשר מוצר נמכר במשך תקופה מוגבלת, נוצרת אצל הצרכן תחושה של הזדמנות שאסור להחמיץ. במקרה של הסופגנייה מצטרף לכך גם ההיבט התרבותי והמסורתי של החג, לצד הדלקת החנוכייה. אנחנו רואים במחקרים שיש עלייה ברצון לאכול את הסופגנייה ולהיות חלק מהטקס. זה נותן איזשהו אישור שעכשיו צריך לאכול את זה", אומר אזולאי.
לדבריו, החג גם מעניק לצרכנים מעין היתר לחרוג מהרגלי הצריכה שלהם: אנשים שבשגרה נמנעים ממאכלים עתירי קלוריות או מהוצאה כספית גבוהה על קינוחים מוכנים לעשות זאת בחנוכה. "אנחנו בעצם מקבלים רשות לחטוא בלי רגשות אשם", הוא מסביר.
אזולאי מציין שמותגים בין-לאומיים גדולים עושים שימוש מכוון במנגנון הפסיכולוגי הזה. סטארבקס משווקת באופן עונתי את משקה הפאמפקין ספייס לאטה, ומקדונלד'ס את השמרוק שייק. הזמינות המוגבלת הופכת את השקתם מדי שנה לאירוע צרכני ומגבירה את הביקוש. דוגמה נוספת היא יין הבוז'ולה נובו הצרפתי, המשוחרר לשוק במועד קבוע בנובמבר מדי שנה, והפך את תחילת מכירתו לאירוע חגיגי בעל משמעות תרבותית ומסחרית.
דווקא בגלל שהסופגנייה מבקרת לפרק זמן קצר כל כך, אפשר למצוא בשוק תפריט לכל כיס: מי שצריך לסגור פינה למסיבת גן או למשרד ימצא מארזים של פחות משני שקלים ליחידה בסופר, ומי שרוצה לנצל את העונה כדי להתפנק ייאלץ לחפש את זה בקונדיטוריה, ולשלם בהתאם.
