מהטרקלין למקלחת באוויר: כך נראתה חוויית המחלקה הראשונה שלי | מבקר בגבוה

הגעתי לאבו דאבי במיוחד כדי לבדוק את First Apartment של Etihad, מוצר המחלקה הראשונה של החברה במטוס ה-A380. יש במטוס תשע "דירות" בלבד, ובכל אחד כורסת עור רחבה, אזור שינה נפרד ודלת שמייצרת חלל פרטי כמעט לחלוטין.

חשוב לי להבהיר: לא יצאתי למסע הזה כדי למצוא את הדרך הנוחה או ההגיונית ביותר להגיע לפריז, ובוודאי לא כדי לשכנע מישהו לבחור בחברת תעופה מסוימת. כמו במלון או במסעדת מישלן, הגעתי עם מטרה אחת: לקחת חוויה שנחשבת לאחת היוקרתיות בעולם התעופה, לפרק אותה לגורמים ולבדוק מה באמת עומד מאחורי ההבטחה.

עוד לפני שעולים למטוס

הביקורת מתחילה ב-First Lounge של אתיחאד בנמל התעופה זאיד באבו דאבי. הגעתי בסביבות עשר בבוקר וכמעט לא היו בו נוסעים. הגוונים החומים והזהובים, האור הטבעי והשקט המוחלט יוצרים חלל שמרגיש יותר כמו מלון מאשר כמו מקום שממתינים בו לטיסה.

במקום להעמיס צלחת מבופה, יש כאן מסעדה עם שירות לשולחן ותפריט א-לה־קארט. הזמנתי אגז בנדיקט עם סלמון, פול בסגנון מזרח-תיכוני ובהמשך גם פרנץ’ טוסט. הבנדיקט היו מצוינות, הפרנץ’ טוסט אפילו יותר, והדבר שהרשים אותי היה שלא הרגשתי שעשו הנחות רק משום שמדובר בטרקלין.

בין האזורים השונים יש פינות מנוחה שקטות, מקלחות וחדרי רחצה מרווחים. במהלך הביקור שלי קיבלתי גם טיפול קצר בן 15 דקות ב־Be Relax Spa הסמוך. הוא כמובן לא מחליף טיפול ספא מלא, אבל לפני טיסה ארוכה זו הייתה תוספת נעימה מאוד. אחרי כמה שעות שם, קל היה לשכוח שכל זה הוא רק המבוא.

לקרוא לזה "מושב" זה קצת מעליב

במטוס חיכתה לי יחידה 4K. הדבר הראשון שמבינים כשנכנסים אליה הוא שהמילה "מושב" כבר לא באמת מתארת את מה שיש כאן.

יש כורסת עור גדולה, ספסל נפרד שהופך למיטה, שלושה חלונות, שפע של מקומות אחסון, מראה ואזור טיפוח אישי, מסך בידור ודלת שניתן לסגור - שהייתה מבחינתי אחד הפרטים החשובים ביותר. ברגע שסוגרים אותה, משהו בתחושת הטיסה משתנה. המטוס כמובן לא נעלם, אבל במשך לא מעט רגעים אתה באמת נמצא בחלל קטן משלך.

חיכתה לי ערכת נוחות גדולה שעוצבה בשיתוף ארמאני, לצד מוצרי טיפוח של ESPA, פיג'מה ונעלי בית. הכול יפה ומוקפד, אבל אלה עדיין הקישוטים. המבחן האמיתי הוא מה קורה כשצריך להעביר בתוך החלל הזה שעות, לאכול, לעבוד, לנוח ולישון.

קוויאר, שמפניה ופילה בקר בעננים

פתחתי את הארוחה עם שמפניה יוקרתית, Perrier-Jouët Belle Époque 2015, ובהמשך הגיע סרוויס קוויאר מלא עם בליני והתוספות הקלאסיות. הפרזנטציה מרשימה מאוד, אבל בביקורת מבחינתי התפאורה אף פעם לא מספיקה, בסוף צריך להיות טעים - וזה היה.

מרק בצל וכרישה עם פרמזן היה עשיר, קטיפתי ומתובל היטב. אחריו הגיע סורבה לימון-ליים לרענון החך, ואז פילה בקר שביקשתי מדיום-רייר, לצד פירה ותוספות, עם Château Lascombes Margaux 2015.

סטייק הוא מבחינתי מבחן רציני במטוס. תנאי החימום וההגשה שונים לחלוטין ממסעדה, ולכן מראש לא ציפיתי לקבל דיוק של מטבח קרקעי. בפועל הבשר הגיע מעט יותר לכיוון מדיום, אבל היה מצוין, עסיסי, עמוק בטעם וקרוב מאוד למידת העשייה שביקשתי.

לא הכול הצליח. החמאה לצד הלחם פחות עבדה עבורי והזכירה לי בטעם כמעט מרגרינה. גם קינוח האננס היה מאכזב מאותה סיבה. דווקא כאן הגיע אחד הרגעים היפים בשירות: הדיילת שמה לב שלא נהניתי ממנו והביאה לי במקום גלידת Cookies & Cream. זה פרט קטן, אבל מבחינתי שירות טוב נמדד לא רק כשהכול מושלם אלא גם באופן שבו מגיבים כשהוא לא.

בהמשך הטיסה הזמנתי גם סטייק עם תפוחי אדמה. לא משום שהייתי רעב במיוחד, אלא משום שחלק מהביקורת היה להבין אם המטבח יודע לשמור על אותה רמה גם מחוץ לארוחה המרכזית. תפוחי האדמה היו פריכים מבחוץ ורכים מבפנים, הבשר שוב היה מוצלח, והמנה כולה הרגישה הרבה יותר קרובה למסעדה מאשר למה שרובנו רגילים לכנות אוכל של מטוס.

ואז הסלון הפך לחדר שינה

בשלב מסוים, הצוות הכין עבורי את המיטה. הספסל הנפרד הפך לאזור שינה עם מזרן, מצעים, שמיכה וכריות. זה הבדל קטן לכאורה, אבל משמעותי. במקום לקחת את הכורסה שעליה ישבת כל היום ולהשכיב אותה, אתה עובר מחלל ישיבה למיטה נפרדת.

לבשתי את הפיג'מה, סגרתי את הדלת, החשכתי את החלונות ונשכבתי. מבחינת נוחות, זו הייתה חוויית השינה הטובה ביותר שחוויתי במטוס. ועדיין, החלק שהכי סיקרן אותי חיכה מעבר לדלת. המקלחת.

בהתחלה אפילו חשבתי לוותר עליה. הטיסה אינה ארוכה מספיק כדי שמקלחת תהיה צורך אמיתי. בסוף החלטתי שאם כבר הגעתי עד לכאן כדי לבדוק את החוויה, אין מצב שאני יורד מהמטוס בלי לנסות אותה. וטוב שעשיתי את זה.

המים מופעלים לפרק זמן מוגבל, אבל הזרם היה חזק באופן מפתיע והמים היו חמים מאוד. במשך כמה דקות אתה עומד שם, כשהמטוס ממשיך לטוס לעבר אירופה, והמוח מתקשה לחבר בין שתי העובדות האלה. האם מקלחת במטוס היא דבר שאני צריך? כמובן שלא. האם זו הייתה אחת החוויות הכי לא שגרתיות שעשיתי באוויר? לחלוטין.

נחתתי בפריז אחרי חוויה שכמעט בכל תחום עמדה ברף שהייתי מצפה ממחלקה הראשונה להציב. הטרקלין היה מצוין, ה-Apartment הצליח לייצר פרטיות אמיתית, מרבית האוכל היה ברמה גבוהה מאוד, מבחר היינות היה יוצא דופן, המיטה הייתה נוחה והשירות לאורך הטיסה היה קשוב ומדויק.

היו גם נפילות, והיה לי חשוב להשאיר אותן בביקורת. החמאה לא הייתה טובה בעיניי, הקינוח לא עבד עבורי, ולא כל דבר שמגיע על כלי יפה במחלקה ראשונה הופך אוטומטית למושלם.

זו הייתה גם הפעם הראשונה שבה בחנתי מחלקה ראשונה במסגרת ביקורת מלאה. לכן אני לא מתיימר עדיין לקבוע אם אתיחאד טובה יותר מאמירייטס, לופטהנזה או המתחרות האחרות. את ההשוואות האלה אפשר לעשות רק אחרי שחווים אותן בעצמי. אבל את החוויה הזאת אני יכול לשפוט בפני עצמה.

וכמה זה עולה?

את הכרטיס מצאתי והזמנתי בעצמי דרך האפליקציה של Etihad, במחיר כולל של 2,600 דולר. חשוב להדגיש: זה לא מחיר ממוצע למחלקה הראשונה של החברה, לא מחיר קבוע ולא ניסיון לטעון שזה מה שתשלמו אם תחפשו את אותה חוויה. זה פשוט המחיר שמצאתי בתאריכים שבהם הזמנתי.

המסלול כלל שני מקטעים - מתל אביב לאבו דאבי במחלקת עסקים, טיסה שאורכת בדרך כלל כשלוש עד שלוש שעות וחצי, ומשם מאבו דאבי לפריז ב-First Apartment על ה-A380, טיסה של כשבע שעות.

ומבחינת היגיון גיאוגרפי? אין כאן הרבה. לטוס מתל אביב מזרחה לאבו דאבי כדי להמשיך אחר כך מערבה לפריז מאריך משמעותית את הדרך. בחרתי במסלול הזה במכוון, לא משום שזו הדרך שהייתי ממליץ עליה למי שרק רוצה להגיע לצרפת, אלא משום שרציתי להתנסות במחלקה הזאת ולבדוק אותה עבור "מבקר בגבוה".

כלומר, 2,600 הדולרים ששילמתי היו עבור שתי הטיסות יחד - ביזנס מתל אביב לאבו דאבי ופירסט מאבו דאבי לפריז והמחיר הזה משקף את ההזמנה הספציפית שלי בלבד.