המסעדה שבה שילמתי 160 אירו על ירקות | מבקר בגבוה

השמש כבר התחילה לרדת מאחורי ההרים כשישבתי לשולחן שלי. כמה מטרים ממני אגם קומו, מתחתיי המים, ועל השולחן תפריט טעימות צמחוני לחלוטין. במסעדת מישלן באיטליה, עם כל האפשרויות בעולם, בחרתי דווקא בירקות. למען האמת? הגעתי מעט סקפטי.

Il Sereno Al Lago היא מסעדת המלון Il Sereno בעיירה טורנו שעל אגם קומו. היא נפתחה ב-2016, וכבר ב-2017 זכתה בכוכב מישלן שבו היא מחזיקה עד היום. במטבח עומד השף רפאלה לנצי, שמגדיר את הסגנון שלו כמטבח מודרני שמחבר בין איטליה להשפעות שאסף ברחבי העולם. חומרי גלם מהאזור תופסים כאן מקום מרכזי, ובהם עשבי תיבול מגינת המלון, גבינות ובשרים מוולטלינה ותוצרת מעמק הפו.

גם המסעדה עצמה היא חלק מהחוויה. פטרישיה אורקיולה, שתכננה את המלון, עיצבה גם אותה, עם טרצו ונציאני, אבן טרוורטין וקשתות מאבן מקומית. אפשר לשבת בפנים, אבל בערב קיצי הבחירה שלי ברורה: השולחנות המקורים למחצה שפונים ישירות לאגם. קשה לבקש תפאורה טובה יותר.

כשהירק הופך למנה העיקרית

יש כמה תפריטי טעימות, אבל מנהל המסעדה המליץ לי במיוחד על Vegetali, Tuberi & Radici - תפריט שמוקדש כולו לעולם הצומח ושנחשב כבר שנים לחלק משמעותי מהזהות של השף. לנצי עצמו מדבר על האמונה שלו בכך שירקות אינם רק תוספת למנה, אלא יכולים לעמוד במרכזה.

הארוחה התחילה בסדרה של מתאבנים. חלקם היו טובים, אחרים פחות בלתי נשכחים, אבל כבר בשלב הזה הגיעה אחת ההפתעות הגדולות שלי: רדיקיו שעבר בישול והוגש עם קרם עשיר וחומץ יין אדום. מבחוץ הוא נראה כמעט פשוט. בפה התקבל טעם עמוק, כמעט בשרני, עם מרקם שנמס לחלוטין. זו הייתה מנה שהבהירה די מהר שלא הולכים להגיש לי כאן "ירקות כתוספת".

היו גם גבינת עיזים מטוגנת עם גספצ'ו עגבניות, פרח זוקיני ממולא ומנות קטנות נוספות. לא הכול היה באותה רמה - מילוי הקישוא, למשל, היה מעט כבד לטעמי, אבל הרעיון כבר היה ברור: לקחת חומרי גלם מוכרים ולגרום להם להתנהג אחרת לחלוטין.

בהמשך הגיע חציל שרוף עם יוגורט, טחינה ושזיף, לצד פיתה עם שום ירוק. לרגע אגם קומו הרגיש קרוב מאוד למזרח התיכון. דווקא השזיף, שהכניס מתיקות עדינה לתוך החציל המעושן והטחינה, הפך את המנה למעניינת יותר.

ספגטי של שמן זית

אחת המנות המסקרנות בארוחה הייתה גם אחת הפשוטות ביותר למראה - ספגטי באמולסיה של שמן זית. לא שום, לא עגבניות ולא רוטב כבד. שמן הזית היה מרכז המנה, עם המרירות והחריפות הטבעית שלו, כמעט כאילו הפסטה הפכה לכלי שמטרתו להציג אותו. הפסטה עצמה הייתה אל דנטה בדיוק כפי שצריך. זו לא הייתה המנה שהכי התאימה לטעם האישי שלי, אבל הערכתי מאוד את הרעיון ואת הביטחון שנדרש כדי להגיש משהו כל כך מינימליסטי.

בסיום ביקשו ממני לשפוך לצלחת את האמולסיה שנותרה ולנגב אותה עם הלחם. דווקא שם המנה התחברה לי מחדש - כמו הגרסה המתוחכמת ביותר לטבילת לחם בשמן זית טוב.

ואז הגיעה שעועית ירוקה שעברה תהליך בהשראת קימצ'י, לצד ירוקים ופירה תפוחי אדמה. אם הייתי קורא את התיאור בלבד, כנראה שלא הייתי מתרגש. בפועל זו הייתה אחת המנות הטובות בארוחה: מעושנת, קריספית ורכה בו-זמנית, עם עומק שכמעט הזכיר מנה בשרית.

גם הפלפל הנפוליטני הממולא שהגיע אחריו הצליח לעשות דבר דומה. הטעמים היו עמוקים ומרוכזים, המילוי רך והפלפל שמר מעט מהמרקם שלו. שוב, מנה שנראתה פשוטה הרבה יותר מכפי שטעמה.

גינה בתוך קערה

לפני הקינוח, הגיע אפרסמון עם קרם טימין שריענן את החך, ואז הוגש קינוח הדגל: מעין "מינסטרונה" של פירות וירקות עם אפונה ומנטה, כשכל אחד מהמרכיבים עבר טכניקה אחרת - צלייה, עישון, יישון, טיגון או הגשה נא.

כל כפית הייתה קצת אחרת. פעם קרמית, פעם פריכה, פעם פירותית ופעם כמעט עשבונית. זו מנה שנראית כמו גינה צבעונית ומצליחה גם לטעום ככה, במובן הטוב ביותר.

אפילו הפטיפורים הצליחו להפתיע. עוגת ספוג עם לימונצ'לו, טארטלט קפה, ביס עם בייליס וגלידת טחינה, בלי יותר מדי התחכמות, פשוט סדרה של ביסים מדויקים ומהנים. מבחינתי הם נכנסו בקלות לרשימת הפטיפורים הטובים שאכלתי במסעדות מישלן.

שירות של מישלן בלי הפוזה

נקודה נוספת שבלטה לאורך כל הערב הייתה השירות. מקצועי מאוד, מדויק ומלא ידע, אבל בלי נוקשות ובלי תחושת התנשאות. להפך - הצוות היה חם, נגיש ונתן לארוחה להתנהל בקצב טבעי, וזה חשוב. לפעמים במסעדות ברמה הזאת הטקס משתלט על האוכל - וכאן הרגשתי שהשירות פשוט מאפשר לחוויה לקרות.

בסופו של דבר, הגעתי עם ציפיות די מתונות ויצאתי מופתע מאוד. המטבח של לנצי מצליח להפוך ירקות לחומר גלם שמייצר עומק, עשן, שומן מדומה ומרקמים שבדרך כלל אנחנו מחפשים דווקא בבשר או בדגים. לא כל מנה הייתה מושלמת, אבל כמעט בכל אחת הרגשתי שיש מאחוריה מחשבה.

כמה זה עולה?

תפריט Vegetali, Tuberi & Radici שבחרתי עולה 160 אירו לאדם, ללא שתייה. כוס Ferrari מבעבע שבחרתי עלתה 24 אירו, וביחד עם המים החשבון שלי הגיע ל-192 אירו. נכון ל-2026, המסעדה מציעה גם תפריטי טעימות נוספים שמחירם מגיע לכ-185–215 אירו לאדם, בהתאם למסלול הנבחר.

הציון שלי במדד: 9 מתוך 10.

הלל אטלן הוא יוצר תוכן בתחום הלייף סטייל, המתמחה בביקורות למסעדות מישלן ולמלונות יוקרה ברחבי העולם. תכנים נוספים של הלל באינסטגרם ובטיקטוק.