350 קילו פירות על התקרה: הסוכות היפות של השומרונים נבנות בתוך הסלון
כחודש אחרי שפירקנו את הסוכות, קהילת השומרונים חוגגת השבוע את החג בדרכה: סוכה בתוך הבית, סכך מכפות תמרים ועליו מאות קילוגרמים של רימונים, אתרוגים, אשכוליות ואפילו חצילים, שזורים בדוגמאות גיאומטריות כמו שטיח יפהפה. גיא יהושע מחולון מסביר למה הסוכה עברה פנימה, איך בונים אותה ומה עושים עם הפירות אחרי החג
אצל רובנו חג הסוכות הסתיים מזמן, אבל בקרב קהילת השומרונים הוא נחגג ממש בימים אלו, בין 24 ל־30 באוקטובר, לפי לוח השנה השומרוני שמאחר בדרך כלל בכמה ימים או שבועות אחרי הלוח היהודי. ומי שמורגל בסוכה מפלטות עץ או בדים, עם סכך מענפי דקל תחת כיפת השמיים, צפוי להפתעה עיצובית: הסוכה השומרונית נבנית בתוך הבית, במרכז הסלון.
המנהג הוא שריד להתנכלויות ולביזות שסבלו מהן השומרונים משכניהם בתקופות קדומות. "ההיגיון אומר שסוכה תהיה בחוץ, אבל השומרונים הצניעו את הסוכות מפחד השליטים, כשגרו ביישובים בעייתיים בארץ, שהיו שורפים ומטמאים אותן", מסביר גיא יהושע, תושב חולון, מרצה ומדריך קבוצות בקהילה. "היום סוכה בתוך הבית היא המסורת, וזה מתאים גם לעולם הבורגני והצפוף שלנו, כשרובנו גרים בבניינים ולא לכל אחד יש גינה או מרפסת".
סכך עמוס פירות בשזירה מיוחדת ויתדות שמחוברים לתקרה כל השנה
הקהילה השומרונית מונה כ־850 נפש, המחולקות בין שני מוקדים: שכונת נווה פנחס בחולון וכפר קריית לוזה על הר גריזים, מדרום לשכם. במהלך החג עולים השומרונים לרגל לפנות בוקר אל פסגת הר גריזים, לבושים בבגדים לבנים מסורתיים. ובבתים, התקרה מתקשטת בסכך עמוס פירות: אתרוגים, רימונים, תפוחים, ענבים ואפילו חצילים, במשקל שמגיע ל־350 קילוגרם לסוכה אחת. המיוחד הוא צורת השזירה, בדוגמאות גיאומטריות מדויקות שנראות בסוף כמו שטיח צבעוני מהפנט.
מלאכת ההכנה פיזית ומורכבת, נמשכת שעות ומבוצעת על ידי הגברים בלבד. "לכל שומרוני יש בבית יתדות מוכנות מראש שמקובעות בתקרה כל השנה, ונראות למבקרים זרים קצת מוזרות", מספר יהושע. "הסוכה עצמה בנויה מארבעה מוטות ברזל, שביניהם מתוחה רשת ברזל מחוט בנייה בצורת שתי וערב, או מגדר מוכנה. מעל הגדר מניחים כפות עץ תמרים, ולא גבעול של לולב, כי מבחינתנו לא הגיוני להרוג את העץ. על זה שמים שלושה מארבעת המינים: ענפי עץ עבות, שהם עלים סבוכים כמו אקליפטוס; ערבי נחל, צמחים עם ריח טוב שצומחים ליד נחלים, כמו הדס; וכפות עץ תמרים, המקביל ללולב ביהדות. הפינאלה הוא פרי עץ ההדר, שאצלנו מתורגם כהידור, קישוט, וזה יכול להיות כל פרי מהודר: רימונים, לימונים, חבושים, תפוחים ואפילו אננס".
את הפירות קושרים בחוט ברזל לענף מצד אחד ולרשת מהצד השני. "עכשיו מתבקש שניצור ריבועים, עיגולים, לב, גיטרה, פרח, כל פעם מה שרוצים, אבל הכי מסתדר זה דוגמה של ריבוע". אשכולית אחת תלויה מספיקה לקיום המצווה, הוא אומר, אבל הרעיון הוא להשקיע כמה שיותר. "יש תחרות סמויה בין הבתים של מי הסוכה הכי יפה, ויש אפילו מי שלא מגלה איך עיצב אותה ואומר 'כשתבואו לבקר זו תהיה לכם הפתעה'".
בית פתוח, ומיץ לכל החורף
במהלך ימי החג הבתים פתוחים לרווחה. מבקרים רבים מבחוץ עוברים, מברכים לשלום, נכנסים לראות את הסוכה ומתכבדים במיץ ובעוגיות מסורתיות. ומה עולה בגורל הפירות? עם פירוק הסוכה הם הופכים למיץ ולריבות לכל החורף, או נמסרים לתרומה. "בסוף אלה הפירות שלך", אומר יהושע. "או שתסחט לשימוש אישי כמיצים לכל השנה, או שתשמור לתרומות, כי יש מי שמגיע לקחת. בכל זאת מדובר בכמויות של כ־100 קילו רימון, 100 קילו אשכולית ו־50 קילו לימון".