"שיבלגנו חופשי":" הצצנו לבית המשפחתי של נעמה לזימי בחולון

לדירה השכורה בשכונת קריית בן גוריון בחולון עברה חברת הכנסת נעמה לזימי - הזוכה הגדולה בפריימריז של הדמוקרטים - עם משפחתה חודש לפני 7 באוקטובר. הם הביאו איתם מחיפה רהיטים, חפצים ומזכרות משפחתיות נוסטלגיות, אבל בכל הנוגע לעיצוב הבית, הכל קפא. "הנסיעות לירושלים גמרו אותנו, הכל היה לנו לחוץ ורצינו להתקרב להורים של אבי שמסייעים לנו", היא מספרת על המעבר. "היו לנו חודש וחצי שבהם צבענו את הקירות ושמנו עציצים, אבל בכל הנוגע לתמונות ואומנות לא עשינו כלום בבית עם כל מה שקרה לנו במדינה". כשיתפנו מעט, היא תתפנה גם לזה. "שנינו מחליטים ביחד ואוהבים אותם דברים". יש להם בבית פטפון והם אוהבים לרכוש זה לזה תקליטים. גם ספרים הם אוהבים, ואבי (אברהם הרן), הוא סופר שזכה בפרס שרת התרבות לספר הביכורים "אזאדי" ועומד להוציא את ספרו השני.

הדירה ממוקמת בקומה רביעית בבניין משנות ה-90, והיא הראשונה שראו ושכרו. הבעלים גרים כמה קומות מעליהם, וכל הבניין, היא מספרת, מפרגן. "הגענו לבניין שבו השכנים היו יוצאים להפגנות להשבת החטופים והחטופות. זכיתי לבניין עם אנשים טובים ואכפתיים, שנאבקים על המדינה. זה יצא ככה וזה נעים". הפארק קרוב וגם מוסדות החינוך לרונה אסתר, 8, שעולה לכיתה ד', ולאראל ציון, 5, שעולה לכיתה א'. אבי הוא דוקטורנט ליהדות איראן ומורה בבית הספר המקומי קוגל, "בן זוג מושלם, האבא הכי טוב שיש", היא אומרת ומתכוונת לזמן המועט שלה בבית, כשהוא משלים אותה.

<< לכל הכתבות בערוץ living

"כשגרנו בחיפה, הייתי יוצאת מהבית ב-5 בבוקר, אבל בחולון זה כבר שונה. אני תמיד עם הילדים בבוקר ומשתדלת גם אחר הצהריים, מתי שאני מצליחה, וכמובן בסופי שבוע עד היציאה להפגנות במוצ"ש. כשאני איתם זה זמן איכות לטיולים בשבת, לבאולינג, לשמורת טבע או לפיקניק. בשבת הזאת הם ביקשו לשחק מונופול והיינו בבית. זה התאים במיוחד אחרי השבוע שבו לא ישנו בגלל פיזור הכנסת והמאבק על החוקים. חזרנו מותשים".

הלו"ז של נעמה נע בין דיונים סוערים בכנסת להפגנות ברחובות. כשהיא סוגרת את הדלת מאחוריה, הבית הוא עבורה המרחב הכי מאפשר שיש. " הילדים איתנו, ואנחנו לא הורים קפדנים מדי. מותר בלגן, ושנינו מסדרים אחר כך. בדרך כלל כולנו על הספה ביחד, נזרקים בה בכיף, וזה השקט שלי איתם. גם באי במטבח זה הזמן שלי ושל אבי לשתות קפה ולדבר. אבי אוהב לשבת ולהירגע במרפסת".

בימי הולדת הם פותחים את הבוקר עם חגיגת יום הולדת לפני המסגרות, כי היא לא תמיד מצליחה להגיע בערב בגלל ימי מליאה ארוכים בכנסת. הם פותחים שולחן, מברכים, שרים שיר ומדליקים נרות יום הולדת. אין בבית חוק עיצובי או תפעולי ומה שחשוב לשניהם הוא בעיקר הנוחות. "שחברים יבואו כמה שרוצים, שהילדים ירגישו שהבית הוא מרחב בטוח. אני ישר מורידה נעליים ויש לנו סל גדול עם שמיכות, ככה שזה המקום שלנו יחד. מצידי שיהיה בית פתוח, שיבואו חברים ליהנות עם הילדים, שיבלגנו חופשי. הקוד שלנו הוא שהבית הוא המקום הנוח ופה עושים הכול. אחר כך נסדר, למרות שלאבי יוצא יותר".

בית הוא בעיניה "המקום הכי בטוח, מכיל ועוטף, ואנחנו משתדלים שיהיה נעים למי שנמצא בו. המוטו הראשי שלנו הוא לגדל באהבה, שיתוף והכלה באווירה נעימה מחבקת. עבורי זה העוגן, וגם אבי הוא העוגן שלי. הוא מאפשר לי להיות בפעילות הפוליטית ומזל שיש לי אותו".

שניהם אוהבים צבעים וכך הקיר במטבח תכלת, ובסלון חום אפרסק. ליד השידה האיטלקית צבעו קשת בצבע חמרה. הם חובבי וינטג' אבל משלבים גם מודרני. יש להם בבית כלי מטבח ותצוגה ישנים של הסבתות והסבים, שעון מעורר של סבא שלה או קומקום ישן, צלחות פרסיות מהמשפחה של אבי - כולם יפים ובעלי ערך סנטימנטלי. התמונות שמחכות בסלון הן בעיקר הדפסים בסגנונות שונים של יוצרים ישראלים. כמו המוזיקה שהם שומעים בפטפון מדי שישי עם הילדים בזמן הבישול והניקיון – יהודה פוליקר, מאיר בנאי, אתי אנקרי, זוהר ארגוב וגם חוה אלברשטיין. "הילדים נחשפים למוזיקה שאנחנו אוהבים".

פינת העבודה שלה, שבה היא יושבת וכותבת, היא דווקא הספה עם כן לברכיים, כשהיא בלי נעליים ומקלידה בכיף שלה. לאבי יש סקרטר משלו, שאותו הוא פותח ושם כותב. הבת יצירתית ומרבה ליצור ולגזור, אבל לזימי משחררת את הבלגן. "חשוב לנו לתת לה את החופש ליצור. ננקה אחר כך". הבן דווקא יותר מסודר.

אם היית צריכה לבחור פריט עיצובי אחד שמסמל את מהות ה"בית" עבורך, מה הוא היה?

"ללא ספק ספרייה והספרים שלנו. היא מכילה את כל העולמות שלנו, ספרי שירה ופרוזה, ספרי עיון וכמובן ספרי הילדים".

את אורח החיים בבית היא מגדירה כמסורתי-לייט. "אני יותר חילונית מאשר דתית, ואבי יותר אמוני ממני והוא חלק מהשמאל האמוני. המסורתיות שלנו מתכתבת עם אורח חיים נינוח ונעים, היא רכה ומכילה, ויש בבית פמוטים, ספרים, ארוחות שישי, ברכות אבל נוסעים ורואים טלוויזיה. הם אוהבים מאוד לארח ונערכים לכך יחד, אבל מאז שבועות לא אירחו בבית. "זה הכי חסר לי. כולנו בטירוף עכשיו ואני מקווה לחזור לשפיות ולפתוח את הבית כמה שיותר. בשבתות אנחנו גם מחלקים בין ההורים, בחולון ובמגדל העמק".

בזמן המלחמה פינקה את הילדים עם פנקייקים בין האזעקות. היא אוהבת לבשל, וביום-יום מכינה דברים שקל לעשות או נסמכת על אבי והסבתא. עכשיו אין לה הרבה זמן, חוץ מיום שישי, אז הזמן מוקדש למשפחה והיא מכינה מה שהם מבקשים כדי להעניק להם חום. ממאכלים מסובכים כמו עלי גפן, שהם מחסלים את כל הסיר, דרך בולונז, דגים מרוקאיים "הכי טובים" ועד גונדי פרסי ובישולים ארוכים. אחרי שהיא מבשלת, אבי הוא הסו-שף שמנקה: "אני מעמידה את הסירים והוא אומר לי לכי לנוח אחרי שהרמת כזו ארוחה".

היא מודה שגם אחרי שלוש שנים עמוסות לא יצא לה להכיר את חולון. היא אוהבת את השכונה, את העובדה שמתגוררים בה הרבה הורים צעירים וכיף לה להתנהל בה עם הילדים. ולגבי הטענות כלפי העיר, כמו סגירת מוזיאונים או רמת שירות נמוכה מצד העירייה היא "ערה לטענות, אבל פחות מעורבת. הנושאים הלאומיים בכנסת לוקחים את כל הזמן. ניסיתי לסייע עם סגירת המוזיאונים ומנענו חלק, אבל אני פחות מעורבת מקומית כי אני מושקעת במדינה".

לסיום, נעמה, אור צהוב וחם או אור לבן ופרקטי?

"גם וגם. בבוקר צריך אור ובערב לעמעם עם צהוב".

הספרים על המדפים מסודרים לפי צבעים או בבלגן מאורגן?

"בבלגן מאורגן ואני גם ממקבלת ספרים, כלומר קוראת שניים בו-זמנית".

מינימליזם מודרני או עומס ביתי חם?

"לגמרי עומס ביתי חם ושנינו כאלה".

צמחים אמיתיים או מלאכותיים בתוך הבית?

"אמיתיים והם מביאים אנרגיות מדהימות. בנוגע להקפדה על השקיה, יש לי תקופות".

מה הפריט הכי ישן בבית?

"הירושה המשפחתית מהסבים והסבתות מפרס ומרוקו".

קפה של בוקר בכוס פורצלן מעוצבת או במאג ענקי?

"המחווה הכי רומנטית של אבי היא להכין לי את הקפה בבוקר באיזה כוס שהוא בוחר, וזה כמו להגיד לי 'אני אוהב אותך'. אני יוצאת מהמקלחת, לוקחת כמה לגימות שאני צריכה, והוא כפרה עליו מכין לו ולי. אנחנו גם קונים אחד לשני כוסות קפה. יש לנו מלא ואני גם שוברת מלא, כך שזה מתאזן".

נרות ריחניים?

"לעיתים רחוקות. מתי יש לי זמן לאווירה בבית?"