הטרנד החדש בהורות: כשהרזון הופך למסר לילדים

טרנד חדש בעולם ההורות צובר תאוצה ברשתות החברתיות, אך מומחים מזהירים שהוא עלול להשפיע על הדרך שבה ילדים תופסים את הגוף ואת האוכל. הכינוי "אמא דיאטתית" (Almond Mom) מתאר הורה שמעביר לילדיו מסרים נוקשים סביב אוכל, משקל ורזון, לעתים גם בלי להתכוון לכך. הכל התחיל בסרטון ישן של יולנדה חדיד ובתה ג'יג'י, שנעשה מחדש לוויראלי והוליד שיח על הגבול שבין הרגלים בריאים לבין אובססיה לדיאטות.

הרגע שהתחיל את התופעה נראה היום כמעט בלתי נתפס. בסרטון ישן של "עקרות הבית האמיתיות של בוורלי הילס", ג'יג'י חדיד, שהייתה אז נערה וכיום היא דוגמנית-על, מספרת לאמה יולנדה שהיא מרגישה חלשה אחרי שאכלה רק חצי שקד. התגובה של האם נעשתה מאז לאחד המשפטים המזוהים ביותר עם התופעה. במקום להציע לבתה משהו משביע יותר, היא המליצה לה לאכול עוד כמה שקדים וללעוס אותם היטב.

הפוסט, שעלה מחדש ברשתות החברתיות, עורר ביקורת ודיון נרחב סביב היחסים בין הורות, אוכל ודימוי גוף. יולנדה הסבירה מאוחר יותר כי באותה תקופה היא בדיוק יצאה מניתוח, וכי הדברים בסרטון הוצאו מההקשר. אך הביטוי כבר קיבל חיים משל עצמו. "אמא דיאטתית" הפך לכינוי להורה שמעביר לילדיו מסרים נוקשים על אוכל, משקל וגוף, בניסיון לשמור אותם רזים או לשלוט בהרגלי האכילה שלהם.

לא רק הערות על המשקל

התופעה לא בהכרח נראית כמו דיאטה קיצונית. לפעמים מדובר בהערות חוזרות על הגוף, בהתעסקות מוגזמת בקלוריות ובמשקל, בהימנעות ממאכלים מסוימים או באורח חיים שבו פעילות גופנית ושליטה באוכל תופסות מקום מרכזי. לדברי רופאת הילדים קרלה לסטר, שעוסקת בנושא גם ברשתות החברתיות, מדובר בתופעה שיכולה להיות "ממש מזיקה". לדבריה, היא קשורה בין היתר לתרבות הדיאטות, לפחד מעלייה במשקל ולתפיסה שלפיה גוף רזה הוא בהכרח גוף בריא יותר.

לדבריה, במקרים מסוימים ההתנהגות הזו יכולה להיות קשורה גם לחוויות של ההורה עצמו עם אוכל, דימוי גוף או הפרעות אכילה. ההורה עשוי להאמין שילד רזה יותר יהיה בריא יותר או ירגיש טוב יותר, אבל המסר שהילד מקבל עלול להיות שונה לגמרי. וזה אולי החלק המפתיע ביותר בתופעה: הורים לא חייבים להעיר לילדים שלהם על המשקל כדי להשפיע על דימוי הגוף שלהם.

צ'רלין ג'ונסון, אמא ששיתפה את המחשבות שלה בנושא בטיקטוק, סיפרה שהיא לא נהגה לדבר עם ילדיה על המשקל שלהם, ולא העירה על הגוף שלה בנוכחותם. אך אז היא עצרה לחשוב על ההתנהגות שלה והבינה שגם היא עלולה להעביר לילדים מסרים של תרבות הדיאטות. ג'ונסון, שהייתה בעבר מדריכת כושר, סיפרה כי בתקופה שבה עבדה בתעשייה נאמר לה שתהיה מבוקשת יותר אם תרד במשקל. היא נהגה להתאמן במשך שעות ולא אכלה את אותם מאכלים שילדיה אכלו.

"יש שני סוגים של אמהות דיאטתיות", היא אמרה בסרטון שלה. לדבריה, יש הורים שמתמקדים ישירות בגוף ובאוכל של הילד, ויש כאלה שמקדמים את תרבות הדיאטות בלי להתכוון לכך, פשוט באמצעות ההתנהגות שלהם. ההבנה הזו גרמה לה לחשוב מחדש על השנים שבהן גידלה את ילדיה. היא ניסתה לתת להם לאכול מה שהם רוצים ולא לדבר איתם על הגוף שלהם, אך הבינה שהם עדיין הסתכלו עליה ולמדו ממה שהיא עושה.

אז מה כן לעשות?

מומחים מדגישים שהקניית הרגלי אכילה בריאים מתחילה בבית, אבל היא לא אמורה להתבסס על בושה, פחד או התעסקות בלתי פוסקת במשקל. אחת ההמלצות היא להימנע מהגדרה של מזונות כ"טובים" או "רעים". במקום לומר לילד שממתקים הם "אוכל רע", אפשר לדבר על מגוון המזונות ועל הדרך שבה אוכל מספק לגוף אנרגיה.

גם המשקל עצמו לא צריך להפוך למרכז השיח. במקום להתמקד במספר שמופיע על המשקל, אפשר לעודד ילדים להיות פעילים, לאכול מגוון מזונות ולשים לב לאופן שבו הם מרגישים. דרך נוספת היא לשתף ילדים בהכנת אוכל. ילדים שעוזרים לבשל או לאפות יכולים להיות פתוחים יותר להתנסות במאכלים חדשים, כולל פירות וירקות.

ובעיקר, ההמלצה היא לזכור שילדים לומדים לא רק ממה שההורים אומרים להם, אלא גם ממה שהם רואים בבית. הורה שמדבר על איזון, אבל מתייחס לגופו בזלזול או נמנע ממאכלים מסוימים, עלול להעביר מסר חזק יותר מכל שיחה על תזונה. ג'ונסון עצמה אומרת שאין הורה שעושה הכל בצורה מושלמת. מבחינתה, הדבר החשוב הוא להיות מסוגלים לעצור, להבין מה הילדים רואים ולשנות כשצריך. כי בסופו של דבר, הילדים לא רק מקשיבים למה שאנחנו אומרים להם על אוכל וגוף - הם מסתכלים עלינו ולומדים איך להתייחס לעצמם.