המעצבות ויתרו על הדבר שכמעט כל מטבח חייב – והתוצאה פשוט יפהפייה

יש בתים שמתוכננים סביב רשימת דרישות של משפחה, ויש כאלה שנולדים מתוך רצון של המעצבים לבדוק מה הם עצמם רוצים לעשות. הבית הזה, בניקולס קניון בלוס אנג'לס, שייך לסוג השני. הוא תוכנן על ידי סטודיו Broad Project בשיתוף האדריכלית שרה לוהטאלה, לא עבור לקוח מסוים אלא כהזדמנות לעבוד יחד בפעם הראשונה, לבחון את היכולות שלהן וליצור פרויקט שיהיה מעין כרטיס ביקור של הסטודיו.

המיקום תרם לא מעט לאופי שלו. הבית מוקף בעצים שמזוהים עם קליפורניה, בהם אבוקדו, לימון, זית ואקליפטוס, והשכונה עצמה שקטה מאוד. טניה סבן, ממייסדות Broad Project, מספרת שאפשר לשבת בחוץ בלילה ולשמוע את הצפרדעים. מבחינת המעצבות, התחושה הזו של התרחקות מהרעש ומהטירוף של לוס אנג'לס הייתה בדיוק מה שרצו להכניס לתוך הבית.

מתוך הרעיון הזה התפתחה שפה עיצובית רגועה ומאופקת יחסית. האדריכלות של לוהטאלה משתלבת עם העיצוב של Broad Project, והתוצאה היא בית עם חזית טיח, קשתות רחבות, שילוב של ישן וחדש והרבה קירות שנותרו ללא שום קישוט.

לוסי קליימס, ממייסדות הסטודיו, מסבירה שהבחירה להשאיר חללים ריקים הייתה מכוונת. מבחינתן, יש בפשטות תחושה של מפלט, ולכן במקום למלא את הבית הן העדיפו להתמקד בפרטים שבאמת אהבו ולתת להם מרחב. המטרה הייתה שלא יהיה עומס שיגרום לפריטים להתחרות זה בזה, אלא מספיק אוויר סביב כל אחד מהם.

אבל למרות המראה המאופק, זה בהחלט לא בית מינימליסטי. הוא מתפרש על פני שלושה מפלסים וכולל ארבעה חדרי שינה, כשאזור המגורים נמצא בקומה המרכזית. ברחבי הבית יש לא מעט פריטי עיצוב בולטים: מבדים באיכות גבוהה, דרך כיסאות אוכל וינטג' וגופי תאורה של מעצבים מובילים.

לצדם, הקירות בגימור Roman Clay נשארו ברובם חשופים. הטקסטורה שלהם מספקת מספיק עניין גם בלי תמונות או קישוטים, ובמקביל יוצרת רקע שמבליט את הפריטים שנבחרו. גם החומרים נבחרו מתוך מחשבה על התחושה שהם יוצרים. רצפת האלון עברה עיבוד ידני, ואריחי הטרקוטה נוצקו בעבודת יד. המעצבות רצו שהחומרים יהיו כאלה שלא רק נעים להסתכל עליהם אלא גם מעוררים רצון לגעת בהם.

אותה גישה חלה גם על הריהוט. מבחינתן, לא מספיק שרהיט יהיה יפה – הוא צריך להיות נוח ומזמין. הן דמיינו את בעלי הבית פותחים חלון, מוזגים לעצמם כוס יין, יושבים על האי במטבח ומשוחחים עם חברים. זו גם הסיבה שהעיצוב כולו נבנה סביב תחושה מעט מפנקת ונינוחה. קליימס אומרת שעיצוב טוב אמור לעורר איזושהי תחושה פיוטית, אחרת הוא לא באמת ממלא את תפקידו.

שילוב של ישן וחדש

במהלך העבודה על הבית התחדדה גם השפה המשותפת של הסטודיו. אחת הבחירות המרכזיות של הסטודיו היא לערבב בין פריטי וינטג' לבין פריטים חדשים, כך שהישנים מוסיפים אופי ועומק לעיצוב העכשווי.

בחדרי הרחצה אפשר לראות את זה היטב. במקום לחפות את החלל כולו בשיש, המעצבות השתמשו בו רק בקיר שמאחורי האמבטיה. כך הוא הופך לאלמנט מודגש ולא למעטפת שמכסה את החדר כולו.

הצמצום הזה משנה גם את האופן שבו החומרים האחרים נתפסים: הטיח מקבל יותר נוכחות, והחלון נראה כאילו הוא מכניס יותר אור. מבחינת המעצבות, דווקא הפשטות מאפשרת לכל האלמנטים בחדר לקבל את המקום שלהם.

הרעיון הזה ממשיך גם בתפיסה שלהן לגבי האופן שבו בית אמור להתפתח לאורך זמן. הן לא רצו ליצור חלל שנראה כאילו כל פרט בו הוחלט מראש ונמצא במקומו כבר ביום הראשון. במקום זאת, הן רוצות להשאיר לדיירים מקום להוסיף דברים בהדרגה – פריטים שאספו בנסיעות, יצירות אומנות שמצאו לאורך הדרך וחפצים בעלי משמעות אישית. לכן הקירות הריקים הם חלק בלתי נפרד מהתכנון. הם אינם סימן לכך שעדיין לא הספיקו לתלות בהם משהו, אלא משטח שמוכן לקבל את היצירה הנכונה כשתגיע. הן מתארות את הרעיון כמעין "ניקוי של החך" מבחינה ויזואלית: בית שאפשר לחיות בו, אבל גם מקום שמאפשר לעין לנוח.

המטבח שקבע את הטון

המקום שבו התפיסה הזו באה לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר הוא המטבח. שרה לוהטאלה אומרת שהוא למעשה קבע את הכיוון ואת האופי של הבית כולו. ההחלטה הבולטת ביותר בו היא הוויתור על ארונות עליונים. המעצבות החליטו שלא להתקין אותם משום שהם היו חוסמים חלק מהאור שנכנס דרך החלונות המקושתים. במקום לנצל את הקירות לטובת עוד אחסון, הן העדיפו להשאיר אותם פתוחים ולבחור בחומרים שמייצרים תחושה רגועה, בהם עץ במראה כפרי. מבחינתן, החומרים האלה הם כמעט המקבילה העיצובית למחווה של הורדת הכתפיים והירגעות: הם לא מנסים להרשים, אלא לגרום למי שנמצא בחלל להרגיש בנוח.

וזה למעשה מה שמגדיר את כל הבית. השקט העיצובי לא נוצר בהכרח באמצעות פחות צבע, פחות טקסטורות או אפילו פחות חפצים. הוא נוצר באמצעות פחות רעיונות שמתחרים זה בזה. במקום שהכול ינסה למשוך את העין באותו זמן, המעצבות בחרו כמה דברים שהן באמת אוהבות – ואז נתנו להם מספיק מרחב כדי שנוכל להבחין בהם.