מאחורי העימותים: בית הקפה הירושלמי שעוצב כסלון שכונתי

ימים עמוסים עוברים על יואל בן דוד, בעל בית הקפה הירושלמי "בסמטה", שעלה לכותרות בשבועות האחרונים בעקבות הפגנות והתפרעויות של חרדים המוחים נגד פתיחתו בשבת. מצד אחד הוא עונה למי שמעוניין לראיין אותו, ומצד שני ממשיך לתפעל את בית הקפה שפתח רק בתחילת יוני האחרון ומחשב את צעדיו.

בשגרה, כלומר כשאין התפרעויות ואפשר להקשיב לשקט, מתנגנת בבית הקפה באגריפס מוזיקה משנות ה-80 וה-90 שאהובה על בן דוד בן ה-47. אנשים מגיעים עם לפטופים, יושבים ולומדים או יושבים יחפים, מניחים רגליים על ספסלים ונהנים מהשהות במקום. במרכז החדר שלוש כורסאות, יש משחקים עבור משפחות שמגיעות, ובחדר השני שני שולחנות גדולים ללמידה. סטודנטים אוהבים להגיע ב-9 בבוקר, לוקחים קפה ומאפה, ואחרי שעתיים עוד כריך ושתייה שנייה.

"בסמטה" מוגדר כ"ספיישלטי", כלומר בית לקפה באיכות הגבוהה ביותר בשוק, המדורגת בציון 80 נקודות ומעלה מתוך 100 על ידי ארגון הקפה הבינלאומי (SCA). בניגוד לקפה מסחרי ותעשייתי רגיל, ספיישלטי מתייחס לכל שרשרת הייצור, מהחווה ועד לכוס, במשמעות From Farm to Cup. "הכוונה שאנחנו לא סתם מכניסים ומוציאים שוטים, אלא הקפה שלנו נוצר בדרך מסוימת והוא כמו שצריך", הוא מסביר. כשפתח את בית הקפה, הממוקם ליד קפה הלן שמצטיין במאפים יפים ומרשימים במיוחד, ידע שבהם לא יצליח להתחרות ולכן בחר בקפה ובאווירה.

בן דוד ואשתו אדל, שלה סטודיו לקרמיקה לא רחוק משם, חיפשו מקום שבו יקימו בית קפה לקהילה המקומית ויוכלו לפתח אותו כהיכל רב-תכליתי לסטודנטים, עם תערוכות והופעות. הם מצאו את המבנה בן שתי הקומות בחצר הפנימית של אגריפס 6, בין אגריפס ויפו, ורכשו אותו. "הבניין היה ריק ומשופץ עם אבן ירושלמית גלויה. קנינו כיסאות, שולחנות וספסלים, ואת חלקם עשינו בעצמנו וריפדנו עם צוות צעיר וחרוץ שהתלהב להירתם למשימה. הוספנו שולחנות פסיפס ושולחנות עץ מלא מ'טורקיז' בני דרור וכמה כורסאות ואת רוב הכיסאות מ'פיק-אפ' בתל אביב, ומאוחר יותר, כשראיתי שמגיעים הרבה אנשים, השלמתי ריהוט גם מאיקאה", הוא אומר. בפנים יש יותר מ-40 מקומות ישיבה, בחוץ יש 20 נוספים, ועל המדרגות נוספו גם כריות צבעוניות בצבעי שולחנות הפסיפס.

יחד עם אדל ביקשו ליצור מקום לנשום בלב העיר ולשמור על האווירה העתיקה של המקום. החומרים והצבעים של המקום מתבססים על עץ, בז', כחול, ירוק וחום, שאותם הוסיפו בנגיעות. "הסתובבנו בשכונה וראינו הרבה אנשים מזרחים ותיקים שגרים בה, וחשבתי לעצמי שאם הסבא והסבתא מהצד המרוקאי שלי היו באים להתארח, הייתי רוצה שירגישו נוח בעיצוב בסגנון ישן ובאווירה כזאת. לא רציתי מינימליזם, וגם היה חשוב לי שהכורסאות יהיו מרופדים כדי שאנשים יוכלו לשבת שעות ולא לברוח כי כואב להם לשבת".

הם מתגוררים בירושלים, הורים לארבעה ילדים בוגרים, 24, 22, 19 ו-15. הוא נולד בארץ לאמא מרוקאית ולאבא סקוטי, גדל באנגליה וצרפת וחזר לישראל בגיל 19. באולפן לעברית הכיר אותה, הם התחתנו והוא התגייס לשירות צבאי. מסע רוחני משותף שעברו הביא אותו לעמותה משיחית "יהודים למען ישוע", שבמסגרתה הוא מפעיל פרויקטים שונים, אחד מהם הוא בית הקפה. "אנחנו מאמינים שבית קפה זה מקום שתורם לעיר ולקהילתיות שלה, ומקום שבו עושים דברים עבור אחרים כמו תערוכות אומנות או תרומת רווחים של בתי קפה שונים בתל אביב ובחיפה למען נשים שיוצאות ממעגל ההתמכרות והזנות. מארגנים להן דירה לחיות בה, מביאים אוכל לדרי הרחוב ועוד". כיהודי למען ישוע הוא מאמין בתנ"ך ובברית החדשה, מאמין בישוע (ישו) אבל עדיין יהודי בעצמו. את הקומה השנייה של המבנה הוא מתכנן לשפץ ולייחד, כאמור, לתערוכות והופעות למען הקהילה, בכפוף להסכמת העירייה ולאחר תשאול קהילת הקפה.

מתי התחלתם לחוות את ההפגנות?

"זה התחיל לפני חמישה שבועות, לקראת סוף יוני, אז הגיעה קבוצה קטנה שבאה וצעקה 'שאבעס', 'שאבעס'. בשבת האחרונה כבר הביאו חברים, ומ-50 חבר'ה שצועקים זה הפך ל-250 איש אלימים שתוקפים ומנסים לפרוץ לבית הקפה, דופקים על הזכוכית ליד הבר ומרעידים אותה. השוטרים כבר היו במקום וגם הרבה תומכים שעמדו כמו חומה בצורה בינינו לבינם".

למה נטפלו דווקא אליכם?

"כי אנחנו חדשים. הכי קרוב אלינו הוא קפה בצלאל, שלושה רחובות מאיתנו, שפתוח בשבת, וגם 'מנזה' פתוח. אם יורדים לכיוון ממילא, יש עוד בתי קפה בסמטת בן סירה ואת ארומה ברחוב הלל. מרכז ירושלים שקטה בשבת, עד שמגיעים לבתי הקפה האלה כי יודעים עליהם. קפה בצלאל נלחמו על פתיחה בשבת במשך שלושה חודשים כשדתיים הגיעו להפגין. ירושלמים ותיקים סיפרו לי על עוד מקומות שהיו פתוחים והקהילה הליברלית החילונית נלחמה איתם על זה. אמרו לי 'אל תדאג, זה רגיל, קורה'. חשבנו על כך שיבואו מפגינים חרדים, אבל שגם ילכו. לא תיארנו לעצמנו שיהיה משהו מאורגן ובטח לא חשבנו על התערבות משטרה ותגובה כמו בשבת האחרונה".

מה קורה בבית הקפה בזמן ההפגנות?

"חוץ מחומה שמונעת מהמפגינים להיכנס, יש כאלה שעומדים בחוץ עם שלט 'נמות ולא נפסיק לשתות קפה' או שמגיעים במיוחד כדי לתמוך. בשבוע הראשון הפכו לנו שולחן פסיפס ומאז אנחנו מכניסים את השולחות והכיסאות כדי לא לתת להם 'נשק'. הסטודנטים בחדר הפנימי לא שומעים כלום וזה לא מפריע להם. אני הייתי בחוץ עם התומכים בלי להתערב. אני נותן למשטרה לעשות את מה שהיא צריכה לעשות".

מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?

"להמשיך, ברור. אני חצי מרוקאי וברגע שמישהו תוקף אותי, העקשנות הפנימית מתחילה לפעול. אם עכשיו בריונים יביאו לסגירה, הם ימשיכו לבית קפה אחר וינסו לסגור גם אותו ואחרים. אני לא רוצה לחיות במדינה כזאת. כל השבוע אנשים מעודדים אותי לא לסגור, כך שאני לא לבד".

"בסמטה" בחצר הפנימית של אגריפס 6, בין אגריפס ויפו, פתוח בימים ראשון-חמישי מ-16:00-8:00, שישי עד 14:00 ושבת 16:00-10:00