ילדים? אני לא רואה איך זה משתלב בחיים שלי כרגע

מאי חטואל (32) חזרה מהעונה האחרונה של "המירוץ למיליון" עם רעב לעולם הבידור. אחרי שנים כקצינה בקבע בתפקיד שהיא לא יכולה לחשוף, היא מצאה את עצמה מנווטת בתקופה האחרונה בין מילואים ביחידה גברית לעריכת סרטונים. בריאיון לפודקאסט "ספיל איט" של לילך מרקוביץ', היא מספרת כעת על ההתמודדות עם טוקבקים, על סערת הפיגמנטציה, על המחיר האישי ששילמה מערכת היחסים הכי קרובה שלה עם בעלה וכמובן, על החרטות אחרי הריאליטי בעקבות הדרמות עם איתי און - חברות של שנים שהצליחה להסעיר את הצופים סביב השאלה העתיקה: האם יש ידידים?

החיים שאחרי "המירוץ". יש איזה שקט?
"יש, בטח שיש. מהרגע שמסיימים את המרוץ ועד שמחכים לשידורים, איזה שמונה חודשים, זו תקופה של שקט. אבל זה לא באמת שקט. אני זוכרת יום אחרי שחזרתי, אני מסתובבת בתל אביב ואומרת: בוא'נה, אנשים לא יודעים מה עשינו עכשיו. זו הרגשה כזאתי שאתה סוחב מלא זמן, וגם תקופת השידורים היא תקופה מטורללת לגמרי. אבל האחרי הוא שקט מגניב, כי זה הביא איתו הרבה דברים חדשים לחיים שלי".

את יוצאת מהתוכנית עם כמעט 70 אלף עוקבים, הייתה ציפייה ליותר?
"וואו, לא הייתה ציפייה לכלום".

אנשים יגידו "מה היא משחקת אותה", הרי כל מה שהתוכנית הזאת מביאה זה חשיפה לא נורמלית.
"נכון. אבל היום אני במצב שאני לא צריכה להסביר לאף אחד שום דבר. ואם זה לא טוב למישהו, אחלה, ואם אתה לא מאמין לי, גם אחלה. אז זאת האמת שלי. כן רציתי - זה היה חלום שלי הרבה שנים. אם את שואלת אותי מה ציפיתי מהדבר הזה? הרבה-הרבה פחות".

זה פתח את התיאבון אבל. את מחליטה לחתום בסוכנות.
"תראי, המירוץ הגיע לי בתקופה מאוד מעניינת בחיים. השתחררתי מהצבא אחרי הרבה מאוד זמן, התחלתי לחפש את עצמי. נסעתי לטייל מסביב לעולם עם החבר הכי טוב שלי, ועכשיו פתאום יש הזדמנויות. אני באופן אישי מאוד נהנית מכל אחת מהחוויות שהמרוץ הזה הביא. בין אם זה לעבוד עם מותגים, לצלם ולערוך או לחשוב על תוכן, דברים שלא הייתי עושה פעם, זה רחוק 180 מעלות מהעבודה שהייתה לי, או מהמילואים. אני כל כך נהנית מזה, שאני דווקא מאוד רוצה לחקור את העולם הזה ולגלות אותו. זה מקצוע לכל דבר, זו עבודה שהיא מאוד-מאוד קשה, והיא לא באה לי תמיד בקלות".

שינוי מטורף מהמילואים ומהשירות.
"נכון, אבל אני מאוד כזאת. יש בי הרבה ניגודים שאני אוהבת אותם. אני מבסוטית על זה שאני יכולה להיות גם ככה וגם ככה. הייתה לי שיחה על זה עם עדי עצמי, על איך כאילו אנשים מסתכלים עליך מבחוץ, ומה הם חושבים עליך וסטיגמה, מה אתה באמת. אני יכולה לבוא למילואים, ליחידה שרובם שם גברים ובכל הגילים, ואני אבוא עם לק ג'ל - את יודעת איזה הערות אני חוטפת בסיטואציה הזו? מצד שני, אם אלך ברחוב עם לק ג'ל - הכי רגיל בעולם, ואז אנשים ישמעו מה אני עושה במילואים, ויגידו: 'מה? איך זה יכול להיות?' אז הניגודיות הזאת היא טובה לי. אני אוהבת שזה יכול אולי גם להפתיע".

אז את מחבקת את הטייטל "אושיית רשת".
"כן, תשמעי, הלוואי והייתי יוצרת תוכן יותר טוב, אבל אני לומדת".

זה מקפיץ לי איזה פיוז

אחד האתגרים הגדולים שגילתה חטואל אחרי הריאליטי הוא שהביקורות הן בלתי פוסקות. רק בתחילת החודש היא החליטה להשיב בתקיפות להערה, אחת מיני רבות שהיא מתמודדת מולן, גם מעבר למסך, על הפיגמנטציה שממנה היא סובלת בפנים. על כך, היא אומרת עכשיו:
"הרשת היא... גיליתי את זה מהיום של הפרק הראשון - זה עולם שבכלל לא היה קשור אליי בשום צורה, ופתאום גיליתי שזה יכול להיות מקום כל כך רע. ואנשים מרגישים כל כך בנוח להגיד דברים שהם הרבה פעמים לא סבבה. ואני לא בטוחה שבמציאות, פנים מול פנים, הם היו אומרים את זה".

הם לא.
"כנראה שלא. אז אני לוקחת בחשבון את זה שאני בוחרת לשתף את החיים שלי, ואנשים יכולים כאילו לתת על זה הערות, אין בעיה. אבל לפעמים הניסוח או הטון, לפעמים זה מקפיץ לי איזה פיוז ואני אומרת: בוא'נה, לא יכול להיות שמישהו מדבר ככה. במקרה של הפיגמנטציה, זה פשוט משהו שאני גם מדברת עליו כ'אני סבבה עם זה, אני שלמה עם הגוף שלי ואני שלמה עם הפגמים'. זה לא קשור לזה שלפעמים אכפת לי מזה, וזה מייצר לי חוסר ביטחון. אני חושבת שאת יכולה יום אחד לעוף על עצמך ובאחד, 'וואלה, אני שונאת את זה ואני רוצה לטפל בזה'. זה לא סותר אחד את השני".

היה משהו שהיית רוצה שיגידו לך לפני שהגעת לריאליטי?
"איזו שאלה. כן. אם היית שואלת כל אחד לפני שנסעתי? 'זה קטן עליי'. אבל תקשיבי, זה מלחיץ. אתה הרבה פעמים אומר דברים ותוך כדי שאתה אומר אותם, אתה מתחרט שאמרת אותם. דבר שני, טוקבקים, וואו. הייתי בטוחה שזה יעבור לידי, שזה לא מעניין, זה ממש לא היה המצב. אגב, ההתמקדות בנושא הידידים-ידידות, זו המילה הכי מעצבנת בעולם..."

עכשיו זה מעצבן אותך. המילה הזאת.
"זו לא מילה שאי פעם אמרתי, 'ידיד'. מי אומר את המילה הזאת? זה הפתיע אותי. לא הייתי מוכנה בשום צורה לזה שזאת תהיה המשבצת שלנו. יכולתי לדמיין אלף אחרות, בחיים לא הייתי מדמיינת שעל הקטע הזה של הקשר המוזר... שעל זה זה יישאר".

הייתי חושבת קצת יותר על עניין המגע

הסערה שנוצרה סביב היחסים הקרובים עם און הצליחה בסוף לחלחל גם לבית הפרטי שלה, העלתה שאלות על גבולות וכבוד וגררה התנצלות של חטואל בפני בעלה; חטואל ואון הגיעו כשני חברים טובים שהוגדרו כזוג ששובר מוסכמות, אבל ההערות על אינטימיות בין השניים, שלא הולמת לכאורה אנשים נשואים, לא איחרו לבוא כשלדבריה, גם העריכה לא תרמה לאווירה. "יש לך כאילו כמה דקות מכל זוג, ופתאום דברים שבכלל לא זכרת שקרו, זה מה שאת רואה בטלוויזיה. אמרתי 'רגע, אבל אני סיפרתי על הקטע הזה, למה לא מראים אותו'".

אבל חטואל מסתייגת. "תשמעי, זה לא באמת נכנס אליי הביתה, כי בעלי מכיר את פיט שנים וזה מאוד-מאוד ברור, וגם אני אפתיע כאילו את כולם אולי בזה - יש לי עוד חברים והם גם בנים, וכאילו גדלתי עם עוד הרבה אנשים. פיט הוא לא החבר היחיד שלי, הוא לא החבר הכי טוב היחיד שלי".

הרגשת שחוגגים על זה?
"הרגשתי שבחרו הרבה פעמים לשים קטעים שהם שנייה וחצי מתוך סיטואציה, שאם היית רואה את המכלול, או לפחות היית שם, היית מבין את האינטנסיביות והאמוציונליות שלה, וזה היה נראה לך הדבר הכי טבעי בעולם. אם את פוגשת אותי ואת איתי במציאות ואת רואה את הדינמיקה, אין בן אדם אחד בעולם שחושב את זה עלינו, כן?".

עשית גם שירות ביחידה שרובה המכריע גברים. הגיוני שיש אנשים שאת לוקחת לחיים שלך האישיים.
"יש לי איזה עשרה חברים הכי טובים בעולם. אחים שלי לכל דבר. עם חלקם גדלתי מגיל אפס, ואת חלקם אני מכירה מגיל 18 או מהשירות. וזה אנשים שעברתי איתם דברים מאוד מורכבים, מאוד אינטנסיביים, מאוד מלחיצים, מאוד יפים, מאוד מאושרים, והם תמיד יהיו אחים שלי. למה אני מתחברת אליהם ולא יותר לבנות? סתם כי זה האנשים שגדלתי איתם או חוויתי איתם שירות. אז זה מי שהיה".

אבל אני מאמינה שבעלך קיבל תגובות לא פשוטות.
"ברור. ברגע שאת מכירה אותי, ובעלי לקח אותי עם הדבר הזה, אז היה לו טבעי ומובן מאליו, אבל כשאתה מקבל מבחוץ הערות, של 'זה לא מכבד' או 'איך נתת לזה לקרות', זה... הוא לא כעס עליי אף פעם, אבל זה פשוט לא נעים".

אז איך זה לא נכנס הביתה?
"זה לא ערער את האמונה בזה שזה החברים שלי והכל בסדר. בואי, אין לי מה לעשות. אני לא יכולה לקום ולהגיד, 'אה, זה לא סבבה, אז אני אמצא חברות חדשות'. זה לא עובד ככה, בגילי לפחות. אבל זה כן היה מבאס. הרגשתי שעשיתי משהו שלא הייתה לי שליטה עליו, כי לא ידעתי שככה הוא יצטייר, ואין לי איך להחזיר את הגלגל אחורה, ועכשיו כל פרק זה רק יהיה יותר גרוע. אנחנו רק מחכים לראות משהו שכבר קרה, והוא יחטוף עליו את ההערות האלה, ואני פשוט הרגשתי רע. זה חוסר אונים של 'אני לא יכולה להגן עליך מפני מה אנשים יגידו, אני כן יכולה... לא יודעת, להתנצל'".

מצאת את עצמך מתנצלת בפני בעלך?
"כן, כי אני חושבת שהרגשתי שאם הייתי עושה את המרוץ מחר, הייתי שמה לב הרבה יותר לדברים שאני עושה. בפעם הראשונה שלך באירוע כזה, אתה לא באמת יכול 24/7 בתוך הסיר לחץ המטורף הזה לחשוב על מה אני אומר, או אם אני מחזיק את היד או לא. אתה לא יכול לחשוב על זה. לפחות אני לא הצלחתי. אז כן, היום אני מודעת יותר להשלכות".

היינו רואים מתי אתם משחקים בסוף.
"אני חושבת שהדבר היחיד שהייתי מנסה אולי לחשוב עליו קצת יותר, כן קצת לשחק - זה רק עניין המגע. כי זה שיש לי חברים כאלה, אין מה לעשות. זה שאנחנו הכי חברים טובים בעולם, אין מה לעשות. שאנחנו מבינים אחד את השני בעיניים, אין מה לעשות. שאנחנו מסתכלים אחד על השני כי אנחנו בלחץ, אין מה לעשות. אבל אני חושבת שהקו, היה הרבה פעמים במגע - במחזיקים ידיים כי אנחנו בלחץ, או מתחבקים כי אנחנו בלחץ. ושם אולי הייתי שמה קצת יותר מודעות למה זה יביא מהצד השני אחר כך".

לא הרגשתי צורך להתנצל בפני בת זוגו של איתי. אנחנו לא חברות

חטואל הגיעה לריאליטי עם ציפיות לחוויה קלילה שתסתכם בצחוקים עם המשפחה והחברים מול המסך, אבל הפער בין המציאות לשידורים היה חזק. על רקע הביקורת הציבורית, ובניגוד למה שניתן לצפות, השניים מעולם לא ישבו לשיחה ממשית על הפקת לקחים או הגדרת גבולות.

לא ישבתם ואמרתם אחרי שצפיתם "לא היינו צריכים להתחבק, פחות התאים"?
"אני לא זוכרת שאי פעם דיברנו על זה, באמת שלא".

בפני בעלך התנצלת, בפני ג'ורדן [ירדן בלומנפלד, בת זוגו של און] גם הרגשת צורך?
"לא. תשמעי, קודם כל, אני וג'ורדן לא כל כך בקשר, מעולם לא היינו, אז לא הרגשתי. ביום הראשון שזה קרה, לדעתי יום אחרי הפרמיירה כבר יצא הסרטון והכל, דיברנו על זה כבר אלף פעמים, אבל זה יצר איזה פיצוץ ביני ובין איתי... גם הסרטון וגם ההתנהלות, וגם ככה בשבוע הזה קיבלנו מלא הייט. אמרתי 'למה זה ככה? זו תוכנית חמודה', ואני בעיקר כעסתי עליו וניסיתי לכבות שריפות. 'רגע, שנייה, איתי שלי נעלב' - לא התעסקתי בכלל בעוד אנשים. הייתי רק בזה שבעלי לא ייקח את זה קשה".

לדברי חטואל, און וג'ורדן הפכו לבני זוג במלחמה, כשאת החבר הקרוב היא לא ראתה המון-המון זמן. "בגדול אנחנו לא בקשר בתקופת השידורים".

למה אבל? זה מסע שעברתם יחד.
"את ממש צודקת. זה ביאס גם אותי. דיברנו על זה, יצא לנו לשבת כמה פעמים בשידורים כדי כן לנסות לגשר, אבל אני חושבת שהתקופה הייתה כל כך אינטנסיבית, כל אחד מהצד שלו ולעצמו, שלא הצלחנו להיות שם גם אחד בשביל השני".

דווקא כששניכם יודעים בדיוק מה הולך לקרות, מי הולך להישבר - את מי צריך יותר לחזק.
"אם מקודם אמרתי לך שאין לי תחושת פספוס מהחוויה הזאת, אז שיקרתי. זו תחושת הפספוס היחידה שלי".

ואם אני שואלת אותך מאיזה צד הגיע הריחוק?
"אני שואלת את עצמי את זה. הרבה. אני חושבת שכל אחד יגיד שמהשני, אבל בפועל זה כנראה שנינו".

חשבת שזה מה שיקרה?
"לא. תראי, זה קטע, תשאלי אותי אם אני עושה את 'המירוץ' עוד פעם או אם אני מתחרטת, בחיים לא. אני עושה את זה שוב ושוב ושוב".

איתו?
"כן, בטח. תשמעי, זה בסדר לריב, וזה בסדר שיש תקופות פחות טובות בקשר של 30 שנה. זה לא מפחיד אותי. היו רגעים שזה הפחיד אותי, אבל היום אני לא מסתכלת על זה ככה. ממקום קצת יותר בוגר, וואלה, זה בסדר; זה בסדר גם שצריך לקחת צעד אחורה, וזה בסדר גם שצריך להתקרר. היו לנו הרבה תקופות בחיים שהיינו פחות בקשר. גלים כאלה. אבל זאת חוויה שהיא כל כך חיובית מבחינתי, ושום דבר ממה שחשבתי שיקרה לא קרה".

יש דבר כזה ידידים אז?
"ברור. אין שום קשר בין הלגיטימיות של גבר ואישה שיכולים להיות חברים טובים בקשר אפלטוני, לבין זה שאנחנו רבים. חרות לי על הדגל הנושא הזה של חברות אפלטונית. אם מישהו לא מאמין בזה, אז אין לי זכות קיום. אז מה, אין לי חברים? אני חיה בעולם מדומיינת? חברוֹת, כדי לצלוח אתגר כזה, וזה אתגר של החיים - צריכה להיות מאוד-מאוד חזקה, ושני הצדדים צריכים לרצות לצלוח אותה ביחד. ואם הזוגיות... אם החברות מספיק חזקה, אז צולחים את זה ויוצאים חברים בצד השני. ואם היא לא מספיק חזקה, או שקרה משהו מאוד מטלטל, אז יכול להיות שהיא תיגמר, ויכול להיות שהיא תדעך ותחזור בסיבוב הבא".

אם הקשר שלך עם ג'ורדן היה יותר חזק, יש סיכוי שזה היה מונע את החיכוך הזה?
"יכול להיות. אני לא חושבת שהריחוק הזה מגיע ממנה. אני גם לא חושבת שהוא קשור באיזושהי צורה לאופי הקשר שלי ושל פיט, כי זה ברור לכולם. אין על זה דיון בכלל. יכול להיות שאם ג'ורדן ואני היינו חברות טובות, זה היה חאליק - אבל זה מעולם לא קרה, אז אני לא יודעת להגיד ואני גם באמת לא יודעת להגיד אם יש לזה קשר".

בסוף היה סיקור שלילי כביכול, זה עדיין סיקור טוב.
"לא. מעולם לא ראיתי פרסום שלילי עליי ואמרתי 'זה טוב לי'. אני לא בן אדם כזה, אני לא באה מהעולם הזה, אני לא מחפשת לעשות איזה משהו סקצ'י בשביל שיהיה אייטם. אני לא שם. אז לא שמחתי כשזה קרה, כי זה הביא הרבה צרות לחיים שלי בתקופה ההיא. אבל אני היום מבינה שזה גם לא כזה נורא. זה החוקים של המשחק. אז אני קצת פחות רגישה וקצת פחות מתנצלת, ואני שמחה על כל מה שזה הביא. למדתי. אני בן אדם יותר טוב היום".

את פה כדי להישאר, אם אני מבינה?
"כן, כן".

בביטחון.
"אני אומרת את זה בביטחון. נדלקתי על העולם הזה. זה בהתחלה נורא הביך אותי, מהסביבה שאני באה זה לא מקובל וגם הרבה חבר'ה אמרו לי 'מה זה? זה שטויות'. יש לי חבר ממש-ממש טוב ששאל 'מה התוכניות שלך עם האינסטגרם הזה?' התביישתי נורא ואמרתי: 'לא יודעת, למה?' ואז הוא אמר: 'סתם שתדעי, אין בזה כלום. אף פעם'. ואמרתי לו 'כן, כן, בדוק', ואז אמרתי יואו, למה? למה לא אמרתי שזה כיף לי? שאני אוהבת את זה?"

בעלך בארבע השנים האחרונות בכלל קיבל מאי אחרת.
"נכון, מסכן. אבל תשמעי, הוא באמת תומך בכל דבר, לכל דבר שאעשה, ואני אומרת לך - אני עושה דברים לא סטנדרטיים, וכל פעם אני באה עם איזה רעיון הזוי אחר, וכל פעם יש לי איזה חלום חדש".

בראש שלי אני בת 24, משוחררת ועפה על החיים

חטואל ובעלה הכירו דרך חברה ("היא בת") שפגשה אותו בצבא, שם הוא עדיין משרת ולכן היא גם לא חושפת עוד מידע עליו - לא שיש לו בעיה עם זה. "הוא בעיקר לא אוהב, הוא לא רוצה. אחד הדברים שהוא אמר לי בהתחלה זה 'לכי, תעופי על הטיול שלך, הכל טוב. אני, רק שלא יהיה קשור אליי'".

עכשיו כשאת פוצחת בקריירה חדשה, את חושבת על השלב הבא?
"ילדים? אני חושבת על זה המון. קשה לי להעביר את הסטייט אוף מיינד שאני נמצאת בו כרגע בחיים שלי. אני מנסה כל פעם להקביל את זה לבן אדם אחר; תחשוב שאתה עכשיו בן 22, השתחררת מהצבא, אתה רוצה לעבוד קצת ולחסוך ולנסוע לדרום אמריקה ולטייל וללכת למסיבות עם חברים - זה השלב שאני נמצאת בו. אני עדיין בטיול אחרי צבא שלי. אני מרגישה בראש שלי בת 24, משוחררת ועפה על החיים. זה לא תואם את הגיל להרבה אנשים. 'מתי זה ייגמר כל הכיף הזה? כאילו, מתי את מתחילה את החיים האמיתיים?' עבודה רצינית וילדים ומשפחה. אז אני פשוט עדיין לא שם. ואני מודעת לגיל, לכל מי ששואל את עצמו, אני יודעת בת כמה אני, אבל אני עדיין לא מוכנה".

אבל למה את מתנצלת על זה?
"תשמעי, אני האחרונה להגיד שיש איזה גיל מסוים, תוכנית או איזו אסטרטגיה לחיים, האחרונה. אני בן אדם שחי מכיף לכיף, ומה שעושה לי טוב עכשיו זה מה שחשוב. אז אני לא אשנה את החיים שלי בגלל הביקורות האלה. אני פשוט מנסה להסביר באמת בחיוך, כי אנשים שואלים כי הם באמת רוצים לדעת. אני לא שם כרגע - אני לא רואה איך זה משתלב בחיים שלי כרגע".