נמשים מחינה: הטרנד הוויראלי שיכול להשאיר צלקות לכל החיים

בחודשים האחרונים מציפות את טיקטוק ואינסטגרם פנים של נערות ונשים צעירות מקושטות בנמשים קטנים ומתוקים כשל בובות. הסיפור הוא תמיד אותו סיפור: כמה נקודות קטנות בחינה על הלחיים ועל האף, שנשארות שם שבועיים עד שלושה שבועות, הרבה יותר ממה שמציעים עיפרון גבה או פאודר. הטרנד, המכונה Henna Freckles, הגיע מהמערב וחדר בשנה האחרונה גם לישראל. כמו הרבה טרנדים שמגיעים ממסכי הסמארטפון, גם הטרנד הזה נראה פשוט ובטוח מבחוץ, אך טומן בחובו סיכונים עוריים שיכולים ללוות אדם לשנים ארוכות.

מהי חינה, בעצם?

החינה המסורתית (Lawsonia inermis) היא צמח שעלים יבשים וטחונים שלו יוצרים משחה בעלת פיגמנט חום-אדמדם. זו אחת הצבעניות הטבעיות העתיקות בעולם – בשימוש מאות שנים בתרבויות הינדיות, מוסלמיות, מזרח תיכוניות וצפון אפריקאיות לטקסי חתונה, חגיגות ועיצוב גוף. החינה הטבעית, הנקראת לעתים "חינה אדומה", נחשבת על פי הספרות הרפואית לבטוחה יחסית: תגובות אלרגיות לחינה טהורה קיימות אך נדירות. הצבע שהחינה הטבעית מעניקה הוא חום-כתמתם עדין, ולא שחור. וזו בדיוק הבעיה.

חינה שחורה: הסיכון שמאחורי הצבע הכהה

החינה השחורה אינה חינה במובן הצמחי-טבעי, אלא תערובת שכוללת את החינה הטבעית, ולעתים קרובות גם חומרים סינתטיים – ובראשם PPD פרה-פנילנדיאמין (Para-Phenylenediamine). . הוספת PPD לחינה נועדה ליצירת הצבע הכהה הצבע, לקיצור זמן ה"ישיבה" על העור, ולשיפור ה"עמידות" של הציור. התוצאה היא צבע שחור-כהה שנראה מרשים יותר בתמונות – אבל מגיע עם מחיר עורי כבד, שכן לחומר יש נטייה גבוהה לגרום לרגישות אלרגית כרונית ובלתי הפיכה. ריכוז ה-PPD בקעקועי חינה שחורה עלול להגיע עד 15.7% – גבוה בהרבה מהריכוזים המורשים בצבעי שיער מסחריים.

ההבדל בין חינה “טבעית” לחינה “שחורה” בא לידי ביטוי בכמה פרמטרים מרכזיים. חינה טבעית מבוססת על אבקת עלי הצמח Lawsonia בלבד, ומתקבלת בה לאחר הייבוש גוון חום-כתמתם. לעומתה, חינה שחורה כוללת לרוב תוספות סינתטיות כמו PPD, מה שמעניק לה צבע שחור וכהה יותר. גם משך השימוש שונה: חינה טבעית דורשת בדרך כלל זמן מריחה של בין שעתיים לשמונה שעות כדי להפיק את התוצאה הרצויה, בעוד שחינה שחורה נשארת על העור זמן קצר יותר. מבחינת בטיחות, חינה טבעית נחשבת לבעלת סיכון אלרגי נמוך יחסית, ואילו חינה שחורה כרוכה בסיכון גבוה לתגובות אלרגיות ולרגישות עורית. בנוסף, החשיפה לחינה שחורה עלולה לגרום כאמור לסנסיטיזציה קבועה לעור, כלומר התפתחות רגישות שעלולה להופיע גם בחשיפות עתידיות. הכלל הפשוט: אם הצבע שחור לחלוטין – זאת לא רק חינה.

אני לא כאן כדי להשבית שמחות ולבטל כל טרנד ביופי. אנשים תמיד יחפשו דרכים יצירתיות להתבטא, וגם לי יש הערכה לאסתטיקה ולאומנות בכלל. אבל הטרנד הנוכחי חושף אנשים לסיכון עורי שיכול להימשך שנים לאחר המריחה. זו לא תיאוריה – אני רואה זאת במרפאה יום-יום.

תופעות הלוואי

תגובות מתונות

בקצה הקל של הקשת, ייתכנו תגובות מקומיות: גירוי ואדמומיות, עקצוץ וגרד באזור הציור. תגובות אלו עשויות להופיע מיד עם המגע או תוך שעות ספורות.

דרמטיטיס מגע אלרגי

התופעה הנפוצה יותר – וגם המסוכנת יותר – היא דרמטיטיס מגע אלרגי. זו אינה תגובה מיידית כמו אלרגיה לאוכל, אלא תגובה חיסונית מושהית שמתפתחת לרוב בתוך כמה ימים עד שבועיים לאחר החשיפה, גם מחוץ לגבולות הציור. סימניה הם פריחה אדומה ומגרדת, שלפוחיות ונפיחות. אני רואה מקרים כאלה במרפאה, בעיקר לאחר קעקועי חינה שחורה שנעשו בחו"ל (בעיקר אתרי תיירות בדרום-מזרח אסיה, מצרים, טורקיה) או באילת - "ציור קטן ממזכרת החופשה", ותוצאה שמגיעה שבועיים אחרי עם פנים/ידיים/כתפיים בבועות.

היפופיגמנטציה – הצלקת הלבנה שנשארת

סיבוך מטריד במיוחד הוא היפופיגמנטציה - איבוד צבע עורי לאחר התגובה האלרגית. הציור שנועד להיות "זמני לשבועיים" הופך לסימן לבן בהיר, המתאר בדיוק את קצות הנמשים שצוירו – לפעמים לחודשים, ולפעמים לשנים. הפרדוקס הקרציאלי ברור: רצית נמשים מחינה לשלושה שבועות, וקיבלת "נמשים" לבנים לשנה.

רגישות סמויה ומתפרצת בעתיד – הסכנה הגדולה ביותר

זהו, לדעתי, הסיכון הכי חמור ופחות מוכר לציבור. הרגישות ל-PPD קבועה - ברגע שהגוף נחשף ל-PPD מפתח נגדו רגישות, הוא "זוכר" אותה לנצח. והבעיה היא ש-PPD נמצא בצבעי שיער רבים בשוק (כמעט כל צבע שיער כהה מסחרי מכיל אותו), בצבעי פרוות, בצבעי טקסטיל, בדיו מדפסות, ואפילו בכמה סוגי גומי ולטקס. פירוש הדבר: מי שנחשפה לחינה שחורה בגיל ה-14, פיתחה רגישות ל-PPD, ובגיל 22 רוצה לצבוע את שערה, עלולה לחוות תגובה אלרגית קשה בפנים ובקרקפת. מקרים של נפיחות פנים, אנגיואדמה ואפילו אנפילקסיה תועדו בספרות. זה אינו תיאורטי – ספרות רפואית מפורסמת ב-CMAJ ובכתבי עת של עור תיעדה שורה של מקרים כאלה.

ילדים – הפגיעים ביותר

מערכת החיסון של ילדים רגישה יותר לסנסיטיזציה. קעקוע חינה שחורה בגיל 7 יכול לגרום לרגישות PPD עמוקה שתתפרץ רק בגיל 20, כאשר הצעירה תצבע את שערה לראשונה. ילדים עם חוסר G6PD (אנזים מטבולי, שכיח יחסית בקרב יהודים ממוצא ספרדי ומזרחי) נמצאים בסיכון נוסף: חינה טבעית יכולה אפילו לגרום להמוליזה (הרס תאי דם אדומים) מסכנת חיים בילדים עם חסר G6PD.

חינה על הפנים – סיכון כפול

הטרנד של נמשים מחינה שונה מקעקוע זמני על היד מבחינה עורית-קלינית - עור הפנים רגיש יותר. הוא דק יותר, מגיב חזק יותר לאלרגנים, ונספג דרכו יותר. נוסף לכך, אזור האף והלחיים קרוב לעיניים, ודיווחים קליניים כוללים גם גירוי עיניים ואף פגיעה בראייה במקרים של שימוש בערכות DIY ביתיות של חינה. כתבה מ-2021 שגרמה לסנסציה בעולם האיפור דיווחה על כוכבת ריאליטי אוסטרלית שמשחת חינה ביתית שהיא השתמשה בה לנמשים בהשראת טיקטוק הובילה לצלקות ולפגיעה בראייה.

מה אומרת הרגולציה?

ה-FDA האמריקאי לא מאשר שימוש בחינה על העור, גם לא בחינה "טבעית". הסיבה פשוטה: אין מספיק מחקרים על יישום ממושך של חינה על עור הפנים. במדינות רבות באירופה, השימוש ב-PPD בקעקועי חינה זמניים מוגבל או אסור, אך האכיפה קשה – בעיקר מול ציירי חינה ומוכרי קיטים DIY ברשת.

אז איך נזהרים?

לפני: אם בכל זאת בוחרים להשתמש בחינה על הפנים, ודאו שמדובר בחינה טבעית בלבד ממקור מאומת. בצעו תמיד מבחן רגישות – מרחו כמות קטנה על קפל המרפק, המתינו 48 שעות, ודאו שאין תגובה לפני שמורחים על הפנים.

בזמן הציור: אל תשאירו חינה על עור הפנים יותר משעתיים. הימנעו ממגע עם הקרנית והעיניים.

לאחר: אם מופיעה אדמומית, גרד, נפיחות או בועות – פנו לרופא עור מיד. אל תגרדו ואל תסחטו.

לנמשים בפנים – חלופות בטוחות יותר: קיימים עפרונות ומרקרים קוסמטיים מאושרי FDA לשימוש בפנים, שנועדו לדמות נמשים. הם נמחקים בסוף היום – אבל גם לא מסתכנים.

כלל האצבע: לפני שמורחים משהו על הפנים, שאלו את עצמכם – האם אני יודע מה בדיוק יש בתוכו? ואם לא יודעים – אל תמרחו.

* ד"ר רון יניב הוא מומחה לרפואת עור ואסתטיקה, מנהל היחידה לרפואת עור במרכז הרפואי מעיני הישועה ומנהל ארצי של תחום רפואת עור בקופת חולים מאוחדת, רופא עצמאי מכבי פ"ת, יועץ לאומית זהב ופניקס