יותר מסטייל אחד: הקונספט של טיילור סוויפט משנה את חוקי העיצוב

בואו נדבר רגע על טיילור סוויפט. מעבר למוזיקה, היא הצליחה להחזיר למרכז הבמה את המושג Eras, שהוא בעצם תקופות בחיים שמגדירות מי אנחנו, מה לבשנו, מה שמנו בחדר ומה הרגשנו בכל "פייז" כזה (ד"ש לפוני השחור והפוסטרים מעל מחשב האטארי). ובעצם, אם אנחנו משתנים ומתפתחים כל הזמן, למה שהבית שלנו יישאר קפוא? הקונספט הזה, שנולד ברוח סיבוב ההופעות המצליח ביותר בתולדות המוזיקה, הוא המפתח לעיצוב פנים שבאמת מבין את נפש האדם. הזהות שלנו כמובן אינה מקשה אחת, אלא מורכבת משכבות של זיכרונות, שאיפות ושינויים אסתטיים. כשאנחנו ניגשים לתכנון הבית דרך עדשת ה"ארה" (Era), אנחנו לא מעצבים רק חלל מגורים, אלא בונים תשתית נרטיבית שמאפשרת לנו לנוע בין זהויות שונות בתוך המרחב הפרטי שלנו.

< לכל הכתבות בערוץ living

קודם כל בואו נפתח דף חדש

הבסיס לכל התפיסה הזו מתחיל ביצירת "קנבס" יציב של חומרים איכותיים, מעין קו מחבר שעובר בין כל החללים ומעניק להם עוגן. בחירה בחומרים שהם פשוט טיימלס, כמו רצפת פרקט בגוון טבעי עמוק או חיפויי קירות בטיח מינרלי שמעניקים עומק וטקסטורה עדינה למעטפת. הקנבס הזה הוא ה"במה" של הבית, והוא חשוב בדיוק בגלל שהוא מאפשר לנו לבצע "זונינג" (חלוקת אזורי וחדרי הבית תחת תמות שונות) חומרי ורגשי בלי שהתוצאה תרגיש כמו אוסף רנדומלי של סגנונות. על הבסיס הזה, כל אזור בבית יכול לקבל אסתטיקה ומצב רוח מובחנים המגדירים פרק אחר בסיפור שלכם.

הצד האפל של הירח: כל חדר בצבע

דמיינו למשל את המעבר מהסלון שיכול לייצג את ה-Era הבהירה והעדינה שלנו, אל עבר חדר עבודה או חדר שינה המייצגים את הצד האדג'י והזועק. בסלון נחפש קווים נקיים כמו ספות בבד לבן ורך ושולחנות משיש בהיר שמשדרים פתיחות ורוגע, וכשאנו עוברים לחדר פנימי יותר אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להראות את "הצד האפל" של האסתטיקה שלנו עם קירות בגוונים כהים, נגיעות של אדום או סגול כהה, ספריית ברזל דקיקה ומינימליסטית ותמונות ענק צבעוניות על הקיר.

על-זמניות היא מילת המפתח

השילוב בין תקופות וסגנונות בא לידי ביטוי גם בחיבור שבין רהיטים איקוניים לטכנולוגיה עכשווית. אין שום סתירה בין הצבת כורסה בסגנון ויקטוריאני למערכת בית חכם מתקדמת או מסכי מגע נסתרים. להפך, המתח הוא שמעניק לבית את הלגיטימציה לגדול ולהשתנות. המטבח יכול להציג אסתטיקה תעשייתית עם משטחי נירוסטה מוברשת וברזים בגימור שחור מט, בעוד שפינת האוכל הצמודה לו לוחשת בשפה של חומרים טבעיים וחמים כמו קש ופשתן. הריבוי הזה הוא ממש לא פשרה עיצובית, אלא הבנה עמוקה שהבית צריך להכיל את כל ה"פייזים" שלנו בו-זמנית ולהפוך מחלל פונקציונלי לסיפור בהמשכים. מרחב רב-שכבתי שלא מפחד לשלב בין ישן לחדש, בין מינימליזם נקי לדרמה עשירה, ובין רהיטים שנאספו לאורך השנים לבין טרנדים עכשוויים שמדברים אלינו ברגע נתון.

התוצאה היא סביבת מגורים שאינה קפואה בזמן, אלא חיה ונושמת יחד איתנו. היא מבינה שמי שהיינו אתמול הוא חלק ממי שאנחנו היום, ושמי שאנחנו היום הוא רק הכנה לעתיד שלנו.

הכותבת היא מאיה שינברגר, מעצבת פנים וממחברי ספר העיצוב The New Minimalist Style