"סיימתי את 8 המרתונים הגדולים בעולם - וכך נראית התזונה שלי"

מורן שגיב זוהר, בת 39, הפכה לישראלית הראשונה שסיימה את כל שמונת המרתונים הגדולים בעולם, לאחר שחצתה את קווי הסיום בטוקיו, בוסטון, לונדון, סידני, ברלין, שיקגו, ניו יורק וקייפטאון. הדרך שלה לריצות ארוכות התחילה בתקופה שבה אימה חלתה, והריצה הפכה עבורה למקום של נשימה ועוגן. עם השנים היא הפכה לשגרת חיים תובענית של אימונים כמעט בכל יום, נסיעות למרוצים והתאוששות קפדנית.

אבל לצד שעות הריצה והעבודה הפיזית, מבחינת שגיב זוהר יש רכיב נוסף שאי אפשר להפריד מההישג: האוכל. לא כתפריט להרזיה, לא כטרנד ולא כחיפוש אחר פתרון מהיר, אלא כמערכת קבועה שמאפשרת לה לדעת מה הגוף שלה מקבל ואיך הוא יגיב לאורך האימונים. "אני כנראה האדם הכי משעמם בעולם כשזה מגיע לאוכל, אבל מבחינתי זו בדיוק הנקודה", היא מספרת. "אין אצלי תפריטים מתחלפים, טרנדים או ארוחות צ'יט. אני מתאמנת כמעט כל יום, ולמדתי שהגוף שלי עובד הכי טוב כשהוא מקבל יציבות".

כמעט אותו בוקר, בכל יום

בשגרת אימונים שדורשת ממנה לא מעט מהגוף, שגיב זוהר אינה מחפשת גיוון בארוחה הראשונה של היום. מבחינתה, דווקא הקביעות מאפשרת לה לפתוח את היום בתחושה מוכרת ולשמור על איזון גם בתקופות של עומס. "כמעט כל בוקר שלי נראה אותו דבר: יוגורט יווני כמקור לחלבון, אוכמניות בשביל נוגדי חמצון, שיבולת שועל כפחמימה איכותית וחמאת בוטנים לשומן טוב ולתחושת שובע", היא אומרת. "זו ארוחה שלא רק נותנת לי אנרגיה, אלא גם עוזרת לי להתחיל את היום בתחושה מאוזנת ונקייה".

גם בהמשך היום היא מקפידה על אותו עיקרון: אוכל פשוט, מתוכנן וכזה שמתאים לה בתקופות של אימונים והתאוששות. במקום לחפש ריגושים או לשנות את התפריט באופן תדיר, היא חוזרת למרכיבים שהגוף שלה כבר מכיר. "גם במהלך היום אני נשארת מאוד בסיסית ומדויקת. בצוהריים תמיד תהיה פחמימה טובה, כמו אורז או בטטה, לצד חלבון, בדרך כלל עוף או דג, וירקות מבושלים", היא מציינת. "למדתי שהגוף שלי מתפקד טוב יותר כשהאוכל לא מכביד על מערכת העיכול. אחר הצוהריים כמעט תמיד אוכל דייסת שיבולת שועל, ובערב אני חוזרת לאותם עקרונות: ביצים, אורז וירקות מבושלים, במקום ירקות טריים".

עבור מי שהשלימה מרתונים ברחבי העולם, אותה חזרתיות אינה נתפסת כמגבלה. מבחינתה, היא חלק מהמשמעת שמאפשרת לה להגיע שוב ושוב לאימונים ולמרוצים כשהגוף מוכן למאמץ. "זה אולי נשמע מונוטוני, אבל עבורי זו דרך חיים", היא אומרת. "אני לא אוכלת בשביל ריגוש, אלא כדי לתמוך בגוף שלי, בהתאוששות וביכולת שלי להמשיך לרוץ".

לקראת מרתון: יותר פחמימות, פחות הפתעות

בתקופה שלפני מרתון, שגיב זוהר מתייחסת לתזונה כחלק מתוכנית האימונים עצמה. לא רק למה שהיא אוכלת, אלא גם לתזמון, לכמויות ולדרך שבה היא מתכוננת לריצה שנמשכת 42.195 קילומטרים. "לקראת מרתון הכול הופך אצלי למדויק אפילו יותר", היא מסבירה. "לפני ריצות ארוכות אני מגדילה משמעותית את כמות הפחמימות, בעיקר דרך אורז, כדי למלא את מאגרי האנרגיה. במהלך הריצות עצמן אני מקפידה על ג'ל בכל חצי שעה ועל כדורי מלח בכל שעה, כדי לשמור על אנרגיה ועל איזון המלחים".

ככל שמתקרב יום המרוץ, היא מקטינה עוד יותר את המקום לאלתורים. לדבריה, בתקופה שבה כל אימון וכל שלב בהתאוששות מקבלים משמעות, גם לבחירות הקטנות בתפריט יש השפעה על התחושה שלה ועל היכולת להגיע מוכנה לקו הזינוק. "בחודש שלפני מרתון אני מורידה לחלוטין בשר ואלכוהול, מתוך הבנה שכל בחירה קטנה משפיעה על ההרגשה שלי, על ההתאוששות ועל הביצועים", היא אומרת. "ביום שלפני המרוץ אני מוסיפה גם משקה איזוטוני, כדי להגיע לכמות הפחמימות שהגוף צריך בשביל לעמוד בעומס של הריצה עצמה".

זאת לא דיאטה

המסע של שגיב זוהר כלל שנים של אימונים, נסיעות למרוצים ברחבי העולם ושמונה קווי סיום שאותם חלמה להשלים. מבחינתה, הדרך להישג לא נבנתה רק בקילומטרים שרצה, אלא גם בהרגלים שחזרו על עצמם מדי יום, הרבה לפני הזינוק והרבה אחרי שסיימה את המרוץ.

בעולם שבו תזונת ספורט מזוהה לעיתים עם טרנדים, תוספים והבטחות לשיפור מהיר, הסיפור שלה נשען דווקא על רעיון פשוט: להכיר את הגוף, לאכול את מה שמתאים לו ולבנות שגרה שאפשר להתמיד בה לאורך זמן. "מבחינתי תזונה היא לא דיאטה, היא חלק בלתי נפרד מהאימונים, מהבריאות שלי ומהבחירה לחיות בצורה שתאפשר לי לרוץ למרחקים לאורך זמן", היא מסכמת.