נורה אדומה אחת וזוג אחד בלי עתיד: מה שפת הגוף חשפה בפרק האחרון של "חתונמי"

בכל פרק של "חתונמי" אני צופה פעמיים. פעם אחת כצופה, ופעם שנייה בעיניים אחרות לגמרי. אני מחפשת את הרגעים שבין המילים, את הזליגות הקטנות שהגוף לא יכול לשלוט בהן - את האמת שתת המודע מספר לפני שהפה בכלל נפתח.

בפרק האחרון ראיתי שני זוגות. אחד שהגוף שלו הדליק לי נורה אדומה, ואחד שהגוף שלו כבר אמר את מה שהפה עוד לא מוכן להגיד בקול רם. ספויילר: אין עתיד.

אחיזת הידיים של ויקי ועומר

עושה רושם שהם הסיפור המבטיח של העונה עד כה. מהשנייה הראשונה ברורה ההתלהבות ההדדית, המשיכה, החיבור שמורגש על המסך. קיימת כימיה אמיתית שקשה להתעלם ממנה. שניהם מתוקים, מתרגשים ומעט ילדיים, יפים, חיוביים, מלאי כריזמה - וכן - גם ביטחון עצמי לא חסר שם. ובכל זאת, משהו אחד בחופה הדליק לי נורה אדומה.

שימו לב לאיך הם מחזיקים ידיים: ויקי אוחזת את ידו של עומר מלמעלה. תנוחה שאינה טבעית, ובשפת גוף יכולה להעיד על אישיות שלטנית מאוד. זה לא מקרי. בדיוק כך פוליטיקאים ומנהיגים עולמיים אוחזים ידיים כשרוצים לאותת לתת המודע של המתחרה או הפרטנר מי שולט כאן.

מאחר שויקי לא מודעת לכך, זה בדיוק מה שהופך את התנועה הפיזיולוגית הזו למשמעותית כל כך. בשונה מפוליטיקאים ושחקנים שמתאמנים על כל תנועה, ויקי ועומר הם זוג רגיל שנכנס לחופה בשיא ההתרגשות. אף אחד לא הדריך אותם איך לעמוד, איך להחזיק ידיים, איך לנהל את הגוף מול המצלמה. את התנועות הגדולות, המקרו-הבעות, אפשר ללמוד ולתכנן מאחר והן זולגות מהחלקים המודעים של המוח. אבל מה שאני רואה כאן זולג ממקום אחר לגמרי - ממקום שאי אפשר לשלוט בו, מתת המודע.

בקיצור, עומר נשמה עדינה ורגישה שכזו, לא בטוח שיוכל להתמודד עם הדינמיקה הזו לאורך זמן. ימים יגידו.

מה אפשר לראות על לייקי ותומר

לשם שינוי, כאן הגוף לא הדליק נורה אדומה - הוא כבר כיבה את כל האורות. אלה שתי דמויות מתוקות להפליא אבל הניצוץ לא עבד מההתחלה, למרות כמה שרצינו לקוות שמשהו ישתנה עם הזמן ועם ההיכרות. הסימנים שאני רואה בשפת גופה של לייקי ברורים מדי מכדי להתעלם מהם. הפער בין מה שתומר מרגיש ורוצה לבין מה שלייקי מרגישה, בעייני המקצועיות, אינו ניתן לגישור. שפת הגוף היא שפת הרגש. שפת תת המודע. והתת המודע של לייקי כבר החליט. אל תיתנו למילים שלה לבלבל אתכם.

לייקי ותומר קוראים את המכתב שהשאירו להם המומחים. אין עוררין, מכתב מרגש שכל אדם שנמצא בפוזיציה חיובית לגבי החיבור הזוגי היה מתרגש עד דמעות, ממש כמו שראינו אצל תומר. והאמת, כצופה גם אני הזלתי דמעה של התרגשות. אבל, ויש פה אבל גדול, כשאדם אינו מתחבר למילים, לתקווה, לרצון האמיתי הפנימי, מכתב כזה מייצר בו אי נוחות ולחץ - וזה בדיוק מה שהגוף של לייקי מספר לנו.

>>מה מעיין חשבה על מה שדור אמר לסופי - ואיך הכול השתנה ברגע אחד מרגש? צפו ב-V1

מיד בתום קריאת המכתב אנחנו רואים את לייקי בתנועה קטנה של ליטוף הירכיים. בשפת גוף אנחנו קוראים לזה ניחום עצמי, פעולה שאדם עושה לטובת הרגעה של רגש שלילי. כשתומר מראה התרגשות יתרה, היא כבר ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמה, ואותה פעולת הרגעה קלה הפכה לפעולת הרגעה מסיבית - לחיצת כפות הידיים תוך כדי תנועה של ניחום עצמי, בטונוס שרירים גבוה יחסית. טונוס השרירים שלנו הוא המדד לעוצמת הרגש, ככל שהוא עולה - כך גדלה רמת ההתרגשות החיובית או השלילית. מאחר שידיה נצמדות לגוף ושרירי הידיים מתקצרים, נדע שמדובר ברגש שלילי ולא חיובי.

אני חושבת שבהמשך סוף סוף נפל לתומר האסימון. לייקי מנסה בעדינות לא לפגוע, כי מדובר בבחורה רגישה ומרצה, ולכן היא מתקשה לשתף במה שהיא באמת מרגישה. אולי גם לה, בחלקים המודעים של המוח, עדיין לא ברור - אבל תת המודע שלה כבר החליט. היא מגמגמת ומנסה להעביר מסר שהיא מקווה שיתפתח רגש, אבל מיד בסוף המשפט הגבות שלה קופצות מעלה, מיקרו-הבעה של הפתעה לנוכח המילים שיוצאות לה מהפה.

אל תתבלבלו: היא אומנם משתמשת במילה "תוהה", אבל בשפת גוף הזליגה הזו לא קשורה לתהייה אלא להפתעה ממה שיוצא לה מהפה. הגוף שלנו מגיב למה שאנשים אחרים אומרים ולמה שאנחנו אומרים.

מיד אחרי זה, תת המודע של לייקי קולט את ההלם שניכר על פניו של תומר, ולכן היא מנסה לקבל את אישורו על ידי הנהון של כן עם הראש, לצד הניסיון לחזור במילים על מה שאמרה. תומר בתגובה לא ממש מעוניין לשמוע, פשוט קשה לו מדי, ולכן הוא מסיט את המבט ממנה כדי שלא תזהה את החולשה והקושי שלו. מיד אחרי זה נשמעת בליעת רוק כבדה ומסיבית שמייצגת בשפת גוף קושי להכיל את הסיטואציה.

הרגע בבריכה שמסמן את הסוף

אם אתם אנשים רומנטיים ומלאי תקווה, מצטערת לבאס אתכם, כי המופע האחרון של הזוג הזה חתם את הסיכוי שהקשר הזה יצליח. לייקי ותומר יושבים בבריכה ומנהלים שיחה רגועה על החזרה לארץ. לייקי משתפת ואומרת שזה מלחיץ אותה, שהם עוד רגע כבר לא יהיו באופוריה של ירח הדבש אלא נכנסים לחיים האמיתיים. תומר מחייך, חמוד, ואומר לא כדי להרגיע את לייקי אלא כי באמת מרגיש כך - "כן אבל יהיה כיף", אז לייקי עונה "כן".

שימו לב - באותו רגע בדיוק זולגות ממנה שתי תגובות פיזיולוגיות שאינן נשלטות, ומייצגות את מה שהיא באמת מרגישה. היא מסיטה את המבט הצידה, שזה ביטוי פיזיולוגי להסתרה. כשאדם לא מרגיש בנוח לחשוף את האמת הפנימית הרגשית שלו, הוא יסיט את המבט. העיניים הן האיבר היחיד בגוף שלא ניתן לשלוט בו. לא בכדי אומרים שהעיניים הן הראי לנשמה. בתת המודע כולנו יודעים שדרך העיניים ניתן לראות פנימה לנשמה, ולכן כשאדם מסתיר מידע הוא לא יישיר מבט אלא יסיט את מבטו הצידה, ישפיל מבט כלפי מטה או לצדדים, העיקר שהמבטים לא יצטלבו.

בשפת גוף אנחנו אף פעם לא מסתמכים על ניואנס אחד בלבד. תמיד נסתכל על כל הסיטואציה, מה מצופה ממנה, מה האדם אמר ומה הגוף שלו שידר. ובסיטואציה הזו, הסטת המבט מתפרשת גם כחוסר עניין בעתיד המשותף. מיד אחר כך לייקי מהדקת שפתיים. הידוק שפתיים בשפת גוף מייצג בלימה עצמית, כלומר הגוף בולם את מה שהפה שלה לא מוכן להגיד בקול רם. ברגע הזה הגוף של לייקי מספר לנו, שהיא כבר החליטה שאין עתיד זוגי לקשר הזה.

תכנים נוספים של מעיין בשן - באינסטגרם.