"חוויה בלתי נשכחת": המקום המהפנט בתאילנד - שאין בו עומס של תיירים

רונה פילר שחק הכירה את גיא, בעלה, בזמן שעבדו יחד בבר יין בתל אביב בשנת 2012. אחרי כחודש יחד, הם נסעו לטיול של חודשיים בהודו ותאילנד, ותוך כדי קיבלו החלטה להאריך את הטיול לשנתיים נוספות גם במזרח וגם ביעדים באירופה.

> המדריך למטייל בתאילנד

בשנת 2014, כשרונה סיימה את לימודי האופנה בשנקר, הם טסו יחד לסין למטרת עבודה, ושם נשארו כשבע שנים. "התקופה בסין, שכללה גם אין-ספור נסיעות עבודה וטיולים בעולם, גרמה לנו להבין שהחיים בחו"ל הם בדיוק מה שאנחנו רוצים, והתחלנו לגשש אחר יעדים", משתפת רונה בשיחה עם mako. "בשנת 2020 'נתקענו' בחופשה בקוסטה ריקה עם פרוץ הקורונה, ואחרי חודשיים החלטנו לחזור לארץ ולהתחתן. שנה לאחר מכן נולד הבן שלנו, אורי, וחזרנו לסין כמשפחה".

בסוף 2021 הם טסו לחופשה בקופנגן, הפעם עם בנם הקטן, ושם הם קיבלו את ההחלטה שבא להם להעתיק את חייהם לתאילנד לכמה שנים. "עזבנו את העבודה בסין והתחלנו לבנות את עצמנו מחדש באי. עם הכלים והידע שרכשנו במהלך השנים בסין, ובעזרת כמה קורסים בשיווק צילום ועריכה, התחלנו את דרכנו בעצמאות, כדי להיות חופשיים ולעבוד מכל מקום, ועל הדרך נולד עמוד האינסטגרם שלי שמשתף בצורה אותנטית את המסעות שלנו בעולם ומה שביניהם".

במהלך המגורים בתאילנד, התבשל אצל רונא וגיא הרעיון לעשות טיול מיוחד בצפון המדינה, עם מסלול שאנשים כמעט ולא מכירים - ובקרוון. "בעבר טיילנו בדרום פורטוגל, צפון איטליה ובמקומות נוספים עם קרוון, והחלטנו שאנחנו רוצים לעשות את זה בתאילנד וזה דבר שחשבנו עליו הרבה זמן. טיול מהסוג הזה הוא לא נפוץ במיוחד, למות שהתשתיות כאן פשוט מדהימות לטיול כזה. תאילנד עמוסה בחניוני לילה ותחנות התרעננות שממש מזמינות לעצור ולנוח בהן".

הישראלים מצאו זוג תאילנדים שהציע קרוון קומפקטי ומאובזר בבנגקוק בעלות של 100 דולר ליום, מה שהתאים בדיוק לדרישות של רונה וגיא. "תכננו מסלול שמקיף את האזור בצפון שנקרא 'מיי הונג סון' (Mae Hong Son) עם כמה שינויים משלנו ויצאנו לדרך מבנגקוק עד לצ'אנג מאי, שהייתה בעצם נקודת ההתחלה שלנו בצפון תאילנד".

"התחלנו בדוי אינתנון (Doi Inthanon), ההר הגבוה ביותר בתאילנד, ומשם המשכנו צפונה", משתפת רונה. "עברנו דרך כפרים ומחוזות, פגשנו חברים, טבלנו במעיינות וחצינו הרים ומערות. כל לילה ישנו בקאמפ אחר, בעלות בסיסית של 100-200 באט שמקנים לך שטח, שירותים, מקלחת חמה, וחיבור לחשמל ומים שמיועדים לקרוון, לצד נוף עוצר נשימה. בכל מחנה ניתן להזמין לארוחת ערב 'מוקטה' (Mookata) – ברביקיו תאילנדי מסורתי בעלות של עד 500 באט למשפחה. מדובר בגריל המונח על סיר גחלים עם רשת צלייה לבשרים וירקות, שהבסיס שלו הופך למרק טעים בו מבשלים את הירקות והאטריות. זו הייתה חוויה מנחמת ומפנקת במיוחד במזג האוויר הקריר של הצפון".

מדוי אינתון, רונה וגיא, יחד עם בנם אורי בן ה-5, נסעו לשתי עיירות נוספות באזור ועשו גם עצירה של שני לילות בפאי, ומשם המשיכו לנקודה הצפונית ביותר שהגיעו אליה - באן ראק תאי (Ban Rak Thai), כפר סיני ציורי היושב על אגם ונמצא במרחק נסיעה של כשלוש שעות מפאי שמוכרת לכל המטיילים הישראלים. "זו דרך ארוכה ומפותלת אבל שווה כל מאמץ!", אומרת רונה. "הכפר הזה הוא ללא ספק אחת מנקודות השיא של הטיול. מעבר לדברים הנפלאים היו גם לא מעט אתגרים וביניהם מזג אוויר קר מאוד בלילות, אוכל מקומי, ולעתים נסיעות ארוכות וקשות בדרכי עפר. אך התפאורה, הנופים, האוכל והמפגש עם התאילנדים מאירי הפנים שלא נתקלנו בכמותם בשום מקום אחר, היו שווים הכל".

לאחר מכן, הם הדרימו לאורך גבול מיאנמר לעיירה מיי הונג סון שהיא בעצם המרכז של המחוז, ולדברי רונה לא מוערכת מספיק. "הכל שם הרגיש קצת כמו 'תאילנד של פעם'. מחירים ברצפה, שווקים אותנטיים, אוכל, אטרקציות בשפע, לצד המון תיירים מקומיים וכמעט אפס זרים. שם בחרנו להתפנק ולישון בריזורט שבו ישנו אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט במהלך הנסיעות שלהם לאזור. מתברר שזה היה אחד היעדים האהובים על אנג'לינה תקופה מסוימת והיא הייתה מגיעה לשם לעתים תכופות. מדובר במקום פשוט, אקולוגי ואותנטי".

בהמשך הם עברו בכמה עיירות נוספות, אתרי טבע וכפרים מהממים שמקיפים את האזור, בדרך לנקודת השיא הבאה שלהם שהייתה הר גלוזלו (Gloselo), כפר קטנטן של שבט הקארן שמשקיף על מיאנמר ועל הנהר החוצץ בינה לבין תאילנד. "העלייה להר הייתה חתיכת אקסטרים. שעתיים של נהיגת שטח מאתגרת ברכב כבד, בלי הנעה כפולה, בין נחלים, סלעים ועליות וירידות תלולות במיוחד, לרגעים חשבנו להסתובב בחזרה. ברגע שהגענו למעלה פשוט נדהמנו ואמרנו 'וואו', רצינו להישאר שם לנצח. בקצה ההר, השבט המקומי מארח את המבקרים. יש מקומות בודדים שמגישים אוכל, אין קליטה, ואין מילה אחת באנגלית, אבל האנשים המקומיים חמודים מאוד, נעימים ורוצים לעזור. הלינה היא באוהלים או ברכב בלבד, אין חדרים ואין מקומות אירוח אלא רק חניוני לילה. בבוקר למחרת קמנו למרבד עננים מטורף מול נוף לא נורמלי".

רונה מעידה כי עבורם הנסיעות הארוכות בדרכים היו חוויה אחת גדולה, גם עם ילד כבן חמש. "בכל עצירה המקומיים נתנו לנו ולאורי מתנות קטנות כמו פירות, משקאות, עצים למדורה וממתקים. הצטיינו מבעוד מועד בחומרי יצירה, משחקי הרכבה, פעילויות ספורט וספרים, והקפדנו על עצירות מרובות בנסיעות ושילבנו את אורי בכל מה שעשינו, החל מהכנת קפה על הגזייה בכל בוקר, חטיבת עצים, הדלקת מדורה וגם שטיפת כלים. עצרנו גם במלא חוות מקומיות, הוא טיפל בחזירים בני יומיים, הרים גדיים וטלאים, וזה פשוט היה קסום".

"רוב התיירות באזור הזה היא בעיקר פנים-תאילנדית. יש מעט מאוד תיירים מאירופה, ונתקלנו אולי בשתי משפחות ישראליות בכל תקופת הטיול", מספרת רונה. "מצד אחד יש שם את כל התשתיות שצריך, ומהצד השני יש טבע פראי ועוצמתי שמרגיש שלא נגעו בו. התרבות קפה מאוד מפותחת עם המון שדות גידול וחקלאות, שזה למעשה פרויקט היסטורי של מלך תאילנד הקודם שהחליט להילחם בגידולי האופיום והחליף אותם בקפה".

לדבריה, הכפרים והמקומות באזור ערוכים לקבל תיירים זרים, אך בגלל שמדובר באזור שדורש נהיגה ארוכה ולעתים מאתגרת, רוב התיירים נשארים באזורי הנוחות בשאר רחבי המדינה. "עם זאת, כן ראינו נתונים שמראים שהיעד הזה צובר תאוצה בשנים האחרונות ורושם זינוק בחיפושים. זה ללא ספק היעד לאוהבי טבע שרוצים לברוח מההמוניות של פאי ואני מאמינה שלפי המצב של עומס התיירים ביעדים האחרים, עם היעדים הללו יתחילו לקבל יותר תשומת לב".

רונה וגיא מגדירים את האזור כגן עדן לחובבי טבע ונהיגה. "יש בו מעיינות חמים וקרים, ספא בוץ טבעי, כפרים אותנטיים של שבטיים מקומיים, מערות עצומות ושמורות טבע שלא נגמרות. בכל שלב של הטיול שפתחנו מפה לראות מה יש מסביב היו אין-ספור אפשרויות. מעבר לזה, הכבישים שם מתוחזקים עם אלפי עיקולים ולמי שאוהב לרכוב או לנהוג זה פשוט חלום. יש גם תרבות קולינרית מסורתית בלתי נגמרת ובמחירים מאוד מאוד נמוכים, וזו חוויה מאוד שונה ממה שכולם מכירים באיים או במרכז".